[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalWay לאתר Pixabay]

"רָבָא אָמַר, פִּרְצָה קוֹרֵאת לַגַּנָּב" (סוכה כו א)

"לא העכבר גנב, אלא החור גנב..."

פרולוג: תמונות העירום של שרון פרי

בספטמבר 2016 פרץ אבו עצא, תושב תל שבע בן 27, לרכבה של אשת התקשורת, שרון פרי (ראו תמונה למטה) וגנב ממנו את הטלפון הנייד שלה. שרון השאירה את הטלפון ברכב כשהלכה לים. אבו עצא בדק את השלל ומצא אוצר: תמונות עירום של השדרנית. הוא מיהר להפיצן ברשת. 

פרי התלוננה במשטרה, שהתגייסה מיד והגנב נתפס. החריצות הזו של המשטרה - והדוברות המיוחצנת שבעקבותיה - הרגיזו רבים. הדובר הרהוט מכולם היה מיודענו, עו"ד פנחס פישלר (ראו תמונה משמאל); שטען, בין היתר, כי אסור היה למשטרה לתת קדימות למקרה פרי, כיוון שפרי בהתנהגותה, בחרה להיות קרבן: האופן שבו התנהלה כאדם בוגר, הזמין את מה שקרה לה: היא שבחרה לצלם את עצמה בצילומי עירום; היא שבחרה להשאיר אותם, לא מוגנים, בטלפון הנייד שלה; והיא שהפקירה את הטלפון ברכב, כשהלכה לים.

ברוכים הבאים ל'תיאורית הפעילות השגרתית' (Routine Activity Theory), הגורסת - בין היתר - כי, במקרים רבים, יש לנו בחירה אישית אם להיות קרבנות, באותן פעולות שגרתיות שאנחנו מבצעים יום יום. אם לא נציב את עצמנו במצבים שבהם פשע יכול להתבצע, נחסוך אותו מאיתנו, וגם את השלכותיו.

[בתמונה: שרון פרי. צילום מסך מכתבת ערוץ 10]

דוגמה נוספת: אדם משאיר את אקדחו ברכב כשהוא יוצא מרכבו בתחנת הדלק, ומשאיר את הרכב פתוח. בשגרת פעילויות שגרתיות אחרת, הוא יכול היה לחסוך זאת מעצמו (המקור: מצלמות האבטחה בתחנת הדלק. באר שבע נט):

.

דוגמה נוספת של אשה שרכבה נגנב בתחנת דלק, ניתן למצוא בכתובת הבאה: https://www.facebook.com/yehezkeally/videos/10156181859354635/

https://www.facebook.com/yehezkeally/videos/10156181859354635/

'תיאורית הפעילות השגרתית' מהי?

'תיאורית הפעילות השגרתית' (Routine Activity Theory) של החוקרים מרקוס פלסון (Marcus Felson) ולורנס א' כהן (Lawrence E. Cohen) חוברה ב- 1972, כהסבר לשינוי בשיעורי הפשיעה בארצות הברית, בשנים 1974-1947. מאז, הפכה לאחת התיאוריות המצוטטות ביותר בקרימינולוגיה. 

התאוריה גורסת כי עבירה פלילית תתרחש, כאשר יתקיימו שלושה תנאים הכרחיים (ראו תרשים למטה):

• מוטיבציה לבצע עבירה אצל העבריין;
• מטרה אטרקטיבית מתאימה לעבריין;
• ומקום שמאפשר, שחסר חסר בפעילות של גורמי פיקוח פורמליים ובלתי פורמליים, אשר מאפשרים את התרחשותה של העבירה.

העדר כל אחד משלושת היסודות הללו, מספיק כדי למנוע פשע, וניתן למנוע אותו על ידי 'גורם מניעה' (Guardianship): אדם או חפץ, שמגלה יעילות בהרתעת העבריין מלבצע את זממו.  

[בתמונה: מודל גרפי של תיאורית הפעילות השגרתית]

הנחות היסוד של תיאורית הפעילות השגרתית:

• הפשע אינו מושפע, יחסית, מסיבות חברתיות כמו עוני, אי-שוויון ואבטלה. לדוגמה, לאחר מלחמת העולם השנייה, הכלכלה של מדינות המערב החלה פורחת, ומדינות הרווחה התרחבו. למרות זאת, הפשע עלה באופן משמעותי במהלך תקופה זו.
• פשע יכול להתבצע על ידי כל מי שיש לו את ההזדמנות.
• וכמובן, שהקרבנות בוחרים אם להיות קרבנות, בעיקר על ידי לא הצבת את עצמם במצבים שבהם פשע יכול להיות שבוצעו נגדם.

