[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
אנחנו רגילים לרדיפות ול'סיכולים ממוקדים', פנים-משטרתיים, של קצינים המועמדים למשרות שונות; אבל, יש גם רדיפות וסיכולים ממוקדים של קצינים מסיבות חיצוניות למשטרה. כוונתי לרדיפה של קצינים על ידי גורמים פוליטיים, למען יראו וייראו.
היום כדרך קבע, מרגע שמתמנה קצין משטרה לתפקיד רגיש, מתחילים גורמים שונים באיסוף חומר - גלוי ואחר - נגדו, לשימוש בעת הצורך. הזזתו של קצין מתפקידו מתבצעת גם על מנת להזיז 'מפגע', גם לצורכי נקמה, וגם למען יראו קציני המשטרה האחרים וייראו.
אבל בעצם, לא צריך אפילו להזיז אותו מתפקידו. די לסובב קצת את העובדות, לבנות נרטיב... והמטרה מושגת!
[למאמר: 'איסוף מידע נגד חוקרים ועובדי מדינה אחרים: זה חדש??', לחצו כאן]
ככה ייעשה לאיש שקרא תגר על ראש הממשלה ואשתו: מסע ההכפשות נגד תנ"ץ כורש ברנור
המטרה האחרון במסגרת האסטרטגיה זו היא תת ניצב כורש ברנור - חוקר פרשיות ראש הממשלה. ברנור סיים קדנציה של שנתיים בתפקיד ושובץ בתפקיד תת ניצב שני של מפקד המכללה לקציני משטרה (הדבר הנכון לעשות אגב לקצין, שבילה את רוב שירותו במשטרה בתחום החקירות). זהו תפקיד יוקרתי (חשוב, לטעמי, אף יותר מזה של חוקר ראש הממשלה) וגם מקדם: אלון אסור למשל, קודם מתפקיד זה למפקד המחוז הצפוני.
אבל העובדות אינן חשובות. מישהו חיבר זאת לסיפור אחר: שבשנת 2011 מונה ברנור - ללא פוליגרף - לראש מחלקת התיאום המבצעי באגף החקירות והמודיעין, להדליף את הסיפור לישראל היום, (אלא מה...) ואיש כבר לא יבחין בין האמת לבדיה...
[לכתבה המלאה של ביגמן וסבן בישראל היום, לחצו כאן]
מי שחשב שהמסע נגד ברנור ייעצר עם עזיבתו את התפקיד טעה.
לפני כניסתו לתפקיד מפקד המכללה לקציני משטרה, התכוונו מפקדיו של ברנור לשלוח אותו לסבב הרצאות בחו"ל, אולם הנסיעה בוטלה מסיבות מסוימות.
זה הספיק כדי לבנות סיפור, לפיו נחשף כי הנסיעה ממומנת על ידי עמותה, ולכן הנסיעה בוטלה. אין שום חדש, אגב בקציני משטרה, הנוסעים לחו"ל על חשבון עמותות, ופעמים רבות גם אין בכך בעיה. אבל, מה חשובה האמת? שוב ישראל היום ושוב סיפור - נוח להיקלט - לפיו, חשיפת העובדה שהנסיעה מומנה על ידי עמותה הביאה לביטולה:
[לכתבה המלאה של עקיבא ביגמן בישראל היום, לחצו כאן]
הזזה של קצינים 'אמביציוזיים מידי' אינה תופעה ישראלית דווקא
התופעה הזו אינה ישראלית והיא מוכרת היטב לקציני משטרה בעולם המערבי. החוקר, עזרא סטודלנד (Stotland, 1981), מתאר עדויות רבות ליישומן של שיטות שונות ל'טיפול' בחוקרים בכירים וביחידות למאבק בשחיתות השלטונית בארצות הברית, כמו גם את חששן הממשי של אנשי משטרה מפעולות כאלה. עדויות לכך מצויות גם בכתבי האגודה הלאומית של התובעים הכלליים בארצות הברית (National Association of Attorneys General – NAAG). במאמר אחר הסברתי באריכות את הדרכים ל'סיכול הממוקד' הזה, בארצות הברית ובישראל:
[לסקירה רחבה על יחסי משטרה ופוליטיקה ועל הדרכים שפוליטיקאים 'מטפלים' בגורמי משטרה המסכנים אותם, לחצו כאן]
בישראל הגישה - של ביצוע סיכול ממוקד של קצינים "מסוכנים מידי" - אינה מחוברת למפלגה מסוימת. דמוקרטיה מייצרת שחיתות; ולמרות מס השפתיים, פוליטיקאים - מכל קצות הקשת הפוליטית - נושמים בדרך כלל לרווחה, כשמסולק מהדרך קצין משטרה שנחשב לאמביציוזי מידי בתחום חקירות השחיתות הפוליטית.ההיסטוריה של הזזת קציני חקירות במשטרת ישראל, מטעמים פוליטיים
ריכזתי פה כל מה שזכרתי. אתם מוזמנים להוסיף...1980: הסיכול הממוקד של הרצל שפיר ובנימין זיגל
פעם הכל היה פרימיטיבי יותר... ברוך לשם מספר בספרו, 'זיגל' (ראו תמונת כריכה משמאל), כי בעיצומה של חקירת השחיתות של השר מן המפד"ל (מפלגתו של שר הפנים והממונה על המשטרה, יוסף בורג), נשלחו שני חוקרי היחידה לחקירות הונאה (יח"ה) על ידי סגן ניצב ויינשטיין למנהל מחוז המרכז של משרד הפנים ברמלה עם צו שופט.
[בתמונה: כריכת ספרו של ברוך לשם, 'זיגל'. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
המנהל התקשר לאבי יעקובוביץ', עוזרו של השר בורג, ודיווח לו על החקירה. העוזר ביקש את אחת החוקרות לטלפון והודיע להם בתקיפות: "אני מורה לך לעזוב את המשרד". משסירבה החוקרת, ציפורה שגרין, הוצא השר בור מישיבת הממשלה, התקשר לראש אגף החקירות, יחזקאל קרתי, ומחה בזעם. לשכתו דרשה לפטר את החוקרת שגרין שדבקה בצו השופט על פני הוראת עוזר השר. זיגל שלח אותם לכל הרוחות (לשם, 1988, ע' 181).
סיפור הזה מבטא במשהו את המתח שהתלהט בין לשכת השר הממונה ומפלגתו ליחידה לחקירות הונאה ולמפכ"ל שגיבה אותה.את המחיר של קריאת התגר שקראה יח"ה על מפלגת השר הממונה - מחקירות ומשפטי השר אבו חצירא ועד תיק אפרסק - שילמו:
- גם המפכ"ל דאז, הרצל שפיר ש"מינויו לא הוארך בתוך שנת ניסיון" (משמע, פוטר);
- גם בנימין זיגל, שעמד בפני עלילה, נחלץ ממנה תדמיתית אך נפגע קשה בריאותית וחווה התקף לב, ממנו לא חזר עוד למה שהיה). את זיגל לא ניתן היה לפטר עקב מעמדו הציבורי, אז הוא נבעט למעלה, וקיבל דרגת ניצב, חסרת משמעות, כאב בית הדין למשמעת של המשטרה.
- ואפילו מפקד המשנה, סגן ניצב ויינשטיין - ששלח את החוקרים למשרד הפנים עם צו השופט - נענש: עלייתו לדרגת ניצב משנה עוכבה על ידי השר הממונה. רק חודש לאחר המועד המקורי לקבלת הדרגה - לאחר שזיגל כבר סולק מן השטח, ויח"ה סורסה מיכולותיה המודיעיניות והאחרות - ולאחר שהובטחה נאמנותו, נאות בורג להעניק לו את הדרגה.
