[בתמונה: סולומון רדאי. צילום מסך מכתבת כאן 11]
[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
בית משפט המחוזי בירושלים זיכה את הנאשם סלומון רדאי מחמת הספק, מרצח בת זוגו. זאת לאחר שנקבע, כי נפלו פגמים בשלוש ההודאות של הנאשם. ובשל קשיים בעדויות נוספות שהובאו בפני בית המשפט.
סלומון רדאי הואשם בעבירת רצח. בכתב האישום נטען, כי הנאשם רצח את בת זוגו פוקטה בוגלה ב- 2003 בשכונת גבעת המטוס בירושלים, לאחר שדקר אותה. הנאשם נעצר נחקר ושוחרר לאחר מעצר של כחודש ימים.
ב-2014, כ-11 שנה לאחר הרצח, הצמידה המשטרה סוכן לרדאי כדי לחלץ ממנו אמירות מפלילות. במסגרת הפעילות, שידל אותו הסוכן לבצע עבירות פליליות שהובילו לשני אישומים נוספים נגד רדאי: הצתת רכב בשכונת קריית יובל תמורת 2,000 שקל, וניסיון רצח באמצעות הטמנת לבנת חבלה מתחת למכונית (הפיצוץ לא יצא לפועל). שני האדנים המבססים את הרשעת הנאשם הם ההודאות בפני הסוכן, וגרסאות עדות התביעה כי ראו את הנאשם והמנוחה יחד בירושלים במועד האחרון שבו נראתה המנוחה. הנאשם הכחיש את המיוחס לו.
כאמור, בית המשפט זיכה את סולומון ופסק כלהלן: כי לנוכח הפיתוי והאיום שהפעיל המדובב, משקלה של ההודאה של הנאשם ברצח אפסי. המדובב הפעיל לחץ פסול כפול על הנאשם: פיתוי ניכר לצד איום מרומז על הצפוי לו אם לא ישתף פעולה עמו. המצב חמור עוד יותר, בשל חולשתו הניכרת של הנאשם כאדם חסר השכלה שבא ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, וכאשר המדובב נתן לו סמים וכסף בהיותם יחדיו בכלא.
משקל הודאותיו של הנאשם הוא דל ביותר בשל הצורה בה הופעל המדובב,, כאשר המשטרה יצרה מציאות מדומה שפעלה לרעתו של הנאשם, ואילו למדובב, הובטח תגמול כספי ניכר אם יצליח לחלץ ממנו הודאה. לא ניתן להסתמך על עדויות הראייה של שתי עדות התביעה.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Al Ibrahim לאתר flickr]
[להרחבה על: 'מדובב משטרתי', לחצו כאן]
חוקרי המשטרה הפעילו על שתי עדות התביעה לחצים קשים כד להביאן לגרסה התומכת בהפללה. בין השאר הם עשו שימוש באלימות, איזוק של ידיים ורגליים, גידופים אישיים ועדתיים וחיפוש משפיל. נגד אחת מהן בוים ראיון פיקטיבי במשרדי רשות האוכלוסין, כביכול שימוע לקראת גרושה מן הארץ. לא ניתן לשלול את האפשרות ששתי העדות הוחשדו והואשמו ברצח, ואף נעצרו על בסיס זה, כאמצעי לחץ כדי להביאן להפללת הנאשם. שתיהן סבלו מטראומה עקב החקירה, ואחת מהן אף חוותה מחשבות אבדניות. הובטח להן שתלונותיהן יועברו למח"ש לשם בדיקתן, אך הדבר לא קרה. בנסיבות אלה, לא ניתן לסמוך על הפרי של מסכת זו – גרסת העדות המפלילה.
ניתן להצביע עוד על שורה של תקלות נוספות בחקירה, בהן מחדלה של המשטרה לתעד דברים שמחייבים תיעוד, אבדן ראיות על ידי המשטרה, הימנעות מלבדוק את טענת האליבי של הנאשם והימנעות מעריכת פעולות חקירה נוספות שהתחייבו. בנסיבותיו של תיק זה, נותרו סימני שאלה באשר לזהות הרוצח ולאור נסיבות האירועים ונסיבות החקירה לא ניתן לבסס נגד הנאשם הרשעה בפלילים.
סולומון רדאי אמר: "אני מאוד מעריך את מה שעשו הסנגורים. הם הלכו איתי יד ביד. אני מתרגש ושמח"...
