[התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: 101 עובדות על רוסיה]
[זהו מאמר המשך למאמר קודם, בשם: שובו של הדוב הרוסי – תזכורת היסטורית. למאמר זה, לחצו כאן]
רוסיה מרחיבה את השפעתה הגלובלית
בעקבות מלחמת עיראק והתפתחות תעשיית הפראקינג (מיצוי נפט נוזלי מפצלי שמן) האמריקאית, המערב התכנס אל תוך עצמו. ארה"ב ושותפותיה האירופאיות עסקו, בעיקר, באתגרים הפנימים שלהן ובמשברים האזוריים באסיה ובמזרח התיכון. תשומת הלב המופנית אל רוסיה ירדה לקרוב לאפס. על כן, במערב לא זיהו בזמן אמת את השינוי האסטרטגי שחל במוסקבה.
כזכור, בין 2008 ל- 2012 פתחה רוסיה (בעיקר עם חזרתו של ולדימיר פוטין לכיסא הנשיא), בקמפיין נרחב, מתוחכם וממומן - ולמרבה ההפתעה, גם מאוד יעיל - להרחבת השפעתה הגלובלית. בכדי לקדם את המטרות המגוונות שלה, הסתמכה מוסקבה על מגוון רחב של כלים דיפלומטיים, צבאיים, מודיעיניים (כולל סיבר) ופיננסיים, כדי להשפיע על מערכות פוליטיות, עמדות ציבוריות ומקבלי החלטות, באירופה במזרח התיכון באפריקה באסיה ובאמריקה הלטינית.
ההסתגרות של מדינות המערב אפשרה לרוסיה לנצל את ההזדמנויות שנקרו בפניה, בחלל שנוצר עם נסיגת האמריקאים והתמקדותם במדיניות הפנים אמריקאית. עיקר המאמץ הרוסי הופנה לפיתוח מדיניות חוץ, המבוססת על הפעלת כוח צבאי מחד גיסא; וכוח דיפלומטי מאידך גיסא. השחקן המרכזי במדיניות החוץ הרוסית הופך להיות פרופ' ג'וזף ניי, אחד מהוגי הדעות הפוליטיים הבולטים בעולם כשללא ידיעתו מאמצת רוסיה אל חיקה את 'תאוריית העוצמה הרכה' שלו.
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, והמשך ההתכווצות האמריקאית המגולמת במדיניות 'אמריקה תחילה' (America First), מעצימה את ההזדמנות העומדת בפני רוסיה, שמצידה מגבירה את מאמציה להרחבת מעגל ההשפעה שלה בכל שטחי "המשחק הגדול".
[להרחבה על 'תיאורית העוצמה הרכה', לחצו כאן]
המטרות הרוסיות העיקריות הן:
- צמצום ההשפעה של המנהיגות האמריקאית במדינות האזור; ושינוי הסדר הבין-לאומי, המבוסס על הכללים שוושינגטון מכתיבה ועוזרת לייצר, אחרי מלחמת העולם השנייה.
- פגיעה בבריתות המסורתיות של ארה"ב באזור 'המשחק הגדול''': פקיסטן, הודו, מצריים, ערב הסעודית וישראל.
- צמצום ההליכים לקידום הדמוקרטיה, שמקדמים האמריקאים ברחבי המזרח התיכון ואסיה (מישהו פה עוד זוכר את ה- Freedom Agenda - תכניתו של ממשל בוש הבן, לפתח ממשלים ערבים דמוקרטיים?)
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי thisismyurl לאתר Pixabay]
שני דברים עיקריים תורמים ליכולתה של רוסיה לקדם את האסטרטגיה הרוסית
- ראשית, המשבר הפוליטי המחמיר והולך בארה"ב`
- שנית, חוסר רצונו ואולי יכולתו של המערב להכיר ולהתמודד עם האתגר שמציבה המדיניות ההרפתקנית של פוטין.
קל למצוא דוגמאות לאקטיביזם הגלובלי שעוטף את רוסיה משנת 2012. הערכת המניעים התוצאות והאפקטיביות של המדיניות הרוסית זה כבר יותר מסובך. קשה במיוחד להעריך אם צעדים מסוימים - שבהם נוקטת רוסיה - נועדו לערער את הסדר העולמי הליברלי, שמיוצר תחת הנהגתה של ארה"ב; והשגשוג הפוליטי וכלכלי הבינלאומי, או שמה נועדו אותם צעדים לחזק את מעמדו של פוטין כשליט יחיד ברוסיה, ולייצר הזדמנויות כלכליות בעבורה, שיעזרו לו לבצר את שלטונו.
הבנת הקוהרנטיות, ומידת יעילותה של התגובה האמריקאית לצעדים הרוסים, עוברת דרך הצבת מספר שאלות מאתגרות:
- האם ההתנהלות הרוסית סימבולית מעיקרה; או האם ההתנהלות הרוסית באמת מאיימת על האינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה במרחב?
- מה המחיר שמשלמת ארה"ב לנוכח המאמץ הרוסי להרחיב את השפעתה הגאופוליטית והכלכלית, מעבר לשכנותיה המידיות?
- מתי ובאיזה תנאים צריכה ארה"ב להגיב בחומרה לצעדים הרוסיים; ואיזה צעדים הרוסים ינקטו בתגובה?
- והשאלה החשובה מכולן: מהן הדרכים למדוד את ההשפעה גם במערב וגם במוסקבה של מדיניות החוץ הרוסית.
אחד הצעדים שנוקטת בהן מוסקבה, מימים ימימה, לשיפור מעמדה הבינלאומי, הוא שליחת מקהלת הצבא האדום ומקהלת משרד הביטחון אל מעבר לים. שתי הלהקות מאוד פופולריות. השיר המצורף שעוסק בחיל הפרשים הפולני פעם הוא אפילו תורגם לעברית והושר על ידי הגבעטרון ("חיל פרשים לנו... השיר הראשון ברצף"):
