[בתמונה: דם על המשקוף (הדם היה בתוך הבית מבפנים ולא מבחוץ). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

עודכן ב- 14 בינואר 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות ובהמשך מסופר על יציאת מצרים. המצוות העיקריות המופיעות בפרשה הן קורבן פסח, סיפור יציאת מצרים וקידוש בכורות.

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

• למי נועדו מכות מצרים?
• האם יצאנו באמת לחופשי?
• האם יש לנו באמת בחירה?
• ולמה מכת בכורות כה אכזרית?
• ואיך כל זה קשור לתפילין?

שמות, פרק י' - מה זה חופש?

כשהייתי ילד לימדו אותי ש"מכות מצרים" נועדו כדי לשכנע את פרעה לתת לעברים לצאת לחופש - "שלח את עמי". בפרק הזה הבנתי, עד כמה הייתי ילד. עד כמה אני נאיבי.

המטרה של המכות איננה לשכנע את פרעה. המטרה היא לטעת פחד בקרב העברים לדורות רבים. פחד שיאפשר לשלטון ה"אלוהים" עליהם לשרוד שנים רבות: א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ; ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַֹמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָֹה.

מי שמתעלל במצרים, לא תהייה לו בעיה להתעלל בעברים!

[בתמונה: ציורי תנ"ך / משה פוגש את פרעה על שפת היאור / ציירה: אהובה קליין (c)]

ובפסוק הבא מתגלה לנו מניע נוסף - עם ישראל לא יוצא מעבדות לחירות!! הוא יוצא מעבדות לפרעה לעבדות לאלוהים, כן, זה כתוב באופן מפורש: ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד־מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃

'שלח עמי ויעבדני!!'

כלומר, עכשיו הם עבדים שלך פרעה ואני דורש ממך לוותר עליהם כדי שיוכלו להיות עבדים שלי!

• לא כתוב - שלח את עמי כי יש לכל אדם זכות להיות חופשי.
• לא כתוב - שלח את עמי כי הם רוצים להקים מדינה משלהם.
• לא כתוב - שלח את עמי כי הגזמת בעבודת הפרך.
• לא כתוב - שלח את עמי ובוא נדבר על המחיר.

בעת המודרנית, אנחנו גאים לצטט את החלק הראשון של קריאת החופש – 'שלח את עמי' ו"שוכחים" את החלק האחרון 'ויעבדני'.

יש הרואים בעבודת השם חופש: כאשר עובדים את השם, עבודה טהורה לחלוטין - ובכך מנקים עצמנו מכל עבדות שהיא לכל דבר הקיים בעולם (כסף, רכוש, מנהיגים, אוכל, סגפנות ועוד) - אז, טוענים אותם אנשים, אנחנו מגיעים לחופש.

כדי להגיע לדרגה כה גבוהה של עבודת השם צריך להיות אדם מאוד מאוד מיוחד. אולי פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהתבטא באופן הזה, יכול להתקרב לרמה כזו של "חופש". גם רבי יהודה הלוי אמר: "עֶבֶד ה' הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי".

שתי דמויות בתנ"ך קבלו את התואר "עבד אלוהים": משה רבנו ובן טיפוחיו ויורשו, ישעיהו בן נון.

בספר ישעיהו פרק א' מאשר אלוהים שמשה היה עבדו: א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה לֵאמֹר: ב) משֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל.

 ובספר ישעיהו פרק כד' כתוב: כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶֹר שָׁנִים.

אמנם אין כאן אמירה של אלוהים, אבל בכל זאת יהושע מקבל את התואר.

לגבי משה, נשים לב שאלוהים נותן לו את התואר "עבדי", ובכך משחרר את משה לחופש הגבוה ביותר האפשרי. כל כך חופשי מהבלי העולם, שאפילו חופשי הוא מהצורך להיכנס לארץ ישראל.

גם תכונתו הבולטת של משה, ענווה, מעידה שהיה משוחרר לחלוטין מהבלי עולמנו.

אני אישית, לא מסוגל כמובן להגיע לדרגה כה גבוהה של חופש. בשבילי, לצאת מעבדות לעבדות, מעבודה קשה מפחד פרעה לעבודת אלוהים מפחד המכות, זה לא ממש חופש. הכניסו בתורה כל כך הרבה פחד מאלוהים, פחד שעבר אלפי שנים ומאפיין לצערי לא מעט מהדת היהודית, שלמעשה רבים מהדתיים נמצאים ב"מצרים של פרעה" ולא "במדבר של משה".

[בכרזה: מה זה חופש? התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי PublicCo לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

שמות, פרק יא' - למה כעס משה?