כאמור, החקירה חודשה בשנת 2009, בדרך של הפעלת סוכן משטרתי אל מול הנאשם, בעת שהנאשם ריצה מאסר בתיק אחר. הסוכן המשטרתי היה עבריין, אשר ריצה באותה עת עונש מאסר בגין עבירות שוד. הוא הופעל החל מחודש אוגוסט 2009 כסוכן משטרתי, במסגרת הסכם שנערך בינו לבין המשטרה, כדי לדובב את הנאשם בעניין החשד לביצוע רצח המנוחה. הסוכן מסר למפעיליו, כי שוחח עם הנאשם על רצח שבגינו הנאשם היה עצור. בשלב מאוחר יותר, בחודש נובמבר 2009, בעת ששהו הסוכן והנאשם יחד בצינוק הכלא, דיווח הסוכן למפעיליו, כי הנאשם הודה בפניו ברצח המנוחה. בסמוך לאחר מכן, הוצא הסוכן מהצינוק והותקן על גופו מכשיר הקלטה. חלקה השני של השיחה בינו לבין הנאשם הוקלט; ובשיחה זו נשמעו אמנם אמירות הקשורות לרצח שבגינו נחקר הנאשם בעבר, אך לא נשמעה התוודות בביצוע הרצח.
במהלך אותה תקופה תכננו החוקרים, כי הנאשם והסוכן יצאו לבצע עבירת שוד, בפעילות עבריינית מבוימת, בעת חופשתם מן הכלא; אך הדבר לא יצא אל הפועל, בין-השאר לנוכח העובדה שאחותו של הנאשם, אשר שימשה כמפקחת עליו במהלך החופשה, לא התירה לו לצאת מביתו. בשלב זה של החקירה מסר הסוכן שתי הודעות: האחת – ביום 3.12.09, והשנייה – ביום 20.6.10, שבהן מסר את הדברים ששמע מהנאשם בזמן הפעלתו כסוכן בין כותלי הכלא ובחופשות. הפרקליטות הבהירה, כי באותה שנה לא נחקר הנאשם, וממילא לא נעצר לחקירה, שכן שיחתו עם הסוכן לא הוקלטה במלואה; ולנוכח האמור, סברו גורמי החקירה והתביעה כי אין בסיס להגשת כתב-אישום בשלב האמור. בשנת 2013 נפתחה חקירה סמויה חדשה בתיק החקירה הנדון, כאשר המשטרה החליטה לפעול במקביל בשני מישורים, הן נגד הנאשם סולומון, והן נגד ד', שהיה חשוד נוסף עד לאותה עת. אל מול כל אחד מהשניים הפעילה הפרקליטות סוכן סמוי.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
בשנת 2013 הפעילה המשטרה מול ד' סוכן סמוי, המכונה "גיא כחלון", ובתום ההפעלה סברו החוקרים כי ד' אינו מעורב ברצח. במהלך שנת 2014, לאחר שהמשטרה סברה כי מיצתה את החקירה נגד ד', החלה הפעילות הסמויה המחודשת אל מול הנאשם סולומון, באמצעות הסוכן, מבלי שהנאשם נעצר או נחקר. במסגרת זו, חתמה המשטרה על הסכם נוסף עם הסוכן ביום 20.5.14; זאת לאחר שכחודשיים לפני כן, ביום 26.3.14, התבצע מפגש בין הסוכן לבין הנאשם בעת שהאחרון עבד באולם "כינור דוד" בירושלים.
מאותו שלב התחדש הקשר בין השניים. כל שיחות הטלפון ביניהם הוקלטו, ואף כל מפגשיהם הוקלטו, כאשר לאחר כל מפגש אף נגבתה הודעה מהסוכן. במהלך הפעלת הסוכן, קיבלה המשטרה היתר מהפרקליטות לביצוע פעילות עבריינית משותפת על-ידי הסוכן והנאשם; כאשר המטרה הייתה להקליט את השניים במסגרת הפעלה זו, עת ידובב הסוכן את הנאשם לשוחח על רצח המנוחה. כאמור, השיחות הוקלטו, אך המדובב, לא הצליח לחלץ אמירות מפלילות.
