[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 25 באפריל 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בגידה (betrayal) היא מעילה באמונו של שותף לטובת אינטרסים אחרים, שנראים לבוגד חשובים יותר באותו רגע. בגידה מתרחשת בכל מקום שבו יש אמון (קיומו של אמון הוא תנאי לבגידה): בחיינו האישיים, הארגוניים, הפוליטיים והמדיניים!
באוקטובר 2019 בגד נשיא ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ בבעלי הברית הכורדים שלו. הוא הוציא את כוחותיו מהאזור האוטונומי הכורדי בצפון-מערב סוריה, והפקיר אותם לחסדי שליט צרכיה, ארדואן, שקפץ מהר מאוד על המציאה (ראו הכתבה למטה)...
ההיסטוריה איננה חוזרת אבל הדפוסים בה חוזרים גם חוזרים. בגידות בבני ברית לשעבר הן לחם חוקם של היחסים הבינלאומיים. הזקנים שבינינו זוכרים את בגידת צרפת בישראל ערב מלחמת ששת הימים (ראו פירוט בהמשך). צרפת הייתה ספק הנשק העיקרי של ישראל והטלת אמברגו עליה ערב פרוץ המלחמה, הבהירה ברגע את טיבן של בריתות של מדינות קטנות עם מעצמות, בעיקר מעצמות דמוקרטיות, שנוטות לבגוד - מסיבות שונות - בבעלות בריתן הרבה יותר ממעצמות לא דמוקרטיות. וכדאי שנטמיע, שכתשנה הרוח את כיוונה בארצות הברית (היא כבר שינתה??) גם בגידה בברית עם ישראל היא בהחלט תרחיש אפשרי!
[להרחבת המושג: 'אמון', לחצו כאן] [להרחבת המושג תבנית - דפוס חוזר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]
[לכתבה המלאה של ד"ר ירון פרידמן ב- ynet, לחצו כאן]
הנה לפניכם תזכורת קטנה לאופן שבו מעצמות דמוקרטיות נוהגות בבנות הברית שלהן, כש'הרוח משנה את כיוונה':
- ספטמבר 1938: הדמוקרטיות המערביות תוקעות סכין בגבה של צ'כוסלובקיה.
- מרץ 1939: צרפת ובריטניה אינן מקיימות את הערובה שנתנו לצ'כוסלובקיה, אבל מכריזות על מתן ערובה לפולין.
- ספטמבר 1939: פולין ננטשת לנפשה.
- יוני 1967: צרפת בוגדת בישראל.
- מאי 2000: ישראל בוגדת בצד"ל.
ספטמבר 1938: הדמוקרטיות המערביות תוקעות סכין בגבה של צ'כוסלובקיה
(ויקיפדיה: ועידת מינכן; שיירר, 1976, עמ 346-289)
צ'כוסלובקיה - ממש כמו ישראל - הייתה מעצמה אזורית דמוקרטית, בעלת צבא חזק וטכנולוגיה מתקדמת (במובנים מסוימים אף יותר מן הגרמנים). ניתן לומר שבמקרה של מלחמה עם גרמניה, לא הייתה בעלת ברית טובה ממנה שהן יכולות היו לבקש... אבל, לגרמניה הנאצית היו תכניות אחרות, ואחרי שהיטלר השתלט, ללא מלחמה על אוסטריה, והמעצמות המערביות 'בלעו' זאת בשתיקה, הגיע תורה של צ'כוסלובקיה.
במקום להבין שאין מנוס ממלחמה עם גרמניה, ועל כן, עדיף למערב מלחמה עכשיו כשצ'כוסלובקיה בשיא כוחה, העדיפו הפוליטיקאים המערביים - המונעים על ידי אי הרצון של אומותיהם להילחם, אחרי מלחמת העולם הראשונה, העקובה מדם - לשלם מחירים הולכים ועולים עבור עוד יום של שקט. הפעם הקריבו את צכוסלובקיה!