1993: יעקב טרנר מסרב להחליף את צוות החקירה ומוחלף
המפכ"ל יעקב טרנר הועזב במרץ 1993 עקב סכסוך חריף עם השר הממונה, משה שחל. באשר לסיבת העזיבה, גרסאותיהם של שחל וטרנר שונות:
- משה שחל טען כי הפסיק את כהונת טרנר בעקבות הדלפת פגישה של המפכ"ל עם מזכ"ל מפלגת העבודה דאז, ניסים זוילי, עם המפכ"ל, ב- 24 בינואר 1993. זוילי הציע לטרנר להיות מועמד מפלגת העבודה לבחירות לראשות עיריית תל-אביב. בעקבות הסערה הציבורית שפרצה, החליטו ראש הממשלה ושר המשטרה לקצר את תקופת כהונתו של טרנר בששה חודשים.
- יעקב טרנר טען כי נפל קרבן למזימה של שחל, שהחליט על סילוקו בגלל סירובו להיענות לתביעת השר להחליף את צוות החקירה בפרשת דרעי ולקבוע מי יהיו החוקרים (מי שעמד בראש חוקרי דרעי היה ניצב משנה מאיר גלבוע).
ב- 14 באפריל, בישיבת ועדת הכנסת לביקורת המדינה, חשף טרנר את דבר קיומה של "הפגישה הלילית". לבקשת השר, נפגשו טרנר ושחל במשטרת הרצליה ב- 27/1/93. בפגישה, לטענת טרנר, הודיע לו שחל, כי דרעי נוטה להפר את שתיקתו, וביקש ממנו להחליף את הצוות החוקר. טרנר טען, כי סירובו לבקשת שחל הוא שהיווה את העילה לסילוקו המוקדם מהמשטרה והפגישה עם זוילי הייתה רק אמתלה לכך. "אם שחל היה רוצה, הוא היה יכול למנוע ממני להיפגש עם זוילי, כי הוא ידע על הפגישה. שחל לא מנע ממני ולא אמר לי את הדבר שהתבקש, על-פי דבריו, שאם אפגש עם זוילי לא אוכל להמשיך בתפקידי. הוא לא אמר לי זאת, מפני שהוא תכנן את המוקש להוצאתי מהמשטרה, כשהסיבה האמיתית לכך היא אי נכונותי להתקפל בנושא חקירת השר דרעי.
מנגד, טען שחל בוועדה, כי בפגישה בהרצליה אמר, כי רק ביקש מטרנר שהחקירה תתנהל במתקן משטרתי, וכי הדיונים ישמרו בסוד, כדי למנוע הדלפות.
העד היחידי לפגישות אלה היה ניצב בדימוס אבי דותן, אז ראש המטה המבצעי של שר המשטרה (שהסתבך אחר-כך בפלילים בעצמו, על רקע פרשיה אחרת מתקופת שירותו במשטרה). לעדותו של דותן בפני מבקרת-המדינה היה משקל רב להחלטה, כי גרסתו של טרנר הייתה "כזב", וקיצור תקופת כהונתו של טרנר על רקע מגעיו הפוליטיים היה "צעד סביר".
פרשיה זו לא הסתיימה בכך. טרנר עתר לבג"ץ, והאחרון ביטל את החלטת המבקרת בטענה, כי בחוות דעתה של המבקרת "נפגע ערך כבוד האדם במלוא משמעותו".
למי אתם מאמינים? גם ראש צוות החקירה שטרנר נתבקש, לכאורה, להחליף, נצ"ם מאיר גלבוע (ראו תמונה משמאל) שילם מחיר יקר על תדמיתו כ"קשה עם פוליטיקאים". הוא הודיע על פרישתו מהמשטרה בפברואר 1998. לטענתו, הוכנס ל"מקרר", וקידומו הוקפא בלחץ הדרגים הפוליטיים. הוא צוטט אומר: מונעים ממני את הקידום הראוי רק בגלל שסירבתי למרוח חקירות נגד פוליטיקאים, רוצים לראות אותי מחוץ למערכת. יש כמה אנשים שאני כנראה מפריע להם והיו שמחים שאלך הביתה. אז הנה, אני הולך".