פלסון וכהן טוענים ששגשוגה של החברה העכשווית מציע הזדמנויות רבות יותר לפשע. לדוגמה, השימוש במכוניות מאפשר לעבריינים לנוע בחופשיות רבה יותר ופותח בפניהם אפשרויות רבות יותר מחד גיסא; ומספק מטרות נוספות לגניבה, מאידך גיסא. גם שינויים חברתיים אחרים מספקים הזדמנויות נוספות לפשיעה.  [התמונה משמאל היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

למה מתקשרת תיאורית הפעילות השגרתית?

החיבור למקום ולא לאדם מחברת את תיאורית הפעילות השגרתית לגישות הבאות:

• היא נגזרת מתאוריית ההזדמנות לפשע (Crime Opportunity Theory), הגורסת כי עבריינים פועלים בדרך רציונלית, ובוחרים את העבירות שתקננה להם את הרווח הגדול ביותר במינימום מאמץ וסיכון. במאמר מוסגר, נכון להתייחס לתיאוריה זו בספקנות, ולו בשל העובדה, שכבר הוכח, שאנשים לא משתמשים, בדרך כלל, בחשיבה רציונלית בתהליך קבלת החלטות (כזכור, אחד, דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על כך...).
• מתחברת ל'אסכולת שיקגו' (Chicago school): תיאוריה חברתית-אקולוגית, המסבירה את המקור לעבריינות ופשיעה על פי פיזור אקולוגי בסביבה נתונה; והיא החיבור המשמעותי הראשון בין מחקר אקדמי ופרקטיקה משטרתית.
• והיא חלק ממה שמכונה, 'קרימינולוגיה סביבתית' (משמע, טיפול בסביבת החיים ככלי למניעת פשיעה); מקשרת את הפשע לסביבתו, ומדגישה את התהליך האקולוגי שלו. בכך, היא מסירה את תשומת הלב האקדמית מן העבריינים בלבד, וממקדת אותה במקום ביצוע העבירה!
• היא גם ממוקדת במניעה שניונית (או משנית): ביצוע פעולת המניעה בשלב כלשהו, לאחר שניכרים הסימנים של המצב הבלתי רצוי בניסיון למנוע את החרפתו. 

[לדילמה שבין יעדי אדם ליעדי מקום, לחצו כאן]  [להרחבה בנושא 'אסכולת שיקגו', לחצו כאן]  [להרחבת המושג 'מניעה', לחצו כאן]  

כיצד זה רלוונטי לפרקטיקה המשטרתית?

אם פשיעה ניתנת למניעה על ידי צמצום היכולת לבצעה, אזי ניתן להקטין אותה מאוד, על ידי יצירת סביבה שדוחה אותה! ניתן לעשות זאת ברמת האיש הבודד; ברמת המשפחה; השכונה; העיר/היישוב; ברמה הלאומית; וגם הבינלאומית.

התאוריה שמממשת את המסקנה הזו ושנגזרת מ- 'תיאורית הפעילות השגרתית' היא מניעת פשיעה מצבית (Situational Crime). היא גורסת, כאמור, כי הדרך הראויה למנוע פשיעה היא על ידי צמצום הזדמנויות לביצוע עבירות. על כן, יש:

• להתמקד בסיטואציה שמובילה באופן מיידי לביצוע העבירה;
• לבצע שינויים בסיטואציה על מנת להקשות על העבריין ברגע שהוא ניגש לבצע את העבירה;
• ולגרום לו להגיע למסקנה שלא כדאי לו, ולוותר על תכניתו העבריינית (או למנוע ממנו פיזית להשלים אותה).

[להרחבה בנושא 'מניעת פשיעה מצבית', לחצו כאן]

 

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי תתתתתתתתתתת לאתר Pixabay]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), מניעת פשיעה מצבית, ייצור ידע, 10/1/16.
• פנחס יחזקאלי (2016), יעדי אדם או יעדי מקום, ייצור ידע, 17/9/16.
• אבי ברוכמן (2018), אבי ברוכמן: 'אסכולת שיקגו': חיבור האקדמיה לפרקטיקה המשטרתית, ייצור ידע, 20/11/18.
• פנחס יחזקאלי (2016), מניעה, ייצור ידע, 10/2/16.