[בתמונה: ריכוז תשתיות חייבי הגנה ברצועת החוף - תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שראתה אור באוניברסיטת בר אילן, במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים - בשם: הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון: סכנה קיומית. היא מועלית לכאן באישורם ובאישור המחבר]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

עודכן ב- 1 בינואר 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

זהו הפרק הראשון מתוך שבעה, הפותח את המחקר.

*  *  *

מאז סיום מלחמת העצמאות והתייצבות מדינת ישראל בקווי שביתת הנשק, הידועים כגבולות 1967, היה ברור להנהגה המדינית ולמטה הכללי של צה“ל, כי בקו הגבול המזרחי ברצועה הצרה והארוכה של מישור החוף, לא מתקיימים כלל התנאים הנחוצים למגננה. מתוך הבנה זו, התבססה תפיסת הביטחון של בן גוריון על העתקה מהירה של המלחמה אל שטח האויב, במעבר מידי למתקפה.

כפי שיתואר בהמשך סקירה זו, מאז סיום מלחמת 1967, משהו עמוק ומקיף השתנה בתופעת המלחמה, ומשנה את יחסיי הכוחות שבין צה“ל לבין יריביו. בתנאים החדשים, למול אפשרות להערכות האויב בצורת המלחמה החדשה, דוגמת חמאס וחיזבאללה, באפשרות מחודשת למלחמה במקביל בזירת הצפון, בזירת עזה ובזירת יהודה ושומרון, התנאים שאפשרו לצה“ל את מתקפת הבזק ביוני 1967 אינם קיימים יותר.

רשימת בכירי מערכת הביטחון לשעבר, המבקשים בשם מומחיותם נסיגה והתכנסות כמעט מלאה לקו הירוק, מעוררת תמיהה. במשך עשרות שנים, וגם בבסיס גישתו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, ליישום הסכמי אוסלו - כפי שביטא בנאומו האחרון בכנסת - ב- 1995.10.5 - מדינת ישראל לא ויתרה על דרישתה לגבולות בני הגנה. ההכרה בהעדרם של תנאיי הגנה מינימליים בגבולות הקו הירוק בעיקר ברצועת החוף, קיבלה ביטוי כמודגם במפה להלן, גם בחוות הדעת של המטה הכללי האמריקני.

[איך מגינים על מישור החוף? התמונה היא צילום מסך]

בהמשך הסקירה אסביר, עד כמה מוסכמת היסוד המסורתית לתנאיי המגננה, שעמדה בבסיס הדרישה הישראלית לגבולות בני הגנה, לא זו בלבד שלא פחתה בנחיצותה לנוכח ההתפתחויות שהתרחשו מאז תום מלחמת ששת הימים, אלא אף נעשתה נחוצה פי כמה.

[מפה זו נדונה במאמרו של יוג‘ין רוסטוב (Rostow. V Eugene), שהיה תת מזכיר המדינה בארה“ב, ועסק רבות בניתוח משמעויות החלטת או“ם 242. בשיתוף עמו הומשגה וקודמה דרישתה של מדינת ישראל לגבולות בני הגנה. במאמרו בנושא כתב:

In fact, all studies of the Israeli security problem reached the same conclusion - from the security point of view, Israel must hold the high points in the esst Bank, and areas along the Jordan River".

ריכוז נכסים חיוניים ברצועת החוף הצרה

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]