[לכתבה המלאה בגלובס, לחצו כאן]
גלבוע דווקא הוכיח שהוא ראוי לתפקידים בכירים, כאשר מונה בשנת 2005 למנהל מחלקת חקירות ברשות ההגבלים העסקיים, וכן שימש חבר הנהלת הרשות. בשנת 2008 מונה ליועץ בכיר למבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, למאבק בשחיתות הציבורית, ושימש בתפקיד שנתיים.
1996: הקרב על מינוי ניצב סנדו מזור לראש אח"ק
מזור מונה לתפקיד ראש אח"ק על ידי השר, משה שחל, שהוחלף על ידי אבידור קהלני (ראו תמונה משמאל). למזור היה "שם רע" בקרב פוליטיקאים, אחרי שניהל בעבר את חקירתו של איש המפד"ל, אבנר שאקי. עכשיו הוא אמור היה לפקח על חקירת השר לשעבר יעקב נאמן.
עם כניסתו לתפקידו, החליט קהלני לעכב את מינויו של מזור לראש אגף החקירות. צעד זה של השר גרר מתקפה חסרת תקדים בעיתונות. לדוגמה, יצא "ידיעות אחרונות" בכותרת "קהלני לא רוצה זיגל חדש". עוד נכתב כי: "קהלני, הנתון ללחצים קשים, מעדיף חוקר נוח יותר..."
בעקבות הדחייה פרץ עימות גלוי בין השר למפכ"ל דאז, אסף חפץ, שאף שקל להתפטר עקב כך. חפץ הרשה לעצמו להתבטא בנושא, רק לאחר שסיים את תפקידו. הוא סיפר, כי קהלני ניסה להתערב ולמנוע את מינויו של ניצב סנדו מזור לראש אגף החקירות במשטרה, וציין, כי רק לאחר איומו (של חפץ), כי יפנה לבג"ץ, "נכנע השר והמינוי בוצע"
1997: המפכ"ל אסף חפץ מסולק מתפקידו על ידי השר קהלני, בעקבות פרשת 'בר און חברון'
הדם הרע שעבר בין אביגדור קהלני ואסף חפץ, על רקע פרשת מינוי סנדו מזור, העכיר עוד יותר, בעקבות פרשת בר און - חברון. פרשה זו גרמה לדאגה רבה במערכת הפוליטית.
נטען אז בתקשורת כי התנהגות "נכונה" של המפכ"ל בפרשת בר-און, "יכולה הייתה להעניק לו שנה נוספת של מפכ"לות. חפץ ידע זאת, כי קיבל מסרים "מתאימים" מגורמים ממלכתיים, והתבקש לרסן את החוקרים.
אבל חפץ, לא רק שלא ריסן, אלא אף לא עדכן את קהלני לגבי החלטת המשטרה להמליץ בפני הפרקליטות על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה. חפץ טען, בספר שנים לאחר מכן, כי לדבריו, "חסך" ממנו את הדילמה והתלבטות אם לעדכן את ראש הממשלה הנחקר, עקב קשרי העבודה ההדוקים ביניהם.
לאור כל אלה, היה ברור שכהונתו של חפץ לא תוארך בשנה נוספת. הוא אף לא עודכן בשם מחליפו ולמד עליו מן העיתונות. אולי על רקע כל אלה, הציע חפץ, בראיון הפרישה שלו, "למנוע מהשר לביטחון הפנים מידע על חקירות פוליטיות, כדי לפטור אותו מהלחץ, כאשר חבריו הפוליטיקאים ישאלו אותו עליהן".
