[תמונתו של יצחק רבין מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב סער. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; תמונתו של עמוס ידלין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי R. D. Ward. קובץ זה הוא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני.

הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏.

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, בהנהגת האלוף במיל', עמוס ידלין, הפיץ בימים אלה "מתווה פעולה אסטרטגי לזירה הישראלית פלסטינית". ראוי להתבונן בפער בין יוזמת המכון, לבין עקרונות היסוד שביטא ראש הממשלה יצחק רבין בסוגיה זו.

ארבעת עקרונות היסוד שהתווה רבין

בניגוד לבן גוריון, יצחק רבין לא הותיר יומן, ובכתביו ובנאומיו לא ניתן ביטוי מלא ללבטיו ולקווי היסוד לתפיסתו. אולם, בנאומו האחרון בכנסת, ב- 5.10.1995 - בדיון על שלב ב' לתכנית אוסלו, התווה רבין מסד תפיסתי ברור, בהדגשת ארבעה עקרונות יסוד:

1. שאיפה להגיע ל"כינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שלפחות 80% מאזרחיה יהיו יהודים".
2. "ירושלים מאוחדת שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל בריבונות ישראל".
3. "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה".
4. בהתייחסות למדינה פלסטינית: "תהיה זו ישות שהיא פחות ממדינה ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה".

[בתמונה: בנאומו האחרון בכנסת, ב- 5.10.1995 - בדיון על שלב ב' לתכנית אוסלו, התווה רבין מסד תפיסתי ברור, בהדגשת ארבעה עקרונות יסוד... צילום מסך מכתבת הערוץ הראשון]

מתווה ידלין חורג מעקרונות אלה

1. בקבלה סמויה אם כי די מפורשת, של צעדים לקראת חלוקת ירושלים במגמת מתווה קלינטון.
2. בהכרזה על מוכנות בעתיד לדון על עתיד בקעת הירדן, שבכל דרך מוצגת במפת ידלין כצרה ברוחבה, מזו שהוגדרה על ידי רבין כ"בקעת הירדן בפירושה הרחב".
3. בהסכמה חד צדדית להקפאת בניה ברוב ההתנחלויות.

בבסיס גישתו, תפס יצחק רבין את הסכם  אוסלו כתהליך - בין ישראל לבין הפלסטינים - המתקיים בשאיפה לתמורה הדדית. אולם, במדרון החלקלק אליו נקלע התהליך, עם ניסיונו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, להגיע להסכם עם הפלסטינים בקמפ-דיוויד בשנת 2000, קרסו עקרונות רבין. מתווה היסוד של רבין, הוחלף במתווה קלינטון, שקבע עקרונות חדשים מרחיקי לכת:

חלוקת ירושלים, ויתור על בקעת הירדן, חילופי שטחים תמורת "גושי ההתנחלות" שבהצטברותם יחד אינם יותר מ-6-3 אחוזים ממרחבי יו"ש ובקעת הירדן.

המהלך תווך לציבור, במיתוגו של ראש הממשלה ברק בסיסמה:  "הם שם ואנחנו כאן". האובססיה להיפרדות מן הפלסטינים ומן המרחב בו הם חיים, הפכה למצפן העל, בוויתור על ציפיית אדריכלי הסכם אוסלו להדדיות, במגמת דו קיום ושלום.

[בתמונה: "הם שם ואנחנו כאן - תצלום אילוסטרציה. מקור התמונה: משטרת ישראל]

מצידם של הפלסטינים ,התגבשה הבנת כוח הסחיטה המצוי בידיהם: ככל שנחוץ לישראל למהר להיפרד, כאינטרס ישראלי חיוני, כך יכולים הפלסטינים לגבות מחיר מלא יותר תמורת המהלך; וכמובן, לדחות כל הסכמה ליישום ההפרדות במגמת מתווה רבין.

האלוף ידלין המשיל את ההיגיון המנחה אותו, לשיטת בחירת מסלול נסיעה ב'וויז'. בתחילה יש להגדיר את יעד הנסיעה.  היעד  שהציב הוא: "מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית בטוחה ומוסרית".