כדי למנוע פקיעתו של אולטימטום שנתנה גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה, להעביר לידיה את חבל הסודטים המאוכלס גרמנים, כונסה ביוזמת איטליה ב- 29 בספטמבר 1938 ועידה במינכן, בהשתתפות אדולף היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית; נוויל צ'מברליין,ראש ממשלת בריטניה; אדוארד דאלאדיה, ראש ממשלת צרפת; ובניטו מוסוליני, מנהיג איטליה הפשיסטית. צ'כוסלובקיה לא שותפה, אבל נדרשה לשלוח נציגים, שהמתינו חמש שעות תמימות בחדר צדדי, עד שהודיעו להם על גורל מדינתם.
וגורלם היה מר. צ'כוסלובקיה הנבגדת נדרשה להעביר לגרמניה את חבל הסודטים, שבו היו ביצורי הגבול העיקריים, החיוניים להגנתה בלוח זמנים צפוף. כך, נותרה חשופה לפלישה גרמנית.
בנספח שצורף להסכם הוצהר, שצרפת ובריטניה מתחייבות לערוב לגבולותיה החדשים של צ'כוסלובקיה; ולאחר שיוסדרו גם תביעותיהן הטריטוריאליות של פולין והונגריה מצ'כוסלובקיה (גם הן רצו וקיבלו נתח בשלל...), מתחייבות גרמניה ואיטליה לערוב לגבולותיה החדשים של צ'כוסלובקיה.
ובריטניה וצרפת הרוויחו עוד כשנה של שקט... עם שובו של צ'מברליין ללונדון הוא נשא נאום בפני קהל נלהב, והכריז את הכרזתו הידועה כי הובא לעולם "שלום בזמננו", ונופף בפיסת הנייר ההסכם (ראו תמונה למטה).
הסכם שהושג במינכן זכה לשבחים נלהבים הן בבריטניה והן בעולם. בין המשבחים היו האפיפיור פיוס האחד עשר, ראש ממשלת אירלנד אמון דה ולירה, ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט. צ'מברליין זכה לשיאים של פופולריות מבית, והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' השישי.
[בתמונה: שלום בזמננו... קצרים רגעי התהילה... התמונה היא נחלת הכלל, וניתנת לשימוש חופשי]
מרץ 1939: צרפת ובריטניה אינן מקיימות את הערובה שנתנו לצ'כוסלובקיה, אבל מכריזות על מתן ערובה לפולין
(שיירר, 1976, עמ 367-347)
מרגע שנוטרלה צ'כוסלובקיה מהטריטוריות שאפשרו לה הגנה אפקטיבית, היא הייתה נתונה בידי גרמניה, שהקדישה את חצי השנה הבאה לחיסולה המלא בלח גובר והולך. ב- 15 במרץ 1939, נדרש הנשיא הצ'כי דאז, ד"ר האכה להתייצב בברלין, ובאיומים של פלישה צבאית, הוציא הנשיא הצ'כי הצהרה, המזמינה את גרמניה להשתלט על מה שנשאר מצ'כוסלובקיה. כיבושה המלא התבצע על ידי הגרמנים עוד באותו יום.
ומה עם הערובות של בריטניה וצרפת לקיומה? חחח...
כיבושה המלא של צ'כוסלובקיה הבהיר לראש ממשלת בריטניה דאז, צ'מברליין - ולכל העולם - כי היטלר רימהו. אפילו הוא הבין כי פולין היא הבאה בתור, ובניסיון אחרון לעצור את היטלר, נתן בנאומו ב- 31 במרץ 1939, ערובות צבאיות לפולין, במידה ותותקף.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי JerzyGorecki לאתר Pixabay]
ספטמבר 1939: פולין ננטשת לנפשה
(שיירר, 1976, עמ' 499-368)
מכל הארצות השוכנות על גבול גרמניה באותה עת, הייתה פולין - בסופו של חשבון - צריכה לחשוש יותר מכל. אבל, לא רק שהייתה עיוורת לגבי הסכנה הגרמנית, אלא אף תמכה בגרמניה במשבר צ'כוסלובקיה, מתוך רצון לזכות בחלק מהשלל. האסימון נפל לה יום לאחר חיסול צ'כוסלובקיה, כהתעוררה למציאות מסוייטת, שבה היא מוקפת בגבול עם גרמניה משלושה מצדדיה.
הערובות הצבאיות של בריטניה לפולין לא הדאיגו את היטלר. אם היו בריטניה וצרפת מבקשות להילחם, היו עושות זאת כשצ'כוסלובקיה הייתה במלוא כוחה. עתה, לא היה להן אפילו גבול משותף עם פולין...
כדי להבטיח את חוסר התוחלת שבמלחמה עבור מעצמות המערב, חבר היטלר לאויבו הגרוע ביותר, יוסף סטאלין, שליט ברית המועצות. ב-23 באוגוסט 1939 נחתם במוסקבה הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ-מוֹלוֹטוֹב בין שני שרי החוץ של שתי המעצמות. זה היה הסכם אי-התקפה בין ברית המועצות לגרמניה לתקופה של עשר שנים. בחלקו החסוי, חילקו ביניהן שתי המעצמות את פולין:
[בתמונה: שר החוץ הרוסי, מולוטוב חותם על ההסכם (מאחוריו נראים ריבנטרופ וסטלין). התמונה היא נחלת הכלל]
גרמניה פלשה לפולין ב- 3 בספטמבר 1939; וברית המועצות השתהתה מכט והצטרפה גם היא. בלחץ ההמון המרומה בצרפת ובבריטניה, נאלצו ראשי הממשלה של שתי המדינות לקיים את הבטחתן לפולין ולהכריז מלחמה על גרמניה.
אבל, מי שסבר שצרפת תפלוש עתה לגרמניה על מנת לאלץ את הגרמנים להסיג את כוחותיהם מפולין התבדה. ההכרזה הייתה להלכה בלבד. אם רצו באמת צרפת וגרמניה להילחם, זה היה הזמן, כשרובו של הצבא הגרמני נלחם בפולין, ונשארו כוחות גרמניים קטנים לאייש את קווי ההגנה לאורך הגבול עם צרפת (קו זיגפריד). החיילים הבריטים והצרפתים, בצדו השני של הגבול, בקו מז'ינו, עמדו מובטלים מפעילות (ראו תמונה למטה), למעט מספר תקריות מקומיות; וחיל האוויר המלכותי הבריטי רק הצניח כרזות תעמולה על גרמניה. הפולנים שחיכו לשווא לעזרה שהובטחה להם, נטבחו ולבסוף, נכנעו וממשלתם ברחה לבריטניה (ויקיפדיה: המלחמה המדומה).
ה'מלחמה' לכאורה הזו כונתה במערב המלחמה המדומה, ובגרמניה מלחמת ישיבה (זיצקריג). אבל, בעוד צרפת וגרמניה לא התכוונו להילחם, גרמניה דווקא כן. כשהושלם כיבוש פולין והכוחות הועברו לגבול המערבי, פלשה גרמניה למדינות המערב במאי 1940, ותוך שלושה שבועות השלימה את כיבוש יבשת אירופה המערבית עד לתעלת לה מאנש.
את מחיר הבגידה בפולין שילמו הפולנים, אבל גם מדינות המערב ובעיקר, צרפת שנכבשה ונותרה בה ממשלת בובות על חלק קטן מאמתה; ובריטניה שנותרה לבדה במערכה נגד גרמניה, בנחיתות משמעותית.
