[בתמונה: מה היה חטאם של אצילי בני ישראל? היוצר: פול הארדי. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בסופה של פרשת משפטים בספר שמות (פרק כ"ד), מצויים שני עניינים מרכזיים:

• האחד – טקס כריתת הברית (פסוקים: א' –ח');
• והשני – עלייתו של משה להר סיני והשהייה שלו ושם.

בטקס כריתת הברית, מתואר באופן מפורט כיצד קרא משה באוזני העם את תנאי הברית עם האל, כיצד כתבם על ספר, כיצד הקים מזבח, וכיצד הציב שתיים עשרה מצבות המייצגות את שבטי ישראל. עוד מסופר על טקס דם, שרב הנסתר בו מהגלוי, כדלקמן:

"א וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק.  ב וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.  ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה.  ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  ה וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים.  ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם, זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ.  ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.  ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה"[1].

קודם שנעסוק בהמשך דברי המקרא, אודות ראיית האל על ידי אצילי בני ישראל, נתייחס בקצרה לטקס הדם המסתורי האמור. על פי הכתוב, משה חילק את הדם לשני חלקים, את המחצית האחת הוא זרק על המזבח, ואת המחצית השנייה של הדם הוא הניח בכלי קיבול. לאחר קריאת דברי הברית והסכמתו של העם, הזה משה על העם את הדם שנתן בכלי הקיבול, תוך שהוא מכריז שבדם זה כרת האל ברית עם בני ישראל. יתכן שחלוקת הדם לשני חצאים משמעותו הטקסית היא של שיתוף של שני צדדים, במקרה שלנו האל והעם,   בחומר משותף - דם, המייצג את יסוד החיים.

למרות שטקס שכזה היה נפוץ בתרבויות של המזרח הקדום[2], הרי שיש קושי שהמדובר בברית בין שני צדדים שווים. אשר על כן, היו שהסבירו את הטקס לא כברית בין שני צדדים שווים אלא קשר שהתבסס על התחייבות[3] של העם כלפי האל. למרות כל זאת, כאשר מתבוננים בעיון בטקסי המקרא השונים, בנוסף על העדויות לטקסים דומים במזרח הקדום[4], הרי שניתן לומר כי פירושו של טקס הדם כאן מציין קומוניום, כלומר שיתוף בין האל לעם.

בתום טקס הדם, משה אהרון נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל, רואים את אלוהי ישראל כדלקמן: "ט וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  י וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר.  יא וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ"[5]. על מה ומי מדובר כאן, והאם ניתן לראות את האל? נתחיל מהקל אל הכבד. אצילי בני ישראל הם קבוצת אנשים שנלוו למשה בעלותו להר סיני. המילה אצילים כתיאור של קבוצת אנשים מצויה במקרא רק כאן. אצילים אלה, נוספים על אהרון ובניו ושבעים מזקני ישראל, כלומר ראשי הכוהנים וראשי העם ונכבדיו. כל אלה חוזים את האל, והוא באופן חריג אינו מגיב  לכך.

[בתמונה: משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוףהמאה ה-19. נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ז'אן-לאון ז'רום. קובץ זה הוא נחלת הכלל]

מה התרחש שם, בדרכם למעלה ההר? קשה לדעת והמפרשים התקשו להסביר את הכתוב בפסוק. רש"י על אתר אומר כי: "היו מסתכלים בו (באל) בלב גס מתוך אכילה ושתייה". לדעת מפרשים אחרים[6] המדובר בראייה של כבודו של האל ולא את האל עצמו, ומה שהם ראו היה דבר מה בדמות לבנה של ספיר. הספיר ידוע לנו כאבן טובה ששובצה בחושן של הכוהן הגדול. לפי פירושו של ר' סעדיה גאון על אתר, הכוונה שראו את לובן הספיר, כלומר לא ראו שום דבר של ממש, אלא אור לבן בלבד, ואור זה סימל את מקום הנחת רגליו של אלוהי ישראל כביכול. הרמב"ם בהתייחסותו לאפשרות של ידיעת האל אומר את הדברים הבאים:" שראוי לו לאדם שלא יתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה(=השגתו של האל), מבלי שירגיל את עצמו בחכמות ובמדעים, יתקן את מידותיו תיקון אמתי וימית את תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות... וידע את חוקי ההיקש והבאת הראיות... אז ייגש לחקור בעניין זה... ואילו אצילי בני ישראל התפרצו הפליגו במחשבותיהם והשיגו, אלא שהשגתם לא הייתה שלמה...והדברים (בפסוק) לא נאמרו, אלא להטיל דופי בראייתם, ולא לתאר כיצד ראו. הוא בא אפוא (התיאור בפסוקים) להטיל דופי בצורת ראייתם...שחייבה התפרצותם טרם הגיעו לשלמות והיו ראויים לכליה..."[7].

כלומר: הרמב"ם מביא את מקרה אצילי בני ישראל, כמקרה של אנשים שאינם בשלים להשיג את האל, בגלל שלא הלכו על פי דרך סדר הלימוד הפילוסופי הראוי, ולא תקנו את מידותיהם המוסריות כנדרש, ולכן רק על הניסיון להשיג את האל, בזמן שאינך מוכן לכך, הנך נידון לכליה. הרמב"ם מתייחס לנושא זה במקומות נוספים בספרו מורה נבוכים[8], אולם הדיון במקורות אלה חורג ממסגרת מאמר זה.

