[בתמונה: מבצע פיצוץ המנהרות בגזרה הצפונית; התמונה היא צילום מסך]

איזון אסטרטגי ומאזן אימה מצפון ומדרום

צה"ל התחיל במבצע לחסימת המנהרות בגבול הצפון... למרות הפגיעה החמורה בריבונות הישראלית, הוא פועל רק בצידו הישראלי של הגבול, לסתום את המנהרות שנתגלו, ומורתע מלהפר את ריבונות האויב... עכשיו אפשר כבר לומר בגלוי, שהאזרחים על גבול הצפון ידעו על מה הם מלינים; ולחומה ולטילים ולביצורים שם נוספו, באופן רשמי, גם מנהרות. 

האם כבר הבנו, שגדרות אינן עוצרות אויב נחוש? שהן רק מסתירות את הכנותיו מפנינו?

ראו מה נשאר מההתרברבות - שהיינו עדים לה עד לפני כחצי שנה - שמעולם לא היה מצבנו טוב יותר: נפלנו ברגע לתוך סיוט אסטרטגי, שבו אנו מורתעים יותר מהאויב - מצפון ומדרום - כי לנו יש יותר מה להפסיד (מה שלא מפריע לנו להכפיל ולשלש את ההשקעה בגדרות ולספר לעצמנו, שלכשתושלם הגדר נגיע לשלווה המיוחלת...).

כדאי שנבין: עידן מלחמות הבזק נוסח ששת הימים תם. גם המציאות שהייתה כאן ערב הסכמי אוסלו השתנתה דרמטית.

אנו מוקפים, מצפון ומדרום, ביעדים מבוצרים וריבוניים, מוגנים במערכת מנהרות תת קרקעית; חמושים באש רקטית מדויקת ובטילי נ"ט; שמחייבים החלטת ראש ממשלה לכל כניסה קרקעית; שעלולים לגבות מחירים עצומים על כל הפרת ריבונות; ומאות הרוגים, במקרה של כניסה קרקעית מסיבית.

משך שנים ניסו מדינות ערב לסגל לעצמם תרבות לחימה מערבית ו/או רוסית. השילוב היה עלוב. בעשר השנים האחרונות הם חזרו לעצה שנתן לורנס איש ערב לשריף חוסיין בן עלי (ראו תמונה משמאל) להתמקד ביתרונותיהם.

[בתמונה משמאל: שריף חוסיין בן עלי, שהראה את הדרך להתמודדות הנכונה לערביי המזרח התיכון בהתמודדות עם הטכנולוגיה המערבית...]

החיכוך המתמיד שיצרו בעשרות השנים האחרונות עם צבאות מערביים, לימד אותם נוסחה מנצחת בת 5 מרכיבים:

1. מערך הגנה הנסמך על בניה אזרחית צפופה למעלה, עד הגבול ממש, ושמתחתיו רוחשת עיר תת קרקעית למטה, שבה מוסלקים בונקרים, עמדות ירי טילים ומנהרות שליטה ותקיפה; ושמאפשרת לגבות מכל פולש מחיר דמים רב, לתפוס שבויים חיים ו/או גופות לוחמים; ומחייבת את התוקף לפגיעה רבה באוכלוסייה אזרחית, שחוזרת כבומרנג בזירה הבינלאומית.
2. מערך תקיפה עילית של אש רקטית שמוסלק בתוך מבנים אזרחיים; ומשתכלל והולך, הן ברמת הדיוק שלו; והן בגודל ראש הנפץ הקרבי שהטילים יכולים לשאת. מערך זה מאיים על תשתיות ומתקנים חיוניים; וכופה מאזן אימה ואיזון אסטרטגי. הוא גם הוכיח בסבב האחרון בעזה, שאין לכיפת ברזל מענה אמתי, לירי של מטחים צפופים בקנה מידה גדול.
3. מערך תקיפה תחתית של מנהרות התקפיות החודרות מעבר לגבול, מתוך רצון להפתיע; וכוחות קומנדו ייעודיים שיעדם לנצל הזדמנויות כאלה. די במנהרה אחת שתיוותר, כדי לייצר הישג משמעותי ולזרוע פניקה בקרב תושבי היישובים הקרובים לגבול;
4. המערך הזה מגובה בבניית מערכי קומנדו, יחידות עילית שהיכולת ההתקפית שלהן משתכללת כל העת, והיא מיועדת לחדור - בעזרת מנהרות וגם בדרכים אחרות - ליישובים ולמוצבים.
5. נשק אנטי טנקי, שמאיים להשבית כל תנועה לא ממוגנת (ראו את הפגיעה באוטובוס בטיל נ"ט בגבול הרצועה), ומחייב היערכות שונה לחלוטין בכמויות ובמחיר אלטרנטיבי.

[עידן ניצחונות הבזק במלחמת ששת הימים תם מהעולם. מוסול נכבשה בלא פחות מתשעה חודשים וכל עיר שנכבשת במזרח התיכון הופכת לעיי חורבות. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה - במציאות החדשה של איזון אסטרטגי בינה לבין אויביה - להפוך את ערי יהודה ושומרון ליעדים מבוצרים? למקור התמונה, לחצו כאן]

ישראל יצאה עד היום משני אזורים: דרום לבנון (בגיבוי בינלאומי); ורצועת עזה (באופן חד צדדי). בשניהם התהוותה אחרי הנסיגה הישראלית מציאות כזו.

