[בתמונה: משה ואהרן לפני פרעה, ציור של בנג'מין וסט. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי היוצר, בנג'מין וסט, והיא נחלת הכלל]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

עודכן ב- 8 בינואר 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת וָאֵרָא היא פרשת השבוע השנייה בספר שמות. מסופר בה על שבע המכות הראשונות מתוך עשר מכות מצרים. היא מתחילה בפרק ו', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ט', פסוק ל"ה.

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

• הכל ידוע מראש והרשות נתונה?
• את לב פרעה אלוהים הקשה;
• לבני ישראל הוא לא הותיר הרבה ברירות;
• עם משה יצר אלוהים קרבה אינטימית;
• וגם משהו על איראן,
• ועוד הערה על "למי כוונו מכות מצרים"?

שמות, פרק ו': כוחו של שם פרטי ודיבורים מול מעשים

בתחילת הפרק, אלוהים מציג עצמו שוב בפני משה; אבל הפעם, הוא נותן למשה מידע חדש - הוא חושף את שמו הפרטי: ב) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָֹה; ג) וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. 

יהוה - זה שמו הפרטי של אלוהים. מניסיוני כמפקד ומנהל - השם הפרטי של אנשים יקר להם מאוד. פניה בשם הפרטי מיד יוצרת אינטימיות מיוחדת בין הדוברים. אלוהים מתקרב למשה באופן שלא התקרב לאף אדם קודם!

בהמשך אלוהים נהייה מאוד פעיל: ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

לקחתי אתכם, הייתי לכם לאלוהים, הוצאתי אתכם... אם בפרק הקודם לפרעה לא נתנה הרשות, הרי שבפרק הזה לעם ישראל לא ניתנת הרשות. אלוהים קובע, ולעם אין כלל אפשרות שלא להסכים. דיקטטורה מוחלטת.

משה הולך לעם, ומדבר ומסביר ומעביר את המסר מאלוהים. והתשובה: ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

העם לא שומע. הוא עסוק בעבודת קשה, ואין לו סבלנות למשה ויהוה.

[בתמונה: אין סבלנות... תמונה חופשית לשימוש ברמה (CC BY 2.0), שהועלתה על ידי Morgan לאתר flickr]

יהוה מצווה על משה לעזוב את שכנוע העם וללכת לדבר עם פרעה: י) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; יא) בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. 

משה מהסס: יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.

אבל יהוה לא מתרשם, ומצמיד לו סיוע בדמות אחיו אהרון: יג) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כל הפעלתנות הזו של אלוהים, למול לבטים וחוסר ההצלחה של משה במשימה עד כה, מעלות בי את החשד, שאולי השיחה המתוארת לנו בין משה לאלוהים אינה אלא שיחות נפש פנימיות שמשה מנהל עם עצמו (משה מתלבט עם האלוהים הפנימי שלו) - נותן לו שם פרטי, שרק הוא משה מכיר אותו, מתחזק בהבטחות, מחליט לשתף גם את אהרון לנוכח קשיי הדיבור שלו ועוד (ותודה לבני עומר על הפרשנות הזו...). 

הפרק מסתיים בסירוב של משה: כט) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ; ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה:  הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה.    

משה נצמד להיותו ערל שפתים. בלי יכולת דבור לא אצליח במשימה, אומר משה לאלוהים. ותשובת אלוהים: נראה אותה בפרק הבא. רמז: דיבורים לא מספיקים. נדרשים מעשים! 

שמות, פרק ז' - פרופורציות 

המאבק בין משה לפרעה מתחיל. מעניין איך מעמיד הפרק את המתמודדים: א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. 

משה הוא אלוהים לפרעה. אהרון הוא נביא למשה. באופן הזה מעמיד יהוה את פרעה ברמה של אדם ולא של אל.

והמכה הראשונה היא מכת הדם: היאור, ערוץ החיים של מצרים, הופך ממים לדם. מי היאור, שהם מקור החיים והעושר של מצרים, הופכים לדם, שהוא סמל מוות אוניברסלי.