[בתמונה: רדאי בחדר החקירות. מתוך סרטוני המשטרה בבית המשפט]
הפרקליטות ביקשה לבסס את אשמתו של הנאשם על מספר אדנים:
- האחד – הנדבך הראייתי העיקרי היו אמרותיו של הנאשם בשיחותיו עם הסוכן בשנים 2009 ו-2014, כאשר לכך מתלוות אמרות נוספות שהשמיע הנאשם באוזני שוטרים, ובאוזני העדה ד', אשר לטענת הפרקליטות יש לראות בהן משום "ראשית הודאה". כפי שצוין, עד להקלטת אמרותיו של הנאשם בשיחותיו עם הסוכן בשנת 2014, סברה המשטרה כי אין בכל התשתית הראייתית שנאספה עד לאותה שנה כדי לבסס אישום בעבירת רצח. הנדבך הראייתי המרכזי והעיקרי, אשר הביא להגשת כתב-האישום, הוא אפוא, אמרותיו של הנאשם בשיחותיו עם הסוכן משנת 2014 ובאוזני עדים אחרים על מעורבותו ברצח.;
- השני – גרסאותיהן של העדות מנברה וירושלים, שלפיהן נכח הנאשם בירושלים יחד עם המנוחה, בליל 26.4.2013 שבו נראתה המנוחה לאחרונה;
- השלישי – התבטאות של הנאשם במהלך תרגיל חקירה ביחס למסדר זיהוי "מבוים", כאשר על-פי הנטען, למרות שהבעלים של הקיוסק, העד כהן, לא זיהה את הנאשם, הייתה לנאשם התבטאות שממנה ביקשה הפרקליטות להסיק כי היה בקיוסק יחד עם המנוחה;
- הרביעי – מניע שהיה לנאשם לרצוח את המנוחה, על-רקע טענת הפרקליטות בדבר "עדות שיטה" ו"מעשים דומים", באירועי אלימות קודמים בין השניים;
- החמישי – פרטים אודות הרצח שנמסרו על-ידי הנאשם בשיחותיו עם הסוכן, אשר לטענת הפרקליטות מהווים פרטים מוכמנים שמשתלבים עם ממצאים פורנזיים;
- והשישי – שקרי הנאשם בחקירותיו בבית המשפט ובעדותו.
בסיכומיה הבהירה הפרקליטות, כי שני האדנים המבססים את הרשעת הנאשם הם ההודאות בפני הסוכן וגרסאות העדות מנברה וירושלים כי ראו את הנאשם והמנוחה יחד בירושלים במועד האחרון שבו נראתה המנוחה. את יתר האדנים מבקשת הפרקליטות לראות ככוללים ראיות תומכות ומסייעות למסקנה המפלילה העולה משני האדנים הראשונים.
הנאשם סולומון הכחיש את המיוחס לו בכתב-האישום. הוא טען, כי לא שהה עם המנוחה ביום הרצח בירושלים, וכי ראה אותה לאחרונה ביום 26.4.03 בביתו בבית-שמש לפני שליווה אותה מביתו לתחנת האוטובוס הסמוכה למקום מגוריו. בחקירותיו במשטרה טען הנאשם, בכל הנוגע לשיחותיו עם הסוכן, בין-השאר, כי מעולם לא הודה בפני הסוכן ברצח המנוחה, וכי דברים שהשמיע באוזניו היו בהקשרים אחרים, ולא בקשר לרצח – בכלל, או לרצח המנוחה – בפרט. בעדותו בבית-המשפט אישר הנאשם, כי הודה בפני הסוכן ברצח המנוחה, למרות שלא רצח אותה, זאת ממכלול טעמים: בשל "התרברבות" אל מול מי שציין בפניו כי בעצמו ביצע עבירות רצח; מחמת פחד וחשש ממשי מהסוכן, שהציג עצמו כבכיר בארגון פשיעה; מתוך אינטרס לרצות את הסוכן, שהציע לו לבצע יחד עִמו פשעים חמורים לשם השגת רווח כלכלי ניכר; וכן בשל העובדה שהיה בחלק מהזמנים אף נתון להשפעת סמים.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
