[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי dfbailey לאתר Pixabay]

ראשית, החדשות הרעות: את הסבב האחרון חמאס מנצח בנוקאוט. חמאס שולט לחלוטין במערכה. הוא שולט בתגובתו לאירועים, ובמועד פתיחת הסבב; הוא שולט בסיום הסבב; והוא שולט בעוצמתו.

החמאס מצליח לקבע את עצמו כשווה לצה"ל. יתרה מזאת, הוא מקבע בראשי הקברניטים הישראלים את המחיר על פעולות חודרות בתוך הרצועה.

ההישג הכי גדול של חמאס הוא בקריעת עוטף עזה מהציבוריות הישראלית, בראשם של מקבלי ההחלטות הישראלים "קצת אש בעוטף עזה זה לא נורא, רק שלא יפגעו בת"א" .הנקודה האחרונה אמורה להדאיג את תושבי קו העימות בצפון, לנוכח הערכות הצבא שבפתיחת הסבב הבא בצפון ינסה חיזבאללה להשיג הישג תודעתי על ידי פשיטה על ישובים סמוכי גדר לארגון טרור של 50,000 לוחמים. זה בהחלט ניצחון אסטרטגי!

המטרה העיקרית של חמאס היא נורמליזציה של משטרו; קרי, פתיחת הגבולות, לפחות לרמה ממנה נהנה אבו-מאזן. הוא מתקדם לשם עקב בצעד אגודל. ההסדרה ותכנית המאה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ יתנו לו גם את זה. במסגרת ההסדרה הקטנה, החמאס אמור לקבל את הרחבת מעגל הדייג, נורמליזציה של עובדים עזתיים בישראל, וכפי הנראה גם את פתיחת מעבר רפיח.

אחד האלמנטים עליהם מדובר בכל הסדרה עתידית היא נמל פלסטיני בעזה. אחד הרעיונות שנזרקים לחלל האוויר הוא רציף בקפריסין.

עיני חמאס נשואות ליהודה ושומרון

משבר הומניטרי או לא, כל הדברים הללו בהחלט מהווים סוג של נורמליזציה והכרה בחמאס. באיו"ש אבו מאזן נמצא די קרוב לסוף הבטרייה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

העמידה האיתנה (בראי הפלסטינים) של החמאס אל מול צה"ל בעזה, חוסר היכולת של צה"ל להכריע ויכולתו של החמאס להכתיב למדינת ישראל את מועדי הלחימה, מחזקת את מעמדו בקרב על הירושה, ותתרום משמעותית להרחבת הפעפוע הקיים באיו"ש מתחת לפני השטח; ובסופו של דבר, עלולה להביא לניצחונו של החמאס בקרב על ירושת אבו מאזן. מי שלא רוצה להכיר בחמאס כישות עזתית, יאלץ לדבר איתו כשהוא יושב על כיסא השלטון ברמאללה!

מול הישגי החמאס קיבלו אזרחי ישראל בעיקר תירוצים:

• "צה"ל מפנה את מבטו אל חזית הצפון" הוא התירוץ המוביל הבעיה עם התירוץ הזה היא שב- 59 ימים האחרונים, צה"ל צופה בעין בלתי מזוינת בהתעצמות הרוסית-סורית-איראנית בסוריה; ובעיקר, רושם את הדברים שהוא רואה על הדף אחד.
• התירוץ החביב על "המקור המדיני הבכיר" הוא "לא יהיה למי לתת את עזה לאחר השלמת המשימה הצבאית". על כך יש לי להגיד, שמזל שרוזוולט טרומן אייזנהאואר ומקארתור לא השתתפו בדיוני הקבינט הישראלי בראשות נתניהו. אחרת, היינו עד היום תחת שלטון גרמני-יפני.

מעבר לכל התירוצים, אנחנו נמצאים בשנת בחירות. השיקול העיקרי המנחה את נתניהו הוא הבחירות. השיקול הזה קנה לו אחיזה על תודעתו.

מלחמה עם הרוגים לא טובה לבחירות, ועם האוכל בא התיאבון. אחרי שנתנו לחמאס לטעום, התיאבון שלו יגדל. מי שחושב שבתנאים הללו אפשר יהיה להגיע להסדרה ארוכת טווח עם החמאס, חולם!

כדאי לזכור שדרך מנופי ההשפעה שלו על הגיהאד האסלאמי הפלסטיני (הגא"פ), חברינו קאסם סולימאני הוא אבן ראשה בקביעת המדיניות החמאסית בעזה, ומצליח פעם אחר פעם לגרור את החמאס להוביל את סבבי האסקלציה שאנחנו חווים. התגובה הנרפית של ממשלת ישראל מחזקת את מעמדו גם בקרב מקבלי ההחלטות בחמאס, וסולימאני זה כבר לא סינוואר.

[בתמונה: המנצח האמתי - קסאם סולימני... המקור: אינסטגרם, לחצו כאן]

מילה אחרונה לדובר צה"ל: תפסיק עם כל הציוצים המביכים שלך בעברית מספיק עם הטוויטר והסטטוסים בפייסבוק. נהל מסיבת עיתונאים מסודרת, במקום מסודר, חשופה לציבור משודרת באינטרנט פעם ביום, ותן לעיתונאים לשאול שאלות. שדר סדר ועוצמה! עם הציוצים המביכים אתה משדר בעיקר רפיסות.

החמאס מכין את עצמו שנים לעימות, ויורד אל התווך התת קרקעי. מי שחושב שהשמדת יעדי העוצם החיל אווירים משפיעים במשהו על החמאס, חי בלה לה לנד; וזה כולל, לצערי, את אותו קצין בכיר מחיל אוויר שתדרך אתמול בבוקר עיתונאים. פעם היינו אחרי רפיח היום הדרג המדיני מפחד לעבור את הגדר!

מזכרת מימים אחרים: קרב רפיח, אריק לביא: