[בתמונה: יוכבד ומרים מניחות את משה בתיבה על שפת היאור. אלכסיי טירנוב, 1842 בקירוב. התמונה היא נחלת הכלל]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

עודכן ב- 31 בדצמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. היא מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ו', פסוק א'.

בפרשה מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. מוצגות בה כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחיו של משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל.

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

• גיבורות בני ישראל במצרים – שפרה ופועה.
• מנהיג נולד – משה.
• אלוהים מקבל שם – אהייה אשר אהייה.
• למי אין אלוהים?
• בכל דור ודור...

[בתמונה: גיבורות בני ישראל במצרים – שפרה ופועה. "שפרה ופועה לפני פרעה", ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו, 1896. התמונה היא נחלת הכלל]

שמות, פרק א': נשים גיבורות

בני ישראל יושבים במצרים בארץ גושן. החיים טובים... ואז, מתרחש שינוי: ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. קם מלך חדש שלא ידע את יוסף. יוסף, שהיה משנה למלך דאג להגן על בני ישראל. יוסף מת, חלפו שנים רבות, וזכרו הלך והתעמעם. במצרים קם מלך חדש, שלא זכר כלל את ימי יוסף.

נראה לי שגם בני ישראל כבר שכחו את יוסף, שכחו מי הם, שכחו את  ארץ כנען. יושבים בארץ גושן ו....שוכחים.

המלך החדש חושש מהתעצמות בני ישראל, ומחליט להעביד אותם בפרך ולגבות מהם מסים. שנים רבות ראו המצרים, איך בני ישראל נהנים מפטור ממסים (בזכות יוסף וזיכרון יוסף). עכשיו, נמאס להם.

העבודה בפרך והמיסים הכבדים לא עוזרים ובני ישראל לא בורחים, לא עוזבים וממשיכים להתעצם: ב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.

המלך מחליט לעשות מעשה, ומצווה על המיילדות, שפרה ופועה להרוג כל זכר מבני ישראל שנולד, מיד כשהוא יוצא מרחם אמו מולידתו: טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה; טז) וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  

התנ"ך לא משופע (בלשון המעטה) בנשים כדמויות מרכזיות. אבל כאן, בסיפור התעוררותו של עם העבדים, המיילדות הן הראשונות להתעורר ולעמוד מול מלך מצרים. שפרה ופועה מסרבות לבצע את הרצח האכזרי הנדרש מהן: יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.  

ולשאלת המלך המאיים, הן מסבירות שבנות ישראל יולדות לבדן, כמו חיות, כך שהמיילדות מגיעות באיחור, ולא יכולות לבצע את הנדרש – רצח התינוק מיד בצאתו מרחם אמו.

כתוצאה מההתנגדות הזו, מוציא המלך צוו חדש, מוכר לנו מאוד: כב) וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. הצו הזה היווה את הזרז להתעוררות בני ישראל, אבל זה בפרקים הבאים.

את הפרק הזה נזכור כקרב גדול בין מלך מצרי אימתני לשתי מילדות אמיצות, שפרה ופועה. דוגמה מרתקת לניצחון רוח האדם. ניצחון החיים על המוות. כל פעם שאני קורא או שומע על יחס שלילי לנשים בידי אנשים המזהים עצמם כיהודים דתיים, אני נזכר בפועה ושפרה. שתי נשים גיבורות...

נשות מופת!

[בתמונה: בת פרעה מוצאת את משה ומביאה אותו לארמון. קונסטנטין פלביצקי, אמצע המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

שמות, פרק ב': מנהיג נולד

מידי פעם, יוצא שאני נותן הרצאה על "מנהיגות". אני מסכם את ההרצאה בתשובה לשאלה "מה מניע מנהיגים?". תשובתי בהרצאה היא "מצב תודעתי מתמיד של צורך להשפיע על המציאות".

בפרק הזה מתגלה לקורא אדם, משה, שבמספר אירועים שונים, ניכר שיש בו צורך עמוק, כ"אש הבוערת בעצמותיו" להשפיע על המציאות. הוא רואה יחס לא הוגן של קלגס מצרי לעובד יהודי, והוא פועל (ממש באינסטינקט): יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו; יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. 

הוא רואה ריב בין שני עברים, והוא פועל: יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי־אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.

הוא רואה התנהגות לא הוגנת של הרועים והוא פועל: טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת־הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן; יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאנָם.

[בכרזה: מה שמניע מנהיגים הוא מצב תודעתי מתמיד של צורך להשפיע על המציאות... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3D_Maennchen לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

תמיד פועל לטובת הצד החלש. תמיד פועל לטובת הצד הטוב, ונגד הרע.

תמיד פועל מבלי לחשוב על טובתו האישית, כאילו יש בו איזה מנוע פנימי הכולל בתוכו חוש צדק מפותח, המניע אותו לפעול לשינוי המציאות.

נולד מנהיג, עדיין צעיר ולא מודע לכך שהוא מנהיג, אבל מעשיו כבר מתחילים להעיד עליו.

כמו יהודה – לפניו, גם פעולותיו של משה אינן מלוות בהנחיות מאלוהים. הוא פועל מעצמו. יש לו מנוע בעירה מנהיגותי פנימי. הוא לא בודק לאן "נושבת הרוח" משום שלא נדרשים לרוח מנהיגים – היא נושבת מעצמה.

אלוהים אגב, כבר ידע - כפי שמעיד סיום הפרק עת נזכר אלוהים בעמו הנמק במצרים - למי לפנות: כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־הָעֲבֹדָה; כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק וְאֶת־יַעֲקֹב; כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.'

וידע אלוהים' – ידע למי לפנות כדי להוביל את השינוי הגדול.

שמות, פרק ג': אהיה אשר אהיה

ההתגלות של אלוהים למשה ליד הסנה הבוער: ה) וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא:

בתמונה: משה מביט בסנה הבוער. תנ"ך הולמן, 1890. התמונה היא נחלת הכלל]

מעניין - אחרי ספר בראשית - שבו אבות האומה מילאו את ארץ ישראל המובטחת בקברים ומקומות זבח לרוב - מוזכר בפעם הראשונה, איזשהו מקום על כדור הארץ, כמקום קדוש. המקום הזה, מוזכר כקדוש ע"י אלוהים ולא ע"י הכרזה או מעשה של אדם.

נקודה למחשבה לכל אלה המקדשים מקומות בארץ ישראל, ועושים זאת בשם אלוהים: אלוהים לא צריך "טובות"! כשהוא רוצה להגדיר מקום כקדוש, הוא עושה זאת בעצמו!! אגב, המקום הזה, הקדוש, איננו יודעים היכן הוא, אבל יש "שמועה", שבמסגרת הסכם השלום עם מצריים החזרנו אותו למצרים.

אין קדושה באדמה. אין קדושה למקומות!

אלוהים נותן למשה משימה להצלת עם ישראל, אבל משה, בדומה לאברהם, מקשה על האל. ראשית הוא שואל מי אני שאקח משימה כזו: יא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

גם צנוע וגם בעל אומץ לעמוד מול רצון האל ולהקשות.

אחר כך, שואל משה - מי אתה? יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.

משה, בלי שום בעיה, שואל את אלוהים, מי אתה? אני מתחיל לאהוב את האיש הזה. מעניין יהיה לראות את הפרקים הבאים והדיאלוגים בינו לבין אלוהים.

תשובת אלוהים לשאלה של משה: מי אתה?, היא תשובה לכאורה משונה: יד) וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלהִים אֶל-משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל יְהֹוָה אֱלהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלהֵי אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר; טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר:  פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם.

אומר אלוהים:

1. קוראים לי "אהיה אשר אהיה" - כלומר, זה ממש לא עניינך מי אני באמת.
2. לעם תגיד ש"אהיה" שלח אותך.
3. העם, שלא כמוך, לא יסתפק בזה, ולכן תגיד לו שאני הוא האלוהים שהתגלה לאברהם, יצחק ויעקב, אולי זה יזכיר להם מי אני.

[בתמונה: אהיה באשר אהיה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי rawpixel לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

אז לכל אלה ששואלים - מי זה או מה זה אלוהים - התשובה היא, זה לא משנה (!!):

• בשביל משה הוא "אהיה".
• בשביל העם הוא "אלוהי אברהם, אלהי יצחק, אלוהי יעקב".
• בשביל הזקנים הוא "אלהי אברהם, יצחק ויעקב".

כל אחד והאלוהים שלו, ובלבד שיהיה לו אלוהים.

ולמי אין אלוהים? יח) וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ; יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי--כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:  וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה.

 לפרעה אין אלוהם. הרי הוא האלוהים בעצמו (לפחות בעיני עצמו). הוא לא ייתן לעם ישראל לצאת ממצרים, משום שאין לו אלוהים.

רבים שואלים בצדק, מדוע אלוהים הקשה את לבו של פרעה ומנע ממנו לשחרר את העברים? אני חושב שהתשובה היא כאן – אלוהים לא הקשה את לבו של פרעה. לפרעה לא היה אלוהים.

[בתמונה: למי אין אלוהים? התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי NadineDoerle לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

ומכות מצרים? לשם מה אלה נועדו?

על זה נדבר בפרקים הבאים. רמז – לא נועדו לריכוך ליבו של פרעה.

 שמות, פרק ד': אחזק את ליבו?

אלוהים מורה למשה לחזור למצרים ולהוציא את עם ישראל משם. משה מתווכח ומבקש כלים כדי לשכנע את העם שאכן אלוהים נגלה לו והוא שליח אלוהים:

• אלוהים מספק למשה אותות כמו מטה שהופך לנחש ובחזרה למטה. זה לא מספיק למשה.
• אז אלוהים מספק לו יד שהופכת מצורעת וחוזרת להיות רגילה. גם זה לא מספיק למשה.
• אז אלוהים מבטיח שכשהוא ייקח מים מהיאור הם יהפכו לדם על האדמה.

ואז משה טוען שהוא לא מסוגל לשכנע כי הוא מתקשה בדיבור: י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.

