יצחק רבין ומורשת רבין באתר 'ייצור ידע'

תקציר: ריכזנו עבורכם את כל המאמרים באתר זה - שעוסקים ביצחק רבין, במורשתו ובמחלוקת עליה, על פי הכותבים, לפי הא"ב. קריאה נעימה!

[בתמונה: יצחק רבין עם האב המייסד, דוד בן גוריון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי פריץ כהן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עודכן ב- 5 בנובמבר 2023

יִצְחָק רַבִּין (ראו תמונה משמאל) החל את שירותו הצבאי בהגנה והיה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח, שהוקם במאי 1941. בשנת 1945, בגיל 23, התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, ולאחר מכן היה קצין המבצעים של הפלמ"ח.

במלחמת העצמאות פיקד על חטיבת הראל. הוא היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל עליו פיקד בעת מלחמת ששת הימים.

בזמן ההפוגה הראשונה במלחמה זו, נקלע רבין במקרה למטה הפלמ"ח שנמצא במלון ריץ, מרחק קצר מחוף תל אביב, בעת שעלתה מולו הספינה אלטלנה על שרטון. כמפקד הבכיר בשטח קיבל רבין את הפיקוד על הגנת מטה הפלמ"ח. הוא ביצע את הוראתו של דוד בן-גוריון לירות לעבר הספינה אם לא תיכנע, והורה לירות אש לעברה. התקרית הזו הצילה את השירות הצבאי שלו, כאשר השתתף - בניגוד לפקודה מפורשת של הרמטכ"ל דאז, יעקב דורי - בכנס הפלמ"ח, לאחר פירוקו, שנערך ב־1949. הוא נענש בנזיפה חמורה, אולם המשיך לשרת.

למרות האיבה הראשונית והחשדנות שרכש לו בן גוריון, במדינה שבה הייתה מפלגה אחת שלטת הוא טופח ונבנה על ידי ההנהגה כמנהיגות העתידית של ישראל. לאחר פרישתו מצה"ל מונה לשגריר ישראל בארצות הברית; ולאחר שהגב גולדה מאיר נאלצה להתפטר בעקבות מלחמת יום הכיפורים, היה לראש ממשלת ישראל החמישי (1974–1977). סיומה של קדנציה זו היה צורם, אולם התפטרותו - בעקבות חשבון הדולרים של אשתו בארצות הברית - הפכה מופת ודוגמה להתנהגות ראויה של איש ציבור, שכבר אינה קיימת במקומותינו...

הקדנציה השנייה - והשנויה במחלוקת שלו - הייתה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. בין שתי הקדנציות כיהן כשר הביטחון במשך כתשע שנים, בין היתר בתקופת האינתיפאדה הראשונה. על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994 (יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת). רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו.

לאחר הירצחו ניטש בין שני המחנות הפוליטיים מאבק על מה שמכונה 'מורשת רבין'.