מציאות זהה, של ערים צפופות, שהופכות ליעד מבוצר, מלא באוכלוסיה אזרחית לוחמת (המצוידת גם במצלמות, מחוברת לאינטרנט, שהתמחתה בהשפעה על דעת הקהל הבינלאומית), והמרושתת במערכת מנהרות תת קרקעית, שמקיזות את דם כובשיהן - ראינו במקומות אחרים במזרח התיכון, כמו למשל במוסול, שכיבושה ארך לא פחות מתשעה חודשים, על ידי צבאות - שאין להם עכבות מוסריות ואילוצים כמו לנו בעזה (על האבידות מחד גיסא; ועל הפגיעה באוכלוסיה אזרחית מאידך גיסא, אין צורך לדבר)...

סוף הפיצול הפוליטי הנוכחי

האם יש מצב שמה שקרה במוסול; קרה בעזה; וקרה בגבול לבנון, לא יחזור ביהודה ושומרון, אם תיווצר שם מדינה? 

איזה סיכוי יש, שמדינה פלסטינית ביהודה ושומרון - למרות כל הסכם שתחתום - תהייה הישות הערבית היחידה במזרח התיכון, שתהיה טיפשה דיה להסכין מרצון עם עליונות צבאית ישראלית - ולא להתחיל לבסס את חמשת מרכיבי "הנוסחה המנצחת" שמנינו למעלה? כדי להאמין בכך צריך להיות באמת מנותק לחלוטין מכל מה שהתרחש באזורנו ב- 30 השנים האחרונות... האם מישהו בכפר סבא, למשל, מוכן לקחת את הסיכון?

כדאי שנזכור, שגוש דן איננו פריפריה. הוא הבירה הכלכלית של ישראל ועורק החיים האווירי שלה לחו"ל. גוש דן פשוט לא יוכל לשאת, לא את המציאות שבה חיים תושבי עוטף עזה, ולא את פצצת הזמן המתקתקת שעליה מתנהלים תושבי הצפון. גוף בריא יכול לשאת פגיעה ברגל או ביד אבל לא בראש או בלב.

יש כלל בסיסי באסטרטגיה שגורס, שאסור למדינה להמר על פתרון, שאין לה יכולת לשלם את המחיר, במידה וייכשל. כך קרסה האופציה של שתי מדינות, ועימה כל מערך האמונות המנוגד של הימין והשמאל בישראל. השאלה עתה היא הישרדותית גרידא...

מה כל זה אומר לגבי החלוקה הפוליטית בישראל - לימין ולשמאל פוליטי? השתנות דרכי הלחימה - והאיזון האסטרטגי שנכפה עלינו, מצפון ומדרום - הופכים את החלוקה הזו פשוט ללא רלוונטית! 

[בתמונה: מוסול בתום כיבושה, כסמן לעתיד... מסימני השתנות פני המלחמה במזרח התיכון. למקור התמונה, לחצו כאן]

המהפך הזה מערבב את האמונות הכי בסיסיות אצלנו. רבים בגוש דן רואים בהתנחלויות את שורש הבעיה. מה יקרה עתה?

זו לא בושה ללמוד מאויבינו הערבים (הרוסים והסינים יודעים זאת מזמן...). מערכי הגנה המושתתים על מערכים אזרחיים אפקטיביים וחסכוניים הרבה יותר. בזכות ההתנחלויות והפריסה האזרחית ביהודה ושומרון, מצליח צה"ל לשלוט בו על ידי פחות מעשרת אלפים חיילים. התנועה על הצירים חופשית. האוכלוסייה האזרחית ממאפשרת לצבא גמישות ומגוון דרכי פעולה. מעצרים נעשים בתנועה חופשית בתוך השטח. אין צורך באישור של בכירים במערכת הצבאית והפוליטית לכל פעולה; אין לה השלכות על עורף המדינה; ואין לה כמעט מחירים והשלכות בינלאומיות.

משמע, משמע, תושבי תל אביב התעוררו למציאות מוזרה, שבה דווקא ההתנחלויות הפכו לחלק ממערך ההגנה שלהם, ושלוות חייהם תלויה בהן! 

[בתמונה: מישור החוף - מרחב הגנה ארוך וחסר כל עומק, הנתון כולו תחת איום אש תלולת מסלול ואיומיי פשיטה מפתיעים, ללא כל טווח התרעה. האם גוש דן יכול במציאות הנוכחית לקחת את הסיכון שאינו יכול לעמוד במחירו, במידה וייכשל? צילום מסך מסרטון היו-טיוב: 2 דקות על ישראל]

המציאות מחסלת את הוויכוח הפוליטי; וזה רק עניין של זמן (ואולי מחיר...) עד שהאסימון ייפול לכולם... שאלת השאלות - שמפלגת וקורעת את ישראל זה עשרות שנים אינה רלוונטית עוד. בהיעדר אופציה למדינה עצמאית, אין לא לימין ולא לשמאל בישראל פתרון סביר לשאלה הפלסטינית. כל השיח הפוליטי הפך, בעצם, לבלתי רלוונטי.

במצב החדש הזה טמונה גם הזדמנות גדולה: היא מאפשרת לאליטות - שהתנתקו בהדרגה מהובלת המדינה מאז רצח רבין - לחזור ולתפוס את המקום הנכון בהנהגה; ולחפש פתרון יצירתי למלכוד האסטרטגי שישראל לכודה בו!