אלוהים מאבד סבלנות. אני אלוהים ואני אדאג שהפה שלך ידבר כראוי: יא) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה; יב) וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר.

אבל משה לא משתכנע ומבקש מאלוהים שישלח מישהו אחר: יג) וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.

אלוהים לא מוותר ומודיע למשה שהוויכוח הסתיים. הוא גם מודיע למשה שאהרון אחיו יסייע לו במשימה.

זהו.

ניראה כאילו בחוסר חשק גדול יוצא משה למשימה. אני חושב שמשה חשב שהוא באמת לא מתאים למשימה. הוא הבין שמדובר כאן במשימה מאוד קשה עם הרבה מאוד משברים; והוא חשש, שלא יצליח לבצע אותה ואולי אף יברח ממנה, כפי שברח ממצרים לפני שנים רבות.

אלוהים קולט את החשש הזה ואז הוא מוסיף את המשפט הבא: כא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַֹמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִֹיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ וְלא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.

[בתמונה: "ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם"... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

כלומר, אלוהים מכין את משה לכך שהמשימה לא תהייה קלה כי פרעה לא יסכים. נחילים של דיו נשפכו על המשפט הזה של אלוהים.

איפה הבחירה החופשית? למה אלוהים חוסם את האפשרות שפרעה יסכים לשלוח את העברים לחופשי?

אני חושב שהפתרון הוא פשוט: אלוהים ידע שפרעה יהיה קשה. הוא יהיה קשה בגלל יהירותו, ואמונתו שהוא עצמו סוג של אל. במצב כזה, ייתכן ומשה אכן יישבר, ולא ישלים את המשימה. לכן, אלוהים מצייר למשה מראש את מהלך העניינים הצפוי מראש.

וההסבר למשה הוא – אני אקשה את ליבו של פרעה. יש בכך עוד העצמה של אלוהים.

הפרק מצביע שוב על חטא היוהרה. היוהרה של פרעה מול ההיסוסים של משה. אפשר לראות מראש את תוצאות היוהרה. טוב יעשו מנהיגי ישראל אם גם היום יזהרו מחטא היוהרה.

כפי שכתבתי כבר – פרעה מתנהג כאדם שאין לו אלוהים. רצוי לכל אחד שיהיה לו אלוהים. לא אלוהים חיצוני אלא אלוהים פנימי. אלוהים של צניעות. בראייה כזו, קל יותר להבין את שרירות ליבו של פרעה ואת האמירה העתידית על משה שהיה עניו (צנוע) מכל אדם.

האיש שהיה הקרוב ביותר לאלוהים, היה גם הרחוק ביותר ממנו.

[בתמונה: האיש שהיה הקרוב ביותר לאלוהים, היה גם הרחוק ביותר ממנו. תמונה חינמית באדיבות אתר free bible images]

שמות, פרק ה': בכל דור ודור

לאחר שנפגשו עם בני ישראל ועם הזקנים וספרו להם על השליחות מאלוהים, משה ואהרון מגיעים לפרעה ומבקשים ממנו שייתן לעם ישראל לצאת לחגוג עם אלוהיו במדבר: א) וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.

פרעה מסרב ומשה ואהרון מתווכחים. התוצאה – פרעה מקשה מאוד את עבודת הפרך המוטלת עם בני ישראל: ו) וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר; ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.  ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ:  כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.

ומה תגובת בני ישראל? יש להם 2 אפשרויות:

• האחת – למרוד בפרעה.
• השנייה – למרוד במשה ובאהרון.

הם בחרו למרוד במשה ובאהרון: כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.

משה המום מהמצב ופונה לאלוהים לבקש הסברים: כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי; כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ. 

והתשובה של אלוהים – נחכה לפרק הבא, אם כי כולנו יודעים. משימת היציאה ממצרים קשה היא...

קראתי את הפרק ומיד חשבתי על אירופה בשנים שלפני השואה. נראה כאילו הקהילות היהודיות החרדיות והאדוקות של אירופה (בעיקר פולין) דילגו על הפרק הזה. לכן, בחרו להישאר באירופה ולא לצאת משם כשעוד אפשר היה:

• היהודים סבלו השפלות וסוג של עבדות ופוגרומים בשני המקרים.
• פרעה / היטלר הודיעו בצורה פומבית ובמעשים על כוונתם לפגוע ביהודים.
• שוטרים יהודים בשם המשטר, שתפקידם לארגן את היהודים, היו בשני המקרים.
• אפילו סוג של משה, היה בשני המקרים (משה ואהרון אז, והציונים היום).

[בתמונה: כל דור והפרעה שלו... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי PDPics לאתר Pixabay]

כשאנחנו קוראים את ההגדה של פסח אנחנו אומרים, שכל יהודי חייב לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הייתי מוסיף ואומר: כל יהודי חייב לקרוא את שמות פרק ה' ולראות עצמו כאילו הוא לא הבין את משב כנפי ההיסטוריה, ולהצטרף למפעל הציוני...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

מקורות

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת שמות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 27/12/18.