אנחנו יודעים שפרעה יעמוד בכול המכות עד שתגיע מכת בכורות. סגירת מעגל. המוות של המכה הראשונה חוזר שוב במכה האחרונה. הוא חוזר חזק יותר, פרטי יותר ומוחשי יותר, ואז פרעה נשבר (אם כי לא לחלוטין).

מול הרוע הטוטלי של פרעה, מפעיל אלוהים, באמצעות משה, תגובה שנראית חסרת פרופורציה. מול רוע טוטאלי, אומר לנו פרק ז', יש להפעיל תגובה חזקה שלכאורה אינה פרופורציונלית, כי רק זה יכול לעבוד! רק זה מרתיע רוע טוטלי.

לפני 80 שנה קם רוע נאצי טוטאלי שלא קיבל תגובה לא פרופורציונלית, והתוצאות ידועות לכולנו. אגב, את הרוע הטוטלי היפני, חיסלו האמריקאים בתגובה שלכאורה היא לא פרופורציונאלית - פצצות האטום מעל הירושימה ונגסאקי. התגובה הזו בוודאי יצרה בקרב היפנים הרתעה לשנים רבות. אז עם כול הסבל שנגרם ליפנים תמימי דרך - אני חושב שהאמריקאים צדקו.

לפני 25 שנה קם רוע איראני טוטלי שטרם קבל תגובה לא פרופורציונלית, והתוצאות עוד לפנינו. לא האמריקאים, לא האירופאים ולא הישראלים פעלו בזמן שאפשר היה לפעול, באופן לא פרופורציונלי כדי לעצור את האיראנים. כל מנהיגי ישראל, כולל בנימין נתניהו, ידעו רק להגיד "שלח את עמי" אבל לא ידעו להכות עם המקל ביאור האיראני. את המחיר - עוד נשלם!

ועוד הערה קטנה: מי שחושב שמכות מצרים כוונו נגד פרעה, אינו אלא טועה. הטקסט הסמוי (הסאבטקסט) הוא כלפי עם ישראל עצמו, שידע איזה אלוהים בחר בו. מה שאני עשיתי לפרעה, מרמז אלוהים, זה כלום לעומת מה שאני אעשה לכם, אם לא תעבדו אותי.

[הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: מכת דם - ציורו של ג'יימס טיסו (בסביבות 1902-1896). התמונה היא נחלת הכלל]

שמות, פרק ח' - הרשות נתונה 

בפרשנותי לפרק ד' בספר שמות כתבתי שאמנם כתוב שאלוהים יכביד את לב פרעה, אבל למעשה אלוהים רק ידע שלב פרעה יהיה כבד (סרבן ועקשן), ולא תידרש לכך פעולה אלוהית. אלוהים רק התריע בפני משה שסרבנותו של פרעה תהפוך את משימתו לקשה.

והנה, בפרק הזה, משה מביא את מכת הצפרדעים. הוא מסכם עם פרעה שהוא יסיר את המכה, ואז פרעה ייתן למשה ולעמו ללכת לזבוח לאלוהים שלהם. משה מקיים את חלקו בעסקה, מסיר את מכת הצפרדעים, אך פרעה מפר את העסקה. שימו לב שלא כתוב שאלוהים הכביד את ליבו. כתוב - לב פרעה היה כבד, כפי שאלוהים "דבר", כלומר, התריע בפני משה בפרק ד': יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ וְלא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה.

[בתמונה: מכת צפרדעים, וגם היא לא... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

משה מביא את מכת הכינים. כעת גם החרטומים אומרים לפרעה שמדובר באצבע אלוהים שחזקה מהם, אך פרעה אינו מוותר. שימו לב שגם כאן, הניסוח המדויק הוא שלב פרעה התחזק (היה קשה וסרבן) מעצמו, כפי שצפה אלוהים והתריע בפני משה בפרק ד': טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלא-שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה:

משה מביא את מכת הערוב. שוב חוזר הריטואל של ההסכם עם פרעה (כמו במכת הצפרדעים) ושוב פרעה מפר את ההסכם, ושוב אלוהים אינו מוזכר כמי שקשור לעקשנותו של פרעה: כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלא שִׁלַּח אֶת-הָעָם.

