[בתמונה: מעמדם התאולוגי של עשרת הדברות במסורת היהודית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArtsyBee לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על עשרת הדברות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא שבועות ומתן תורה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

עודכן ב- 28 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

עשרת הדברות המופיעות בפרשת יתרו בספר שמות, וגם אלה האמורות בתחילתו של ספר דברים, אינן חוקים או מצוות רגילות, שיש בצדם עונש על אי קיומם, אלא מדובר בתביעה אלוהית כלפי מאמיניו. תביעה זו אינה נסמכת על נסיבות חברתיות או אישיות, אלא היא חלה על כל יחיד ויחיד ללא קשר למצבו או לנסיבות.

ניסוח הדברות הוא על דרך השלילה, וגם שני הצווים שמנוסחים בלשון חיובית – שמירת שבת וכיבוד אב ואם, עניינם בעצם הימנעות מעשייה. לפנינו מונחים צווים קטגוריים, כלומר שתוקפם הוא אוניברסלי ללא תלות במקום או בזמן, ועצם ניסוחם בלשון נוכח, מדגישה את חלותם וחובתם על כל פרט ויחיד בחברה. אין היחיד יכול לקבל לאי עשיית הדברים חיפוי מהמון המאמינים היות שהמדובר כאמור בחובתו של היחיד לעשותם. אשר על כן, בקובץ עשרת הדברות מקופלת מערכת חובות דתיות, הכתובה בקיצור נמרץ, ואשר נתקבלה במעמד מיוחד נוכח כל העם. לכן לא פלא שבמרוצת הדורות נתפסו עשרת הדברות לגולת הכותרת של המורשת הדתית של עם ישראל.

ואכן, בניהם של דור המדבר, הדור החדש שמתעתד לכבוש את ארץ כנען אומר כך: "כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו. השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי"[1].

כאמור, מדובר בדור שלא חווה את מעמד הר סיני, אבל זיכרון האירוע  קיים בזיכרון הקולקטיבי שלו. לאחר הקדמה זו היינו מצפים כי הטקסט של עשרת הדברות יהפוך למכונן, ואכן יש הוגים שהולכים בדרך זו. אולם המגמה ההיסטורית הינה הפוכה ויש ניסיון כבר בחז"ל להצניע את הטקסט האמור ולהפכו לחלק רגיל כשאר פסוקי המקרא האחרים.

[בתמונה: מעמדם התאולוגי של עשרת הדברות במסורת היהודית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

בתקופת בית שני, נהגו לקרוא את עשרת הדברות בכל יום במקדש, כפי שנאמר במסכת תמיד: "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו וקראו עשרת הדברים שמע; והיה אם שמוע;ו ויאמר; ובירכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כוהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא"[2].

כלומר, הכוהנים המקריבים את קרבן התמיד של בוקר היו אומרים תפילה הכוללת את עשרת הדיברות, את קריאת שמע ואת ברכת הכוהנים. לכאורה תפילה זו הינה עדות למרכזיות של עשרת הדברות; אולם, בהמשך הדיון בתלמוד נראה דווקא שאין אלה פני הדברים. בדומה לנוהג שבמקדש, רצה הציבור כולו לומר את עשרת הדברות בכל יום גם מחוצה לו, אולם הדבר נתקל בסירוב מוחלט של חכמים שטענו, שאם יאמרו הקהל בכל יום בתפילתם בבוקר את עשרת הדברות, אותם אלה שלא מאמינים כי התורה ניתנה מהשמיים יאמרו כי רק עשרת הדברות התקבלו מהשמיים ותו לא, כדלקמן:

"אמר רבי יהודה אמר שמואל: אף בגבולין (מחוץ למקדש) בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין (זרם שכפר במתן תורה מהשמיים). תניא נמי הכי, ר' נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בב"ח סבר למקבעינהו (לקבוע) בסורא. א"ל רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא. א"ל רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין"[3], ומסביר רש"י על אתר: "שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת".

אמנם, בתפילין שמצא יגאל ידין בקומראן[4], הוא מצא כי חלק מהפרשיות של תפילין של ראש, כללו את עשרת הדברות, אולם שוב זו דוגמא ייחודית של כת קטנה שמנהגיה לא נתקבלו להלכה במסורת היהודית לדורותיה.

הנמכת הפרופיל של עשרת הדברות צלחה בדרך כלל. זאת למרות, שלל של אמרות הפוכות. כך למשל אומר פילון[5], כי עשרת הדברות מכילות בהם את כל התוכן הדתי של התורה כולה. הרמב"ם, שעוד נשוב לדבריו המאוחרים בנושא, אמר כי עשרת הדברות הם:" עיקר הדת וראשיתה"[6], והגדיל לעשות ר' יוסף אלבו, שכתב בספר העיקרים[7], כי עשרת הדברות הם המצוות היחידות שלא יכולות להיטבל לעולם גם על ידי נביא היות שניתנו על ידי האל  במעמד של העם כולו.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי falco לאתר Pixabay]

רק במקום אחד, הנמכת הפרופיל האמורה לא צלחה, והמדובר בקריאת התורה בחג השבועות. חג חקלאי זה שקיבל תפנית במשמעותו לחג מתן תורה[8], נהגו לקרוא בו בתורה בתפילת שחרית את הטקסט של עשרת הדברות. בעת קריאת עשרת הדברות נהגו ציבור המתפללים לעמוד, ואילו בשאר הקריאה לשבת כפי שנהוג. עמידה זו, שקיימת עד ימינו אלה, הינה השריד המשמעותי האחרון שבו עשרת הדברות תופסות מקום חשוב יותר משאר פסוקי התורה. ברם, על מנהג עמידה זה, רק בעשרת הדברות יש התייחסות מעניינת של הרמב"ם בתשובותיו ההלכתיות.