אלוהים מעדכן את משה במכה האחרונה הצפויה לפרעה ולמצרים, שאחריה פרעה יישבר. משה מעביר את המסר לפרעה: ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם; ה) וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.

פרעה, כמובן, לא מתרשם מהאיום ומשה עוזב את ארמון פרעה. זו פגישתם האחרונה: וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף.

לפני שיצא מפרעה עוד הגדיל משה ותאר בפני פרעה את ההשפלה הצפויה לו, עת יבואו כל המצרים להתחנן על חייהם ולבקש ממשה שיצאו כבר בני ישראל ממצרים: ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף; ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל; ח) וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / מכת החושך במצרים אינה פוגעת בישראל / ציירה: אהובה קליין (c)]

מדוע משה מגדיל ומאיים על פרעה בהשפלה הגדולה?

מדוע יוצא משה מפרעה כשהוא עצבני – "בחרי אף"?

הרי משה עודכן מראש שפרעה יסרב; ואחרי זה יישבר, וסופסוף יוכלו בני ישראל לצאת ממצרים.

אני רוצה להציע שמשה כלל לא היה מרוצה ממכת בכורות.

חוש הצדק של משה לא קיבל בשיוויון נפש את העניין הזה, של מוות לבכורות מצרים. מוות של המוני אדם, שכלל לא אשמים בכך שפרעה מסרב לשחרר את בני ישראל.

לכן, הרחיב משה בתיאור הקטסטרופה וההשפלה הצפויות לפרעה. הוא באמת ניסה לשכנע את פרעה; ובכך, למנוע מאלוהים את הביצוע של מכת הבכורות.

משסירב פרעה, הבין משה שמשימתו להציל את בכורות מצרים לא צלחה.

זה עצבן אותו.

ובעיקר, אני חושב שהעציב אותו.

זו דרכם של שליטים עריצים. העיוורון שלהם והאגו שלהם הורס אותם ואת עמם.

באמת מעצבן ומעציב.

שמות, פרק יב' - לחופש

את מכת בכורות מבצע אלוהים בעצמו: יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה; כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.

ולא סתם מכה.

רצח המוני.

[בתמונה: מלאך המוות מציץ בבני ישראל בעת אכילת הפסח הראשון. Illustrators of the 1897 Bible Pictures and What They Teach Us by Charles Foster. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אחרי 9 מכות מפחידות ואיומות כשלעצמן, את המכה הקשה והאחרונה מבצע אלוהים בעצמו. מדוע?

כדי להעביר מסר ברור למצרים, לעברים ולאנושות כולה, עד עולם - כשעם באמת שוחר חופש, כשעם באמת שוחר יציאה מעבדות לחירות, כשעם באמת שוחר להגדרה עצמית, הוא יעשה כמעט כל דבר לטובת המטרה הזו, ואף כוחות שמחוץ ל"טבע" יבואו לעזרתו.

אין זה משנה אם באמת יש כוחות כאלה אם לאו. מה שחשוב הוא, שהתהליך של יציאה לחירות הוא בלתי נמנע! אין שום כוח אנושי שיכול לעצור אותו, אפילו לא כוח כה חזק כמו פרעה!

האם זה לקח הרלוונטי רק לעם ישראל? רק לתקופת העבדות במצרים?

אני מעדיף פירוש אוניברסלי. פירוש שמקנה תוקף לשאיפות חירות של כל עם בכל זמן.

ועוד דבר קטן ומאוד מאוד חשוב – רצח, לקיחת חיים, אינם כלולים בתפריט האנושי. גם למטרה נעלה של חירות, השימוש ברצח נישאר בלעדית בידי אלוהים ולמעשה מחוץ למציאות.

[בכרזה: תהליך היציאה לחירות הוא בלתי נמנע... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי lechenie-narkomanii לאתר Pixabay]

שמות, פרק יג' - והיו לטוטפות בין עיניכם

הלחץ גדול.

יציאת העברים ממצריים צפויה בכל רגע וההמולה גדולה.

בתוך כל ההמולה והלחץ, אלוהים גובה את המחיר: א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; ב) קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה:  לִי, הוּא.

למצרים – אלוהים הורג את כל הבכורים.

לבני ישראל – אלוהים מודיע שיש לקדש אותם והם שייכים לו.

זה מקור מנהג "פדיון הבן": פעם היו לוקחים את הבכורים ומעלים אותם קרבן לאל. ועכשיו – משלמים כסף ופודים את הבכורים.

והסימן שעד היום אנשים דתיים עוטים על ידיהם ובין עיניהם, כל בוקר, הוא סימן העדות להקדשת הבכורים לאלוהים: טו) וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה; טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:  כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / פדיון הבן / ציירה: אהובה קליין (c)]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/1/19.