שמתי לב, שהביטוי שהמספר משתמש בו כדי לתאר את עקשנותו של פרעה קשור ללב של פרעה ולא למוח שלו. לרגש ולא ולשכל. "ויכבד לב פרעה". ייתכן וזה רק ביטוי, אך ייתכן ויש כאן משהו מעבר לכך. ייתכן ואומרים לנו כאן - הלב, סמל של רחמים, אהבה, חמלה, יכול להיות גם סמל לעקשנות, אטימות, התעלמות מהמציאות, מקור לשיגעון גדלות.

פרעה, כפי שצפה אלוהים, חי בהרגשה שהוא אל. לכן, ליבו היה עקשן ומוחו לא יכול היה להעביר לו את המציאות כפי שהיא.

[בתמונה: מכת דבר הורגת את כל מקנה מצרים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ויליאם טרנר. התמונה היא נחלת הכלל]

אנשים - תשתמשו בלב וגם במוח. ברגש וגם בשכל. תהיו מאוזנים!

לסיכום – לפרעה הייתה זכות הבחירה. הוא לא השתמש בה כי הוא חי בקונספציה שהוא אל. שהוא מעל המציאות.

[בתמונה: מכת ברד, אש ומים. היוצר: גון מרטין. התמונה היא נחלת הכלל]

שמות, פרק ט' - יום הבוחר

קצת פוליטיקה... עמים, גם אצלנו, אינם מרוצה ממנהיגיהם. הם יצאו ויוצאים נגדם במחאות ממחאות שונות: מחאת האוהלים, הפגנות, סיסמאות "מושחתים נמאסתם", "מחאת היחידים", מחאת גורן, מחאת הבימה, כתבות בעיתונות, שביתות ועוד.

המנהיגים סובלים את המחאות בשקט. הם פיתחו כבר עור של פיל. הם מתהלכים במסדרונות הכנסת והממשלה ונראה שאין הם מוטרדים כלל.

מדי פעם, הם מקיימים בחירות וכדי להבטיח את שרידותם בשלטון, ממלאים את העם בהבטחות. ממש מתחננים: טעינו, חטאנו, נשתפר, אנחנו לא אשמים, בבקשה תבחרו באנו שוב והפעם נהייה בסדר.

והעם - קונה את ההבטחות והולך לקלפי, ובוחר שוב את אותם מנהיגים. ואז, רגע אחרי הבחירות, הם שוב עוטים את עור הפיל וחוזרים לסורם.

ומה בפרק? משה חובט בפרעה, מכות נוראיות. פרעה - ממש לא מתרשם. אבל מדי פעם מבטיח, שהנה הוא יהיה בסדר, ואפילו מודה שהוא חוטא: כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָֹה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. 

מעניין איך קושר פרעה את חטאיו, עליהם משלם בעיקר העם המצרי, ואומר "אני ועמי הרשעים". זו התנהגות פחדנית של מנהיג המזהה את עצמו וחטאיו עם "חטאי" עמו. איזו נבזות פחדנית.

משה מסיר את המכות ואז: לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו.  

אז כשנלך לבחור בפעם הבאה, חשוב לזכור ולבחור מנהיגים שאינם מרמים אותנו כשנוח להם, אינם מזהים את עצמם כאילו הם העם ואינם מתחנפים אלינו כשהם צריכים אותנו.

אסור להתבלבל. ביום הבוחר, אנחנו משה והם פרעה!

[בתמונה: יום הבוחר: כשנלך לבחור בפעם הבאה, חשוב לזכור ולבחור מנהיגים שאינם מרמים אותנו כשנוח להם, אינם מזהים את עצמם כאילו הם העם ואינם מתחנפים אלינו כשהם צריכים אותנו.... תמונת המקור: אתר משרד המשפטים]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וארא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וארא באתר 'ייצור ידע', ייצור יידע, 3/1/19.