ואמנם, בשם יעד זה פעל רבין להעברת השטחים המאוכלסים לידי הרשות הפלסטינית, כאשר כבר במאי 1994 יצאו כוחות צה"ל מכל השטחים ברצועת עזה למעט ההתנחלויות, ובינואר 1996, הועברו מרבית הפלסטינים החיים ביהודה ושומרון, לידי הרשות הפלסטינית.

עם השלמת המהלך, בינואר 1996, הכריז אחמד טיבי: "מהיום יש מדינה פלסטינית". יצחק רבין  נרצח, אך בתוך שלושה חודשים מאישור הכנסת למהלך אוסלו ב', חזונו לסיום השליטה הישראלית במרבית הפלסטינים, מומש במלואו.

נותרה המחלוקת על ירושלים המזרחית והמרחב הנתון ביהודה ובשומרון בשטחי C. במרחבים אלה נכללים:

• כל ההתנחלויות;
• מחנות צה"ל;
• הדרכים הראשיות;
• השטחים השולטים החיוניים;
• והמרחב הפתוח, בואכה בקעת הירדן.

מרחבים אלה - ששורטטו בידי יצחק רבין במיקוד אישי - מבטאים את המרחב הנחוץ לישראל לקיומה ולהגנתה; וכאן, מתווה ידלין  מציע וויתורים נוספים, בהם נסיגה חד צדדית ללא תמורה, מ- 25% משטחי C.

בהתייחסות לתגובות ראשוניות שעלו עם פרסום התכנית, אודי דקל וקים לביא - שריכזו את העבודה ב-INSS - הבהירו: "אכן בהיבט הרעיוני, המתווה תומך בהיפרדות מדינית, טריטוריאלית ודמוגרפית מהפלסטינים ביהודה ושומרון; ואולם בפועל, הביצוע אמור להיות שונה בתכלית מתהליך ההתנתקות מרצועת עזה." (אודי דקל וקים לביא, "תכנית ה- INSS: התייחסות לתגובות", אתר INSS, 4.11.2018).

כאן, נקודת הפיצול המהותית בין תכנית ידלין לתפיסת רבין. השאיפה להיפרדות מן הפלסטינית, אכן הובילה את רבין לתהליך אוסלו. אולם, מחברי תכנית ה- INSS נוטים להכחיש כי מבחינת שיטת רבין, מה שהתהווה מאז בסיום השליטה הישראלית על מעל 90% מהפלסטינים, מיצה במלואו את ההיפרדות המיוחלת. יתר על כן, ההבניה היצירתית שבה עוצב המרחב ביהודה ושומרון בהכוונתו האישית של יצחק רבין, בהבחנת שטחי AB, משטחי C, כוננה הגיון היפרדות בעל פוטנציאל חדשני. במקום היפרדות מרחבית בהגיון בינארי בחלוקה דוגמטית בין "שם" לכאן",  נוצר בשטח הגיון היפרדות היברידי, החותר להכלת אינטרסים פלסטיניים וישראליים כמו התיישבות, תחבורה וביטחון במרחב המשמר אחדות גיאוגרפית ואקולוגית. בהיבט זה, תכנית ה-INSS, הגם שבשלב ראשון אינה עוקרת יישובים ומשמרת את בקעת הירדן כרצועת ביטחון, בתפיסתה הכוללת, חותרת בסופו של יום, להיפרדות בינארית ולחלוקה טוטאלית של המרחב. המגמה  משיבה את מדינת ישראל - בתיקונים קלים של 'גושי ההתיישבות' - לגבולות 67. מדובר אפוא, בתפנית חדה המבטלת את היצירתיות התפיסתית שבה הוביל יצחק רבין לתהליכי היפרדות ביו"ש, מתוך חתירה מודעת ליישום הגיון מרחבי לא בינארי.

משיקולים אלה, קיים יסוד לשער כי יצחק רבין היה מסתייג עקרונית ממתווה ה-INSS.

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

      .