[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי joduma לאתר Pixabay; מקור תמונתו של בני גנץ משמאל למעלה: פייסבוק]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

כאשר ניתן האות למערכת הבחירות הקרובה, לא ניתן לראות ולשמוע אף לא ערוץ תקשורת אחד או פרשן פוליטי שאינו מעלה לדיון את נושא בני גנץ.

למען האמת התופעה של גנץ, שלאיש אינו מושג של ממש המכיר ויודע מהם סגולותיו כמנהיג פוליטי, כאשר הסקרים מעניקים לו מנדטים דו-ספרתיים, היא מתמיהה אם לא מעוררת דאגה. המוכנות של הציבור ללכת אחר שם ללא כיסוי, מצביעה על כמה תופעות המאפיינות את הילך הרוח בחברה הישראלית:

ראשית, הציבור מחפשת מנהיג. מישהו האוחז בהגה בידיים יציבות, ולא כול כך משנה מהם דעותיו כי בלאו הכי כולם מתכנסים לאותם פתרונות מדיניים בצורה כזו או אחרת כפי שהמציאות הבינלאומית, מועצת חכמי התורה וחמאס מכתיבים. איזו דמות אבהית כריזמטית כמו משה דיין, אריק שרון שניתן להשעין את הראש על כתפו להירגע מעט מתזזית החיים כאן.

שנית, הציבור מתכנס למודל 'המנהיג המודרני', לפיה נראות חיצונית; טון הדיבור; מופע טלוויזיוני עם "לוק" סקסי משהו; וקסם נעורים נחשבים יותר מחזון או ניסיון מדיני כלשהו מוכח, שעמד במבחן המציאות.

שלישית, ייאוש מגלריית המנהיגים הפוטנציאליים הנוכחית מכול קצות הקשת הפוליטית, שאינם נתפסים כמועמדים מתאימים לדמות המנהיג האולטימטיבי הנחשק. קצה נפשו של הציבור מריבוי המחלוקות, המריבות, הקטנוניות, השטיקים והתככים - המאפיינים את דור ההנהגה הנוכחי - ועל כן, מוכן הוא להיתלות בכול דמות שלפחות למראית עין "יש לה את זה".

למען האמת, כול הניסיונות הקודמים להצניח מועמד כזה ניכשל. אם נזכר ברמטכ"לים לשעבר כמו יגאל ידין (מפלגת ד"ש), או אמנון ליפקין שחק ושאול מופז (הדרך השלישית), שנראו באותם ימים הבטחות גדולות. אנשים, שאכן היו משכמם ומעלה בתחום התמחותם, קרסו תוך זמן קצר מאד ונמוגו מהזירה המדינית (כך גם אהוד ברק מבחינה מסוימת); כי מסתבר שלא די בהילת דרגות הגנרל, מקטרת מהורהרת, או עיניים כחולות, כדי להתמודד בהצלחה במדמנה הפוליטית הישראלית. כפי שאמר פעם כתב מדיני ברגע של גילוי לב: "אנחנו בתקשורת, מחפשים כול הזמן מלך להמליך, וברגע שהוא מוכתר, אנחנו עושים הכול כדי להפיל אותו.."

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Couleur לאתר Pixabay]

אינני מקנא בגנץ. ניראה שדוחפים אותו כמעט בעל כורחו, כמו גלדיאטור רומאי, להיכנס לזירה הפוליטית. כי מאד אנושי לחוש טוב שמחמיאים ורוצים אותך כול כך, ומוזיקה זו ערבה לאוזן, עד שאתה מתחיל להאמין שאתה ממש האיש בעל התכונות הנכונות להנהגה הכי מורכבת היום בעולם, אף שאתה אישית לא כול כך בטוח בזה.. (שותק כמו דג, נזהר לא לפלוט מילת שטות אחת שמיד יצלבו אותו בגינה). אבל מוכן להסתכן כדי לרצות את כול המחמיאים. מניסיון העבר לפחות, הנפילה בו תבוא. צר לי עליו.