[לריכוז המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות עמוס עוז ז"ל, לחצו כאן]
זה הבית שבנינו; זה האורן שנטענו; זה השביל וזוהי הבאר... מי שבא לפה אחינו; מי שבא יסב איתנו; והשער שוב לא ייסגר ...(יום טהר לב).
פטירתו של עמוס עוז העלתה שוב למרכז הבמה את המחלוקת והשסעים בחברה הישראלית.
עמוס עוז היה סופר וככזה בעל כישרון לא מבוטל מבין ספריו שקראתי היו: ארצות התן, הר העצה הרעה, קופסה שחורה, לדעת אישה, אל תגידי לילה וסיפור על אהבה וחושך...
מחלק מספריו נהניתי יותר ומחלקם נהניתי פחות, מעולם לא התייחסתי לעוז כאל מורה דרך רוחני, או כאל מגדלור מוסרי; ולכן, עמדותיו בשלל נושאים וביניהם, הנושא הפוליטי, עננינו אותי כשלג דאשתקד אחרי שתיית שלושה בקבוקי בירה ברצף (ואני לא זוכר שאי פעם שתיתי יותר מבקבוק בירה אחד).
העובדה שאדם שתרם משהו לתרבות הישראלית נפטר והקהל הישראלי איננו מסוגל לכבד את זכרו ואת תרומתו לחברה הישראלית הינה מצערת למדי, ומעידה בעיקר על בהמיות הקהל.
הטלת הדופי הזאת בישראליותו של אדם במחויבות שלו לביטחון ושגשוג המקום בגלל השקפתו הפוליטית בדבר הפתרון הרצוי לבעיותיה של החברה הישראלית מייצרת חברה שסועה ומפולגת. השסעים הללו הפוערים פער ההולך וגדל פוגעים משמעותית, מחלישים את חוסנה של החברה הישראלית, ומסכנים את עתיד המקום הזה, הרבה יותר מפצצה איראנית!
ישר כח על דבריך, שלי אלקים. יפה טענת.
לא פצצה איראנית ולא נעליים. מי שנכנס לתחום המחלוקת הפוליטית חוטף ריקושטים כפי שאחרים חוטפים ממנו.
לא ראיתי באף מקום שמישהו שלל את ישראליותו של עוז ולא את יהדותו או את זכותו לדעותיו. אבל למרות ובלי קשר לאיכותו כסופר מותר לחלוק על דעותיו ולהתנגד להם.
ואם היה מישהו שכן עשה זאת הוא מייצג את הכלל. ואין צורך להתייחס לכל התבטאות קצונית של מאן דהו.
האמת שמיותר גם להתייחס לדעה הקצונית הרואה ב בהתנגדות ללעמדותיו הפוליטיות של עמוס עוז משהו גרוע מפצצה איראנית. אהל הנה אני עושה זאת. כי בא לי. וגם כדי לשבת את חברתי שלי אלקים.
מתפלאה על אלעד רזניק שחש כזה "איום קיומי" בגין הבעת דעה על השפעתו הרעיונית – ועל רעיונותיו שמונחים ביסוד כמה מספריו, של סופר כה מוכשר שהלך לעולמו.
העובדה שאדם שתרם משהו לתרבות הישראלית נפטר והקהל הישראלי איננו מסוגל לכבד את זכרו ואת תרומתו לחברה הישראלית הינה מצערת למדי, ומעידה בעיקר על בהמיות הקהל.
איש לא מטיל דופי בישראליותו של אדם ובמחויבותו למקום אלא אם כן הנ"ל הטיל דופי בישראליות זולתו ובמחוייבותו.
בופר שחתם על אינספור עצומות והזדהה בעם השקפה פוליטית בדבר הפתרון הרצוי לבעיותיה של החברה הישראלית יצר יחס פוליטי כלפיו ממי שחושבים אחרת. זו דמוקרטיה במיטבה וזה לא "פצצה איראנית" ולא "שסע" ו"פילוג". אלא, זה דווקא מעיד על חוסן ועל עתיד טוב.
לכנ"ד נימקתי את עמדתי הרבה יותר מאלעד רזניק. יכולתי יותר. אבל, קוצנט זה איננו הפורמט המתאים.
ד"ר שלי אלקיים
אדם שנפגש עם רב המרצחים ברגותי בכלא ומעניק לו את ספרו במתנה – לא ניתן להתעלם מכך במחי יד! לכן לא המשכתי לקרוא את ספריו!
עוכר ישראל היחיד שמתאבל עליו זה ברגותי שיושב בכלא.