2004: ניצב משה מזרחי מסולק מתפקידו, כשי של השר עזרא למרכז הליכוד
בדצמבר 2000 מונה משה מזרחי על ידי השר לביטחון פנים שלמה בן עמי לראש אגף חקירות ומודיעין בדרגת ניצב, זאת חרף התנגדותו של המפכ"ל שלמה אהרונישקי. מזרחי טוען כי הסיבה לכך הייתה שנשאל על ידי אהרונישקי אם יהיה נאמן לו בתפקידו והשיב כי יהיה נאמן לחוק... מיותר לומר שמזרחי היווה 'סדין אדום' עבור פוליטיקאים רבים...
עד מהרה פרסמו עיתונאיות בגלובס וגם יואב יצחק על פתיחת חקירת מח"ש נגד מזרחי, אשר נועדה לבדוק האם היה שימוש פסול בהאזנות סתר בחקירות אותן ניהל כראש היאחב"ל, כנגד השר אבידור ליברמן. מסתבר שביחידתו של מזרחי השתיל גורם מסוים 'חפרפרת': קצין בשם סטניסלב יז'מסקי, שמעשיו יכולים אולי לרמוז על שולחיו ועל כוונותיהם: הוא גנב את קלטות אביגדור ליברמן, ברח איתן לחו"ל, ומשם להסכם עם היועץ המשפטי לממשלה. היועץ, אליקים רובינשטיין, החתים אותו על הסכם חסינות במסגרת כוונתו להעמיד לדין משמעתי את ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי [יז'מסקי גנב חומר רב שאינו קשור לחקירה נגד מזרחי, ולכן קלושה האפשרות שפעל נגד מזרחי ממניעים מצפוניים (קרא, 2010)].
[להרחבת המושג: 'חפרפרת', לחצו כאן]
נטען כי מזרחי הורה לתמלל קלטות שהיו אסורות בתמלול. חקירת מח"ש הובילה להמלצה להעמידו לדין משמעתי. באוקטובר 2003 פרסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, את מסקנותיו בהן קבע כי התנהלותו של מזרחי בפרשיות שנחקרו הייתה בעייתית, הוא הפעיל שיקול דעת לקוי ולא כיבד צווי בתי משפט. רובינשטיין מצא שיש להסיק כלפי מזרחי מסקנות פיקודיות-מינהליות במישור האישי עד כדי סיום תפקידו, בכפוף לשימוע.
איש לא עסק בסוגיית נימוקיו של הגורם שהכניס חפרפרת ליחידה רגישה במשטרה, ואת נכונות היועמ"ש לשתף איתו פעולה...
[בתמונה: תנ"ץ משה מזרחי מארח כמפקד המכללה לקצינים בכירים, 'נעורים', את שמעון פרס. המקור: פייסבוק]
חבר הכנסת דאז, גלעד ארדן, הגיש עתירה לבג"ץ כנגד רובינשטיין בבקשה להורות לו להעמיד לדין פלילי, וכן להורות (או להמליץ) להעמיד לדין משמעתי את ניצב מזרחי. עתירה זו נדחתה בתחילת נובמבר 2004, בית המשפט קבע ש"לא נמצא יסוד לחלוק על צדקת הביקורת שמתח היועץ המשפטי על דרך התנהלותו של מזרחי", אך מקובלת עליו קביעת רובינשטיין ש"אין ראיות מספיקות להוכחת היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו של מזרחי בעבירה פלילית".
בנובמבר 2004 הודח מזרחי מתפקידו על ידי השר לביטחון פנים דאז, גדעון עזרא ז"ל, בדרך משפילה במיוחד: בדרך לכינוס מרכז הליכוד קבע עם מזרחי מפגש בתחנת מסובים והודיע לו על החלטתו. אז הוצגו הפיטורין כשי שהביא עזרא איתו למרכז הליכוד באותו ערב.
מזרחי נשאר עוד שנה ומחצה במשטרה, בתפקיד מפקד אגף הקהילה והמשמר האזרחי (תחתית סולם המזון המשטרתי) עד שהבין ש'חבל על הזמן', ופרש.