ההסברים הללו, שמנסים לומר מה היה חטאם של אצילי בני ישראל, ומדוע לא נהרגו במידי על ידי האל, לא עולים בקנה אחד עם הפער הקיים בין האל ובין האדם. קשר בין האדם לאל אמור לכאורה להתקיים, למרות הפער הבלתי ניתן לגישור ביניהם, כדברי הסופר פרנץ קפקא (ראו תמונה משמאל): מה שאינו אפשרי הוא בעת ובעונה אחת הכרחי. אשר על כן, הפער האמור בין האל והאדם מסכן כל ניסיון להתקרב לאל, כדברי הפסוק: "לא יראני האדם וחי"[9].

[תמונתו של פרנץ קפקא משמאל היא נחלת הכלל]

הפסוק לא מדבר במצב תאורטי, אלא מצביע על סכנה מוחשית בעליל. הסכנה טמונה בניסיון לצמצם את הפער בין האל לאדם, שלכאורה לא ניתן לצמצמו. רוצה לומר – כל מי שחזה את האל מתחייב בנפשו, באופן מידי. כך למשל משה לאחר ההתגלות האלוהית שחזה בסנה, האל מנסה להמית את בנו בדרכו לשליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. אין זה מקרה ששלוש דמויות מקראיות מפורסמות, שחוו התגלות ויזואלית של האל נענשו באופן חריג:

• חנוך: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים"[10];
• משה שראה את האל פנים אל פנים;
• ואליהו הנביא שזכה למעמד הר סיני פרטי בחורב.

גורלן של הדמויות הללו ידוע:

• חנוך, כאמור, נעלם מהחברה בה חי, כי האל לקחו;
• משה: מקום קבורתו לא נודע, כדי להרחיק את קברו של מי שחזה את האל מהחברה האנושית,
• ואליהו על פי הכתוב: " ... וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם"[11].

אחרית דבר

ראיית האל על ידי אצילי בני ישראל מוסברת כי השיגו דבר שלא היו אמורים להשיגו, בגלל היותם לא בשלים בהיבט הלימודי והמוסרי כאחד לחזות את האל. בדרך כלל, מפגש שכזה בין האל לאדם הינו קטלני, וחנוך משה ואליהו יעידו על כך. לכן, פלא הוא שאותם אצילים לא נענשו בעונש מיתה, באותו רגע מכונן שראו את האל. ואכן הפרשנים אומרים כי האל לא רצה להמיתם במהלך טקס הדם וכריתת הברית. עונש המיתה שנגזר עליהם באותו רגע, רק נדחה למועד מאוחר יותר כדברי הפסוק: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים... וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה"[12], בקצה המחנה מסביר רש"י על פי המדרש על אתר, בקצינים שבמחנה, שהם אותם אצילים המופיעים כאן בפרשתנו.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.

[1] שמות, פרק כ"ד, פסוקים: א' – ח'.

[2] ראה למשל – הרודוטוס, ספר שלישי, פרק 8. הרודוטוס, הנקרא אבי ההיסטוריה, יוון, המאה החמישית לפני הספירה.

[3] ראה – אייסכילוס, שבעה נגד תבי, שורות 42 – 48. שבעה נגד תבי, היא הטרגדיה היחידה ששרדה מתוך השלוש שכתב אייסכילוס, שהיה כותב מחזות יווני, במאה החמישית לפני הספירה. הטרגדיה שבעה נגד תבי, יצאה בתרגום חדש של אהרון שבתאי, בהוצאת שוקן, בשנת 2011.

[4] טקסים כאלה ואחרים שתואמים את הטקסים במקרא ניתן למצוא בתעודות שנמצאו במארי, ובאללח'. מארי היא עיר עתיקה על גדתו המערבית של נהר הפרת. העיר הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפנה"ס, ושיא פריחתה היה בין 2900 לפנה"ס ל-1759 לפנה"ס, אז נחרבה על ידי חמורבי. בשיאה הייתה מרכז מדיני, כלכלי, ותרבותי חשוב בעולם העתיק. אַלַלַח' היא עיר עתיקה ששכנה בעמק אמוק שבטורקיה. כיום זה אתר ארכאולוגי הנקרא תל עטשאנה. התל נחפר בין השנים 1937–1949 בידי הארכאולוג לנרד ווּלי. בחפירותיו נתגלו 17 שכבות ארכאולוגיות המשקפות את תולדות ההתיישבות בתל במשך 2000 שנה ואת השפעת התרבויות השונות עליה מתקופת הברונזה הקדומה ועד סוף תקופת הברונזה המאוחרת (1200 לפנה"ס לערך).

[5] שמות, פרק כ"ד, פסוקים: ט' – י"א.

[6] ראה – פירוש דעת מקרא, ספר שמות, מוסד הרב קוק, 1991, עמוד ק"א.

[7] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק ה', מהדורת שוורץ.

[8] ראה למשל – מורה נבוכים, חלק א', פרק כ"ח; חלק ב', פרק כ"ו. על פי מקור אחרון זה, אצילי בני ישראל הצליחו להשיג במראה הנבואה את מהותו של החומר הראשון השפל, ואין כאן מקום להאריך.

[9] שמות, פרק ל"ג, פסוק כ'.

[10] בראשית, פרק ה', פסוק כ"ד.

[11] מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א.

[12] במדבר, פרק י"א, פסוק א'.