אחת התשובות שנמצאות בקובץ האמור[9] עוסקת בהבדלי המנהגים שבין תימן למזרח. השואלים פנו לרמב"ם, ואמרו כי לפני מספר דורות בא לעירם רב גדול בתורה וביטל את מנהגם לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות, בטענה שהדבר לא ישמש כסיוע לכופרים  הטוענים כי התורה לא נתנה מהשמיים,  ומאז הם הורגלו לשבת בזמן קריאת עשרת הדיברות בקריאת התורה.  אולם הם מוסיפים כי  כאשר נתמנה רב חדש לקהילתם, הוא רצה לחדש את המנהג לעמוד בקריאת עשרת הדברות, בטענה כי בקריאת עשרת הדיברות יש לקיים את הנאמר בפסוק: ויתייצבו בתחתית ההר. הציבור הנבוך פנה בשאלה לרמב"ם כיצד לנהוג.

הרמב"ם השיב להם בקצרה את התשובה הבאה: "וזה אשר  הנהיג הרב הנפטר נוחו עדן ליישב, הוא המחויב, וראיותיו ראיות נכוחות , ואין להוסיף עליו. וככה היה ראוי שיעשה, בכל מקום שמנהגם לעמוד שצריך למנעם, בגלל מה שיעלה מזה על הדעת מהפסד האמונה, וידמה שיש בתורה מעלות וקצתה נעלה מקצתה, וזה חמור מאוד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, המביאים לזאת האמונה הרעה. ואמנם טענת  החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושים כן, אינה טענה כלל, לפי שאנו אם נמצא בני אדם  חולים, לא נחלה את הבריאים בגללם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל ברפואת כל חולה כפי יכולתנו".

אחרית דבר

עשרת הדברות היו ונשארו גולת הכותרת של המורשת הדתית והמוסרית של עם ישראל; אולם, בניגוד למצופה מטקסט מכונן שכזה, מימי חז"ל יש ניסיון מתמשך להנמיך את הפרופיל התאולוגי שלהם, ולהפכם לטקסט מקראי חשוב ללא זכויות יתר על שאר פסוקי המקרא. הטיעון המוחץ לכך הוא, שאם פסוקי עשרת הדברות יקבלו יחס מיוחד, הדבר ייתן גושפנקה לאלה הטוענים כי התורה לא ניתנה כולה מהשמיים.

הטיעון האמור היה נכון היסטורית לזמנם של חז"ל, (כת המינים) ופחות רלוונטי לאחר כן. לכן אין פלא שאנו מוצאים לאורך כל ימי הביניים ואף לאחר מכן, פרשנויות השמות את עשרת הדברות כטקסט ייחודי משאר פסוקי המקרא. השריד הידוע ביותר של תפיסה זו היא הקימה בזמן קריאת פסוקי עשרת הדברות בחג שבועות, מנהג שנוהג כמעט ברוב קהילות ישראל. מנגד עומדת דעתו של הרמב"ם גם כאן כנגד הזרם, והוא פוסק באופן נחרץ כי אין לעמוד לשמע עשרת הדברות בקריאת התורה.

חרף דבריו הברורים של הרמב"ם, ציבור המתפללים נאחז במנהג העמידה בעשרת הדברות, ונדמה כי ניסיון הנמכת הפרופיל של עשרת הדברות לא הייתה ולא נבראה אלא משך הייתה.

[לאוסף המאמרים על עשרת הדברות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא שבועות ומתן תורה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת יתרו'..

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.

[1] דברים, פרק ד', פסוקים: לב-לג.

[2] משנה, מסכת תמיד, פרק ה', משנה א'(נוסח הרמב"ם).

[3] בבלי, ברכות, דף  י"ב, עמוד א.

[4] יגאל ידין, תפילין של ראש מקומראן, ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ירושלים, ט', עמודים: 60 – 83.

[5] פילון, כתבים, כרך ב', ספר המצוות, מוסד ביאליק, 1986 -2013. פילון האלכסנדרוני , פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה בימי הקיסרות הרומית. הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, ובהצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית.

[6] רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת תמיד, פרק ה', משנה א'.

[7] יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי, פרק יט. רבי יוסף אַלְבּוֹ היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר ספר העיקרים. כיהן ברבנות בערים שונות בארגון ובקסטיליה. 1380 – 1444.

[8] אבי הראל, מחג הקציר לתיקון ליל שבועות, ייצור ידע, מאי, 2018.

[9] אגרות הרמב"ם, מהדורת י. שילת, מעליות, ירושלים, תשל"ח, עמודים: תרט – תריא.