תקציר: חייבים להפנים: את הרצח הבא של גבר את אשתו לא ניתן יהיה למנוע. אל תחיו באשליות כי גל מעצרים של גברים ימנע את הרצח הבא. לא כל גבר הוא אלים, ולא כל גבר אלים הוא רוצח בפוטנציאל. המציאות מלמדת כי מרביתם של מקרי הרצח לא היו הסלמה של אלימות מתמשכת. לרוב, מקרי הרצח הם תוצאה של קנאה ואובססיביות חולנית. 

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

העובדה שבמקרים לא מועטים גברים מחזיקים בתפקיד מחוללי האלימות מונעת מרבים את הרצון להביט באמפתיה בגברים מוחלשים, פגועים והלוּמים. 

האמירה המאזנת מרגיעה בכך שהיא מוודאת, שמתן מקום לכאבו של קרבן גבר, לא בא על חשבון תמיכה בכאבה של קרבן אשה, ודאי שאינה מפחיתה מאחריותם של תוקפנים...

טיפול והעצמת הנשים בלבד, מבלי לרדת לדקויות המאפיינות את תופעת האלימות במשפחה, מוביל לטעויות באבחון ובהתערבות ולא תורם דבר להכחדת התופעה. סוגיית מניעת ה"רצח" הבא או אירועי אלימות כאלו ואחרים הינה סוגיה מורכבת ביותר. אז, אם ה"כתובת הייתה על הקיר" האם היה ניתן למנוע את מעשי הרצח הללו? 

חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר בהליך של הערכה קלינית. קשה מאד לנבא התנהגויות בלתי צפויות של אנשים ופעמים רבות ניתן להצביע על המסוכנות בדיעבד לאחר שעבירת האלימות או התקיפה בוצעה. במקרים אלו הסביבה תתייחס להתנהגויות שקדמו לאירוע התקיפה כהתנהגויות מוזרות אשר היו צריכות להדליק נורה אדומה. 

רצח של אדם קרוב הוא תמיד מחריד, לא צפוי ואני לא מבין את כל הרוקדים על הדם שטוענים שניתן היה לנבא זאת. "הכתובת היתה על הקיר"...נו באמת...כמה כתובות היו בבתים שלא קרה בהם כלום? 

רשויות החוק היום נוהגות בתקיפות רבה ובחוסר סובלנות כשמדובר באלימות בין בני זוג. 

חייבים להפנים, את הרצח הבא של גבר את אשתו לא ניתן יהיה למנוע. אל תחיו באשליות כי גל מעצרים של גברים ימנע את הרצח הבא. לא כל גבר הוא אלים, ולא כל גבר אלים הוא רוצח בפוטנציאל. המציאות מלמדת כי מרביתם של מקרי הרצח לא היו הסלמה של אלימות מתמשכת. לרוב, מקרי הרצח הם תוצאה של קנאה ואובססיביות חולנית. 

טענה מופרכת...

הטענה - ש"רוצח פוטנציאלי" הוא כל גבר שיש נגדו תלונות על התנהגות אלימה ואימפולסיבית כלפי אשתו; שיש לו קושי להתמודד עם פרידה, כעס ותסכול; ושיש לו, בנוסף, מצוקה קשה בתחומי חיים נוספים - היא מופרכת, מכלילה וממש לא נכונה. מדובר בפרופיל אישיותי המתאים להרבה אנשים בחברה ומדובר בפרופיל מאוד רחב ולא מדויק. 

ממחקרים עולה, שלחלק מהבעלים שרצחו, אין כל היסטוריה של אלימות או עבריינות אחרת, אין עדות לשימוש בסמים או אלכוהול ובכל זאת ביצעו לפתע וללא כל סימני אזהרה את הנורא מכל. 

[בתמונה משמאל: טענה מופרכת... חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

חשוב לזכור, שרבים מהגברים חווים מצוקה רגשית קשה בזמן פרידה, לכן קשה מאוד, עד כמעט בלתי ניתן לחזות/לנבא מי מתוך עשרות אלפי המתגרשים שחווים קשיים ותסכול יבצעו מעשה כזה מחריד. 

אחרי מעשה, מאוד פופוליסטי לומר כי ניתן למנוע את הרצח הבא וכי הכתובת היתה על הקיר, אך הכתובת היתה על הקיר בכל כך הרבה מקרים שלא מסתיימים ברצח, לכן ההגדרה של רמת המסוכנות היא מיתוס !!!. 

אין אפשרות להיכנס למוחו של אדם ולראות מה הכוונה שלו. אם היינו יודעים זאת היינו יכולים למנוע הרבה מאוד דברים...
קשה להבין מה עבר בראשו של הרוצח, זה מקרה טירוף נדיר שאי אפשר למנוע אותו ולא ניתן לצפות את התרחשותו.

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), אלימות נגד נשים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/11/18.