לכך, הוסיפה ההגנה במהלך המשפט, כי הסיבות האמורות להתוודותו הכוזבת של הנאשם בשיחות עם הסוכן בביצוע הרצח, מקבלות משנה תוקף גם לנוכח נתוני אישיותו של הנאשם, אשר על-פי הנטען רמתו הקוגניטיבית נמוכה, ולתכלית זו אף השמיעה מומחה מטעמה. לטענת הפרקליטות, טענות הנאשם על הטעמים שבעטיים התוודה באוזני הסוכן ברצח המנוחה, הִנם בגדר עדות כבושה, שהועלתה לראשונה בתום פרשת התביעה, ללא הסבר מספק ואמין לכבישת העדות, ויש לדחותה. לגבי השקרים: הפרקליטות הפנתה בסיכומיה לשקרים של הנאשם בחקירה המשטרתית בסוגיות שונות, וכן לשקרים במהלך העדות בבית-המשפט. לטענתה, יש לראות בשקרי הנאשם ראיות מסייעות וראיות תומכות למסכת התשתית הראייתית המפלילה את הנאשם. בהקשר זה הפנתה הפרקליטות להסברים שנתן הנאשם במהלך חקירתו במשטרה על תוכן דבריו בשיחותיו עם הסוכן, אשר הוקלטו. כך למשל כשהשמיעו לנאשם בעת חקירתו במשטרה התבטאויות מפלילות בשיחה עם החוקר, כמו למשל בעניין בחורה שהרג, ציין הנאשם בחקירתו במשטרה, כי כוונתו ש"הרג בזיונים" את חברתו; וכאשר השמיעו לו במהלך החקירה המשטרתית הקלטה שבה אמר כי הִכה את המנוחה בקרש בראשה, אמר לחוקר כי התייחס לחלום שבו הרג חולדה עם מוט של מטאטא. בעדותו בבית-המשפט אישר הנאשם, כי כיזב בחקירתו בעניין זה, וציין כי חשש באותו שלב של החקירה להודות בתוכן שיחותיו עם החוקר, כמו-גם בתוכן הפעילות העבריינית המשותפת שביצע עִמו.
בנוסף הפנתה הפרקליטות לפרטים כוזבים שמסר הנאשם בחקירותיו במשטרה, עת הכחיש כי ביצע יחד עם הסוכן פעילות עבריינית של הטמנת מטען חבלה ושל הצתת רכב, שעה שבעדותו בבית-המשפט הודה בכך. כאמור, הנאשם הסביר, כי הכחיש את מעורבותו בפעילות העבריינית המשותפת עם הסוכן, כדי להימנע מהפללה עצמית באותה פעילות. כמו-כן טוענת הפרקליטות, כי הנאשם כיזב בעדותו עת טען, כי הוא מתקשה בקריאה בעברית, כדי לבסס את טענת ההגנה שלפיה הוא "מונמך קוגניטיבית". בהקשר זה הפנתה הפרקליטות לחלק מחקירותיו המתועדות של הנאשם, שבהן ביקש מחוקריו לקרוא את האמרות, ואישר שהוא קורא עברית.
שקר נוסף שאותו מציינת הפרקליטות מתייחס לעדותו של הנאשם בבית-המשפט, שלפיה אינו מכיר את עדת התביעה ירושלים, ושאת מנברה ייתכן שראה. בהקשר זה עימתה הפרקליטות את הנאשם עם הליך העימות שנערך לו בשנת 2003 עם שתי העדות, ובתגובה ציין הנאשם כי הוא מכיר את השתיים רק "בפנים". את הניסיון לטעון לחוסר היכרות עם שתי העדות, רואה הפרקליטות ככזב נוסף בעדות, אשר נזקף לחובתו של הנאשם, ותומך, לשיטתה, במארג הראיות המפלילות אותו. כזב נוסף שאליו מפנה הפרקליטות נוגע לעדותו של הנאשם בבית-המשפט בדבר התכנית של הסוכן ושלו לבצע שוד בזמן חופשתם מהכלא. הנאשם העיד, כי חשש מהסוכן ועל-כן ביקש מאחותו, ששימשה כמפקחת עליו בעת חופשתו מהכלא, שתאמר לסוכן, כי היא מסרבת לאפשר לנאשם לצאת מהבית.
אחות הנאשם, עדת התביעה נישאן רדאי, ציינה בעדותה, כי לא אִפשרה לנאשם לצאת מהבית להיפגש עם הסוכן, וציינה, "גם סלמון לא רצה וגם אני התנגדתי". יצוין, כי אמנם העדה לא ציינה במפורש, כי הנאשם ביקש ממנה שתסרב לאפשרות יציאתו מהבית, אך אין לראות את עדותה כסותרת את עדות הנאשם; בפרט כאשר הדגישה, כי לא רק היא סירבה לכך, אלא גם הנאשם.