2009: הסיכול הממוקד של ראש יאח"ה, תת ניצב מירי גולן
תת ניצב מירי גולן הייתה קצינת משטרה מוערכת מאוד. מפקדיה ראו בה פוטנציאל טבעי לקידום לדרגת ניצב, והדרגה אף הובטחה לה. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד: סגנונה של מירי גולן, לא הקנה לה, בלשון המעטה, חסידים רבים משני קצות הקשת הפוליטית (ויקיפדיה: מירי גולן):
- היא הובילה חקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, בעקבות חשד שלקחו שלא כדין מתנות שקיבל נתניהו מתוקף תפקידו ("פרשת המתנות"), ובחשד שנתניהו קיבל טובות הנאה ושוחד מקבלן ההובלות אבנר עמדי ("פרשת עמדי");
- כן הובילה את החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, בחשד שקיבל כספים שלא כדין מאיש העסקים מרטין שלאף דרך סיריל קרן, למימון הבחירות הפנימיות בליכוד, וזאת בתיווך בנו גלעד ("פרשת סיריל קרן").
- את נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן חקרה גולן בפרשת אדוארד סרוסי.
- את אהוד ברק חקרה בפרשת העמותות;
- וגולת הכותרת של הביקורת נגדה הייתה חקירת "פרשת הנשיקה", בסופה הורשע שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, במעשה מגונה ללא הסכמה בחיילת.
[למאמר המלא של תומר זרחין בהארץ, לחצו כאן]
גולן הסתבכה גם במה שכונה, פרשית האזנות הסתר: במהלך המשפט של רמון, טענו פרקליטי ההגנה כי המשטרה לא העבירה להם את תוצרי האזנות הסתר של החקירה מחשש שיעזרו לגרסת ההגנה. ב-2010, מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בדק את החשדות ומצא כי אכן היו ליקויים משמעותיים בטיפולן של המשטרה והפרקליטות בתוצרי האזנות הסתר. עם זאת, הוא קבע שהדבר נעשה בתום לב, ואמר כי "תקלה זו היא בגדר רשלנות ממשית אף כי לא היה בה זדון" (ויקיפדיה: מירי גולן).סופו של הסיפור בכך, שהובהר לגולן שלא תקודם, והיא פרשה מן המשטרה בתום תפקידה ביאח"ה.
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- תומר זרחין (2009), תנ"צ בדימוס מירי גולן על פרשת רמון: אני מרגישה רדופה, הארץ, 12/6/09.
- ויקיפדיה: מירי גולן.
- פנחס יחזקאלי (2014), יחסי המשטרה עם המדינה והמערכת הפוליטית המנהלת אותה, משטרה וחברה, 24/5/14.
- עקיבא ביגמן ואיציק סבן (2018), מפקד יאח"ה יעזוב את תפקידו מוקדם מהצפוי, ישראל היום, 25/7/18.
- עקיבא ביגמן (2018), כך היה אמור תנ"צ ברנור לטוס על חשבון עמותה, ישראל היום, 17/11/18.
- פנחס יחזקאלי (2018), איסוף מידע נגד חוקרים ועובדי מדינה אחרים: זה חדש??, ייצור ידע, 9/2/18.
- פנחס יחזקאלי (2016), חפרפרת במשטרה, ייצור ידע, 17/6/16.
- ידיעות אחרונות (1998), נצ"מ מאיר גלבוע, חוקר פרשת דרעי, נאלץ לפרוש מהמשטרה, גלובס, 19/2/98.
תודה על המחמאה. ולעניין הטענות על נסיעת כורש בר נור על חשבון עמותה, מעולם לא הפריע למישהו שקבוצות שלמות של קציני משטרה בכירים נסעו ל"סיורים לימודיים" על חשבון עמותת יוזמות קרן אברהם, כביכול ללמוד על שיטור רב תרבותי. אבל, מידיעה אישית, הקצינים הללו התייחסו לסיורים אלו כצ'ופר וכנסיעות כיף. כך, שמלבד סיכול ממוקד לכורש וצביעות לשמה, אין בפרסומים הללו דבר וחצי דבר.