יוני 1967: צרפת בוגדת בישראל
(ויקיפדיה: האמברגו הצרפתי על ישראל)
מאז ההכנות למבצע קדש הייתה הברית של ישראל עם צרפת אבן יסוד בהווייה הביטחונית הישראלית. במבצע קדש פעלו ישראל וצרפת (עם בריטניה) בתאום מדיני ובשיתוף פעולה צבאי, מתוך אינטרס משותף בתקיפת מצרים. במהלך ההכנות למערכה ציידה צרפת את ישראל בנשק רב מתוצרתה, שהביא לשיפור משמעותי ביכולות צה"ל. במהלך המלחמה, הגנו שתי טייסות צרפתיות על שמי ישראל.
בהכנות למערכה זו נפתחה תקופה שבה צרפת הייתה ספקית הנשק העיקרית של צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט. שיתופי הפעולה בין המדינות כללו פיתוח ומחקר בתחומים טכנולוגיים מתקדמים כגון פיתוח הכור בדימונה, פיתוח מנועים רקטיים, טילי קרקע קרקע, הנדסת אווירונאוטיקה, חימוש מתקדם ועוד.
נכונותה של צרפת לחמש את ישראל ולשתף אותה בתהליכי המחקר והפיתוח הייתה בולטת לנוכח סירובן של מדינות המערב לספק נשק לישראל, גם כאשר זו שלחה נציגים והשקיעה מאמצים דיפלומטיים. בין המדינות שסירבו לספק נשק היו בריטניה, ארצות הברית וקנדה (חלקן הסכימו לספק נשק הגנתי בלבד או נשק מדור קודם).
באותם ימים הייתה הברית עם צרפת נישאת בישראל בפי כל, בדומה לברית ההדוקה הנוכחית בין ישראל לארצות הברית...
אבל יציאת צרפת ממרוקו, והקשר המתהדק עם מדינות ערב הסיטו את האינטרסים הצרפתיים למקום אחר... התוצאה: ב-3 ביוני 1967, שלושה ימים לפני פרוץ הקרבות, הטיל נשיא צרפת דאז, שארל דה גול (ראו תמונה משמאל) אמברגו, ועצר באחת את משלוחי המטוסים ונשק לישראל. האמברגו הוטל גם על נשק שלגביו כבר נחתמו חוזים בין המדינות.
זה היה סיום דרמטי של הברית בין שתי המדינות; וישראל נכנסה למלחמה כשהיא מנותקת מספק הנשק והחלפים העיקרי שלה. היא איבדה מעל 40 מטוסי קרב במלחמה ללא יכולת להשלים את חוסריה.
מאי 2000: ישראל בוגדת בצד"ל
גם לנו הייתה הזכות המפוקפקת להטעים אחרים טעמה של בגידה...
צבא דרום לבנון (צד"ל) הייתה מיליציה שהוקמה על ידי ישראל, ושפעלה בדרום לבנון, בתקופה שבה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים. בין השנים 2000-1984, הופעל צד"ל כחטיבה לכל דבר.
הברית בין צד"ל לצה"ל סימלה את הקשר שבין ישראל לתושבי הכפרים שמעבר לגבול. אבל, מרגע שהשהייה בלבנון העיקה על ישראל. ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, התחייב במהלך מערכת הבחירות ב-1999 להסיג את כוחות צה"ל משטח לבנון בתוך שנה מתאריך כניסתו לתפקיד.
כך הפך צד"ל כנטל והוא נבגד ביום אחד: במאי 2000, צה"ל יצא מלבנון ונסוג דרומה לעבר הגבול הבינלאומי בין לבנון לישראל. הנסיגה נעשתה במהלך חד-צדדי פתאומי, לאחר שהניסיונות להגיע להסכם בין ישראל, סוריה ולבנון לא צלחו.
לרבים מאיתנו זכורות הסצנות של משפחות צד"ל שנמלטו על נפשם ועמדו מול גדר סגורה במעבר הגבול, מצפים שישראל תאפשר להם להיכנס פנימה...
