[תמונתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

במשך רוב התקופה שלאחר המלחמה הקרה, ארצות הברית ואירופה לא הקדישו תשומת לב רבה למאמציה של רוסיה להרחבת השפעתה הפוליטית, הכלכלית והצבאית בחו"ל. המערב ראה במאמצים אלה שרידים של המלחמה הקרה, שכוונו בעיקר לעבר המדינות השכנות לרוסיה, והיו מאוד לא יעילים גם במדינות השכנות; ובעיקר, במדינות שלא גבלו ברוסיה. 

השפעות התפרקותה של ברית המועצות, האתגרים הפנימיים של רוסיה ורצונה המוצהר של מוסקווה להשתלב במערב, הגבילו את חופש הפעולה של הקרמלין יכולתו להשפיע על הארועים בקנה מידה גלובאלי. והקטינו את ההתיחסות המערבית למדיניות הרוסית 

נקודת ציון חשובה בהבנה הרוסית - שעליה לחזור ל'משחק' המעצמתי - הייתה ב- 2008, בפלישה הרוסית לגאורגיה.

[מפת הגבולות של רוסיה וגאורגיה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ssolbergj קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בשנת 2012 חזר וולאדימיר פוטין לאחוז במושכות ההנהגה הרוסית כנשיא, לאחר 4 שנים כראש ממשלה רוסיה (לאחר שאולץ לסיים את תפקידו כנשיא בשל מגבלות חוקתיות, הוא העביר את התפקיד לראש הממשלה דאז, דימיטרי מדבדב, שימש כראש ממשלה ואח"כ חזר לתפקיד הנשיא). 

עם חזרתו של פוטין, פתחה רוסיה בקמפיין רחב, מתוחכם וממומן ולמרבה ההפתעה מאוד יעיל להרחבת השפעתה הגלובאלית. בכדי לקדם את המטרות המגוונות שלה, הסתמכה מוסקווה על מגוון רחב של כלים דיפלמוטיים, צבאיים, מודיעינים (כולל סיבר) ופיננסים, כדי להשפיע על מערכות פוליטיות, עמדות ציבוריות ומקבלי החלטות, באירופה במזרח התיכון באפריקה באסיה ובאמריקה הלטינית. 

מטרות אלו כוללות:

• ערעור על הסדר הלאומי - בראשות ארה"ב - וניסיון לפגוע באיחוד המערבי כולו, על ידי תקיעת טריז בין חברותיו; 
• שידרוג הלגיטימציה הפנימית והבינלאומית של פוטין, על ידי החזרתה של רוסיה למעמדה הקודם כמעצמת על; 
• קידום האינטרסים הצבאיים והכלכלים של רוסיה, ובמיוחד האינטרסים האנרגטיים של רוסיה באזורי ההשפעה המסורתית של ארה"ב.

הקרמלין השיק את הקמפיין הזה בשנת 2012, כתגובה למהומות במסוקווה; לאחר שהגיע למסקנה, שהמערב הוא שעומד מאחרי המהומות הללו, ומטרתן הייתה קידום הדמוקרטיה הפנים רוסית, כאמצעי לערעור המצב הפנים רוסי ולשינוי המשטר. 

דוגמה לאופי המעורבות הרוסית ולמעורבות הרוסית במערב, אפשר לראות בהפגנות בפריז בהם נצפו אנשים עם דגל רפובליקת דונייצק (מישהו רוצה לחשוב על המשמעויות ?) 

הרפובליקה העממית של דונצק היא יצירה חתרנית רוסית, שנמצאת במחוז דונצק שבמזרח אוקראינה, בגבול עם רוסיה. היא התנתקה מאוקראינה והכריזה על עצמאותה ב-7 באפריל 2014; אולם, לא הוכרה על ידי אף מדינה בעולם למעט שתי 'רפובליקות' דומות לה בדרום אוסטיה ובלוהנסק. היא זכתה, כמובן, לגיבוי צבאי והומניטרי מרוסיה; בעוד אוקראינה ראתה בה ארגון טרור. במאי 2014, בראשית מלחמת האזרחים באוקראינה, התאחדו הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק ויצרו קונפדרציה בשם המדינה הפדרלית של נובורוסיה. הקונפדרציה התפרקה זמן קצר לאחר מכן (ויקיפדיה: הרפובליקה העממית של דונצק).

מקורות

• ויקיפדיה: הרפובליקה העממית של דונצק.