[בתמונה: חייל ישראלי משקיף על תעלת סואץ, מלחמת ההתשה, אוגוסט 1970 (לשכת העיתונות הממשלתית. שם הצלם אינו מוזכר]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

בסרט עם הרוסים כבר היינו הזיכרון הפוליטי הישראלי הוא קצר טווח אז לטובת כל אלו עם הזיכרון הקצר... מלחמת ששת הימים נגמרת בתבוסה מצרית. כוחות צה"ל החזיקו בגדה המזרחית של תעלת סואץ.

מיד לאחר סיום המלחמה החלה מצרים לשקם את כוחה הצבאי ומשלוחי נשק מסיבים מברית המועצות, הביאו לכך שתוך חצי שנה מסיום המלחמה, סופקו למצרים 80% מהאמל"ח שמצריים איבדה במלחמה. 

מחוזקת, החלה מצריים ביזום תקריות אש, שהבולטת בהן הייתה הטבעתה של אח"י אילת ב- 21 לאוקטובר 1967. 

[בתמונה: אח"י אילת ז"ל... נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי קודקוד צהוב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בתגובה השמיד צה"ל ב- 24 לאוקטובר 1967 במבצע אבוקה את בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, נמל הנפט ומפעלי הדשן המצריים בעיר סואץ. צה"ל ירה במבצע 831 פגזי 155 מ"מ ו- 442 פגזי טנקים. 

ב- 8 לספטמבר 1968 הפגיזו המצרים לאורך קו התעלה. באירוע נהרגו 10 חיילים. ב 26 לאוקטובר פתחו המצרים בהרעשה נוספת, שלוותה בפשיטת קומנדו מצרי. אבדות צה"ל: 15 הרוגים. 

ב- 31 לאוקטובר 1968 יצא לדרך מבצע 'הלם' לפגיעה ביעדי תשתית מצריים שמבוצע, בו זמנית, בשלושה אתרים שונים במצריים: 

• הלם 35: שנועד לפגוע בתחנת שנאים בנגע חמאדי שנמצאת כ 300 ק"מ דרום מזרחית לשארם אל-שייח (293 ק"מ) פיצוץ תחנת השנאים משבש את זרם החשמל לקהיר. 
• הלם 2: שנועד לפגוע בגשר קינא שעל הנילוס
• ומבצע הלם 3: שנועד לפגוע בסכר בנגע חמדי. 

הלם 2 והלם 3 היו מבצעים מוטסים. בשניהם הניחו מסוקי סופר פרלון פצצת מזלף (פצצה מתוצרת עצמית שפותחה ע"י חיל ההנדסה), בעזרת המנוף, על היעד והסתלקו. שתי הפצצות התפוצצו בשעה 21:55. את המסוק האחד הוביל, לימים, תא"ל נחמיה דגן; ואת השני, סא"ל חיים נווה. 

לאחר הפשיטה, השתרר שקט יחסי בקו התעלה, וישראל ניצלה את השקט הזה להתחפר, ובנתה את קו ברלב. 

[בתמונה משמאל: תעלה במעוז, בקו בר לב. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Dār al-Shurūq, Egypt, והיא נחלת הכלל]

ב- 8 במרץ 1969 פרצה מלחמת ההתשה. בחילופי אש ארטילרית לאורך כל חזית תעלת סואץ. כחודש וחצי לאחר פתיחת המלחמה חידשה מדינת ישראל את מבצעי העומק המוסקים במצרים. בין המבצעים שערכה ישראל: מבצעי בוסתן 22 ו- 25, הפשיטה על האי גרין, מבצע רביב ועוד. 

בתחילת מלחמת ההתשה נמנעה ישראל מתקיפות עומק של חיל האוויר במצרים. ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטה היה, הימנעות מהסלמה.

ב- 19 לספטמבר 1969 שלח שגריר ישראל בארצות הברית דאז, יצחק רבין מברק, שבו העריך, שהממשל האמריקאי תומך בצד הישראלי ומעוניין בהחרפת הפעולות הצבאיות כנגד מצריים. הנושא עולה לדיון באמ"ן והערכת אגף מחקר היא שהפצצות עומק יביאו להפסקת המלחמה. מפקד חיל האוויר מסכים ליוזמה, ומקבל את אישורה של ממשלת ישראל.

ב- 9 לדצמבר 1969 ויליאם רוג'רס מזכיר המדינה האמריקאי מציג את יוזמת השלום שלו למזרח התיכון, המבוססת על החלטה 242. ההצעה נדחית הן על ידי מצריים והן על ידי ישראל.

• ב- 25 לדצמבר 1969 יוצאת ישראל ישראל למערכה: בסדרה של תקיפות עומק מושמדות 12 סוללות טילי קרקע אוויר (טק"א) שהגנו על מרחב קהיר. 
• ב- 26 לדצמבר 1969 הוציא צה"ל לפועל את מבצע תרנגול 53. במבצע פושט כוח של סיירת צנחנים וגדוד 50 על תחנת מכ"ם בראס ע'אריב, ומביא את המתקן לישראל.
• ב- 7 לינואר 1970 מוציא חיל האוויר את מבצע פריחה 1. במבצע תוקפים זוג פנטומים את בית בספר לטילי 2-SA בחילוואן. זוג אחר תוקף את מחנות הקומנדו באינשאס ורבעיית סקייהוקים תוקפת את מחנות תל אל-כאביר.
• ב- 13 לינואר 1970 יוצא לפועל מבצע פריחה 2: זוג סקייהוקים חוזרים לבקר במחנות באזור תל אל כאביר, וזוג פאנטומים תוקף מחנות עורף לוגיסטים של חיל האוויר המצרי בדלתא. 
• ב- 18 לינואר 1970 יוצא לפועל מבצע פריחה 3, ובמהלכו תוקף חיל האוויר את מחנות התחמושת הגדולים של הצבא המצרי, ואת מרכז חלואן לפיתוח אמצעי לחימה. 
• ב- 23 בינואר 1970 יוצא לפועל מבצע פריחה 4: זוג מטוסי פנטום חוזר לבקר במחנות התחמושת הגדולים של הצבא המצרי ובמרכז לפיתוח אמצעי לחימה בחילואן. 

ב- 24 לינואר 1970 יצא נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל נאצר לביקור דחוף במוסקבה. נאצר מבקש הרחבה של הסיוע הצבאי ומבקש את עזרתה של מוסקבה בהגנה על שמי מצרים. מוסקבה נענית לבקשתו של נאצר ושולחת למצריים דיביזיה של טק"א; שלוש טייסות מיג 21MF ואת כל הצוותים להפעלתם: טייסים בקרים מפעילי מכ"מ טכנאים וכדומה.

[בתמונה: נאצר במוסקבה. למקור התמונה, לחצו כאן]

חיל המשלוח מתארגן ומועבר למצריים דרך הים. באמצע פברואר, מתחיל להתארגן חיל המשלוח בעומק מצריים באזור אסואן ובמרחב קהיר. נוכחותם של הרוסים נשמרת בסוד; אולם, תחנות האזנה של המודיעין הישראלי מזהות את הנוכחות הרוסית במרחב ומדווחת על נוכחותם. ממשלת ישראל שחוששת מהתנגשות מזוינת עם הרוסים, מורה לחיל האוויר להימנע מתקיפתם.

ב- 13 לאפריל מוציא חיל האוויר את מבצע פריחה 21, האחרון במבצעי הפריחה.

ב- 18 לאפריל מוציאה טייסת 69 גיחת צילום לעומק מצרים. המוביל לימים אל"מ רמי הרפז. מספר 2 מפקד הטייסת ולימים מח"א אביהו בן נון. בדרך חזרה, בניגוד לתכנון לנחות לתדלוק בשדה התעופה ברפידים, האט הרפז את מהירותו מ- 600 קשר ל- 480. מטוסי יירוט רוסיים הוזנקו לעברם, והשיח בין הטייסים הרוסים נקלט ע"י אנשי המודיעין בבונקר באום חשיבה. זאת הייתה הפעם הראשונה שצה"ל הבין, שהרוסים לוקחים חלק פעיל בגנה על שמי מצריים במבנים אורגניים, ולא מתפקדים רק כיועצים במרחב. בעקבות הפסקת מבצעי פריחה, מדלגים המצרים את מערך ההגנה האווירית שלהם קדימה, וחופש הפעולה של חיל האוויר במרחב התעלה נפגע משמעותית.

ב- 18 ביולי 1970, יצאה שמיניה של פנטומים מטייסות 69 ו- 201 לתקיפת סוללות טק"א בתעלה. לעבר השמיניה נורו טילי טק"א, מהם נפגעו מטוסיהם של חץ ואביהו בן נון. חץ נהרג לאחר שפלט את הנווט שלו, ולא הצליח לנטוש בעצמו. אביהו הצליח להגיע לרפידים ונחת נחיתת אונס.

ב- 25 ליולי רדפו מטוסי מיג 21 - מוטסים בידי טייסים רוסיים - אחרי מטוס סקייהוק ישראלי אל תוך סיני, שיגרו לעברו טיל אוויר אוויר שפגע בו, ואילץ אותו לנחות נחיתת חירום ברפידים. 

בישראל מבינים, שמדיניות ההבלגה מתפרשת כחולשה, ומביאה לאיבוד העליונות האווירית אל מול הכוחות הרוסים במצרים, ומחליטים ליזום יום קרב עם הטייסים הרוסים.

[התמונה: ארכיון חיל האוויר]

על התכנון הופקד רמ"ד הגנה דאז, רס"ן דוד פורת ז"ל. וב- 25 ליולי הובא המבצע לאישור הממשלה, בראשות גולדה מאיר. המבצע נקבע לתאריך ה- 30 ביולי. בקרב שהתנהל, השתתפו 14 מטוסים ישראלים (מיראז'ים ופאנטומים) ו- 24 מטוסים מצריים-רוסיים. תוצאות הקרב היו חמישה מיגים מופלים, שלושה טייסים רוסים הרוגים ושניים שנטשו בשלום, ומטוס מיראז' אחד של שניר כמדומני, שניזוק ונחת ברפידים בשלום יחסי.

להססנות הישראלית מעימות עם הסובייטים היו שלוש תוצאות מידיות:

• הראשונה היא הבאתם של מבצעי פריחה - בהם היו לחיל האוויר אפס נפגעים - אל סופם המוקדם. לקראת סוף אפריל נאצר עמד לפני נקודת השבירה; והמשך מבצעי פריחה יכול היה להביא לסופה של מלחמת ההתשה, בתנאים נוחים הרבה יותר לישראל.
• התוצאה השנייה הייתה אבדן העליונות של חיל האוויר הישראלי, דבר שגרר אבדות כואבות לחיל האוויר, וחייב את מקבלי המדיניות להפעלת כוח גדולה יותר ובחירה בעימות ישיר עם הרוסים, על מנת למנוע את התדרדרות המצב עוד יותר.
• התוצאה השלישית הייתה שהמצרים הבינו, שהשד האווירי הישראלי לא נורא כל כך. זה היה הזרע שהנביט את מלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור החלה למעשה, ביום שנחתם הסכם הפסקת האש לסיומה של מלחמת ההתשה, עם קידום הסוללות המצריות לעבר התעלה, בניגוד מוחלט להסכם.

ההיסטוריה חוזרת?

התהליך שעובר על מקבלי ההחלטות הישראלים מאז ה 17 לספטמבר 2018 והפלת האיליושין הרוסי, דומה להפליא לתהליך שעבר על ממשלת גולדה מאיר עם קבלת הידיעות על הנוכחות הרוסית, ועד מועד סיום מבצעי פריחה ההחלטות שקיבלו שתי הממשלות מאוד דומות.

73 ימים עברו מאז הפלת האיליושין הרוסי באשמורת ראשונה של ליל ה 17 לספטמבר ובינתיים נראה, שממשלת ישראל לא מבינה, שמי שלא מבין שצריך להחזיר את הדוב למערה כשהוא קטן, יאלץ להשקיע המון כסף בביצור קו הגבול בצפון; ולבסוף, יאלץ להפעיל הרבה יותר כוח בחיכוך ישיר עם הרוסים.

[בתמונה: גולדה מאיר עם חברים... ראש ממשלה עם ביצים! צילום: טדי ברונר, לע"מ]

גולדה אולי הייתה קצרת רואי, אבל, לגולדה - בניגוד לנתניהו - היו ביצים!

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]