[בתמונה: בעל הברית שהושפל ונבגד... חיילי צד"ל, 1999. למקור התמונה, לחצו כאן]
דצמבר 2018: ארצות הברית בוגד. בכורדים, בירדנים (וגם קצת בישראל)
רק ב- 28 בנובמבר 2018 סיפר נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, סיפור בעייתי כשלעצמו, שהוא משאיר את חילי צבא ארצות הברית במזרח התיכון כדי להגן על ישראל:
[למאמר המלא ב- Middle East Monitor, לחצו כאן]
[על הבעייתיות של הודעת טראמפ בנוגע לישראל, לחצו כאן]
והנה, תוך פחות מחודש הודיע טראמפ על עזיבה. האמריקנים חוזרים הביתה, ומשאירים באזור מעצמה אחת בלבד, שאליה, יעלו עתה כולם לרגל: רוסיה!
מסתבר שהאינטרסים של ארצות הברית התהפכו לדעת הנשיא: "להערכתו של טראמפ, הנוכחות האמריקאית בסוריה היא מיותרת ואיננה משרתת את האינטרס האמריקאי בזירה. נוכחות הכוחות האמריקאים בחלק הכורדי מייצרת חיכוך קבוע עם הטורקים, ומערערת את שלמות ברית נאט"ו. הערכה האמריקאית היא שהרוסים עומדים לפני הרפתקאות נוספות באוקראינה; ולכן, יש חשיבות לשמירה על ברית נאט"ו, שטורקיה מהווה חלק ממנה. את המחיר ישלמו, מן הסתם, הכורדים והירדנים..." (רזניק, 2018).
אבל גם עבור ישראל מדובר בלא פחות מסיוט אסטרטגי:
"נסיגת החיילים האמריקאים מסוריה מבשרת על התחזקות ציר רוסיה - סוריה - איראן (רס"א) במרחב, והמשכם של תהליכי ההתבססות האיראנית ביתר שאת, עם ההשתלטות על מעברי הגבול היבשתיים והבחירה הצפויה של כוחות ה- SDF בחיים (ה- SDF הם הכוחות הסוריים הדמוקרטיים: ברית צבאית, המורכבת מלוחמים כורדים, ערבים, אשורים, ארמנים, טורקמנים וצ'רקסים - הפועלים במסגרת מאבק משותף כנגד ארגוני הטרור המדינה האסלאמית ותחריר א-שאם - כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה). זה יבטיח שת"פ עם השלטון המרכזי בסוריה; וכל זה קורה וימשיך לקרות תחת הכתבות רוסיות" (רזניק, 2018).
המסקנה המתבקשת
אם נפיק את הלקחים מהסיפור הזה, אולי יצא הפסדנו בשכרנו: בטווח הארוך, אין שום ערך ללגיטימציה בין לאומית ולהסכמי הגנה. הם מאבדים את הרלוונטיות שלהם, ביום שהרוח משנה את כיוונה...
לכן, אין תחליף ל''רגליים על הקרקע'' באותם שטחים שחיוניים להגנת ישראל; אין תחליף ליכולת עצמית; והכי חשוב: אין תחליף למוכנות ולנכונות לעשות ביכולת הזו שימוש להבטחת האינטרסים הלאומיים של ישראל!
[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), אמון: התנאי האולטימטיבי לכל אינטראקציה חיובית…, ייצור ידע, 15/6/19.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
- ויקיפדיה: ועידת מינכן.
- ויקיפדיה: המלחמה המדומה.
- ויקיפדיה: צבא דרום לבנון.
- ויליאם ל שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך הגרמני - היסטוריה של גרמניה הנאצית, ירושלים ותל אביב: שוקן, כרך ראשון.
- פנחס יחזקאלי (2014), דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
- גדעון שניר (2018), אוי לי מידידי... ייצור ידע, 29/11/18.
- אלעד רזניק (2018), זוועה אסטרטגית! ייצור ידע, 29/11/18.
