אלעד רזניק: לזנוח את שיח ההרתעה

[התמונה: דובר צה"ל]

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

ישראל מרתיעה או מורתעת בעזה? 

אני בעד לזנוח את שיח ההרתעה החד ממדי ולדבר על אינטרסים!

אני קורא את הבכי והנהי של כולם, לאור מה שנראה כהכלה ישראלית של חוצפה חמאסית. אבל בשעה שכולם ממהרים לספק למולך את ליטרת הבשר - באותה מהירות בה הם ימהרו לקלס את מי שיפעיל את הצבא, ויספק את אותה ליטרת בשר - כדאי לזכור כמה דברים: 

  • ראשית, בתפיסת ממשלת ישראל, הפרדה מעשית בין עזה ליו"ש - הפרדה פוליטית תרבותית ובטח שצבאית - היא אינטרס אסטרטגי ישראלי. ההפרדה הזאת מאפשרת לממשלת ישראל מרווח תמרון דיפלומטי במשא ומתן שלה עם אבו-מאזן.
  • שנית, הפערים בינינו לבין שכנינו העזתים רק הולכים וגדלים. צה"ל לוקח לחמאס נכסים התקפיים ומבטל את יתרון ההפתעה - שהבטיח התווך התת-קרקעי לחמאס - ובמקביל, משלים את הקמת המכשול על גבול עזה. 
  • שלישית, בהיבט ההגנתי, כיפת ברזל עושה עבודה טובה מאוד ומאפשרת מרווח תמרון, הן לדרג הצבאי והן לדרג המדיני.

כל מה שהחמאס נשאר איתו כרגע זה קצת הפס"ד על הגדר וקצת שימוש באמצעים חוצי גדר שגורמים נזק מינימאלי זה אכן לא נעים לראות את העוטף השרוף; אבל, ידענו דברים הרבה פחות סמפטיים מזה; והרבה יותר מסוכנים מזה; השאיפה הישראלית היא שעם השלמת המכשול על גבול הרצועה, החמאס יכיר בחסרון המוחלט שלו אל מול ישראל, ויהיה בשל יותר להגיע להסדר, שיבטיח שקט ארוך טווח; ואם לא, שייחנק!

אז לכל המלינים על העדרה של אסטרטגיה, יש אחת. היא אולי לא מוצאת חן בעינכם בעזה. אני דווקא מוצא אותה ראלית יחסית.

יש שלוש נקודות תורפה בהתנהלות הישראלית אל מול הרצועה 

ראשית, העזתים מכירים בחוסר נכונותה של ממשלת ישראל להילחם ברצועה; וינצלו את הנקודה הזאת לפני השלמת המכשול וביטול היתרון שמאפשר להם התווך התת קרקעי (לכן בתקופה האחרונה אנחנו רואים נכונות גדולה יותר של העזתים לפרוץ את המסגרת הקיימת, על מנת לנסות לסחוב את ישראל לסבב גדול נוסף.

שנית עם גדילת היתרון הישראלי ודחיקת החמאס לפינה, הנכונות החמאסית לאפשר מעורבות איראנית תגדל. מדינת ישראל, להזכיר לכולם, מאפשרת בינתיים לקאסם סולימאני (כמעט באין מפריע), לבנות יתרון במרחב - המשתרע בין ביירות לטהרן - ההתבוססות האיראנית, הן במערב עיראק והן בסוריה, משנות את השיווי משקל הדינמי הקיים בינינו לבין האיראנים.

שתי הערות לסיום

הערה ראשונה: לקראת סוף ספטמבר - בעקבות הנחיות הדרך המדיני - שינה צה"ל את הוראות הפתיחה באש לאורך קו ההפרדה העזתי. נדמה, שבמקום לעסוק בירי סיכולי בתוך המרחב העזתי, הוראות הפתיחה באש מחייבות חצייה של הגדר. ההנחיה הזאת ברורה לעזתים, והניסוי הזה יסתיים בסוף בחטיפה של חייל!

הערה שנייה: מי שרוצה להגיע להסדרה בעזה לא יצליח לעשות זאת מתוך הקביעה החמאסית של סדר היום. את שינוי המשוואה -  שבה החמאס הוא זה שקובע את סדר היום אפשר יהיה להשיג רק בכוח ואם לא הפעלת כוח היום מחר תאלץ להפעיל הרבה יותר כוח בשביל להשיג את אותה תוצאה...

את שירו של אריק לביא על שמשון לא מצאתי אז יהושע הוא הכי קרוב....

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *