[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, (ראו תמונה משמאל) מביעה בפסק הדין בע"פ 4802/18, דעה חד משמעית בנוגע לחשיבותו של השיקום בעת גזירת העונש. לדעת וילנר, תכליתו של השיקום גבוהה מזו של ההרתעה.
אולם וילנר נותרה במיעוט מול השופטים אלכס שטיין ונעם סולברג, האומרים שלהתרעה יש משקל בכורה. השופט שטיין עומד על חשיבותה של ההרתעה במיוחד בעבירות מין, ובפרט באלו הנעשות בתוך המשפחה: "הדרך הטובה ביותר להקטין את התמריץ המיני המעוות ועימו את הפיתוי לבצע עבירות מן הסוג שבו עסקינן היא להגדיל את עונש המאסר המוטל על העבריין." ועוד מוסיף "רחמים בענישתם של עברייני מין דוגמת המערער דכאן,[...] כמוהם כמשחק-סכום-אפס: שופט שמרחם על עבריין ומפחית את עונשו, תוך החלשת ההרתעה הכללית, איננו מרחם על הקרבנות״...
השופטת וילנר כתבה: "השופט א' שטיין, שם את הדגש על חשיבותה של הרתעת הרבים מפני עבריינות פוטנציאלית, ועולה מדבריו כי ההרתעה היא שיקול שאין בלתו במסגרת גזירת עונשו של נאשם. ואכן, ההרתעה מהווה שיקול בעל משקל נכבד בענישה, אך היא אינה חזות הכול. בבסיס הענישה עומדות תכליות נוספות, אשר איני סבורה כי הן נופלות בחשיבותן מהתכלית ההרתעתית. אחת מתכליות אלה, היא התכלית השיקומית...
... בשיטתנו המשפטית, נדמה, שמעמדה של התכלית השיקומית בענישה גבוה מזה של התכלית ההרתעתית, וכי שיקומו של הנאשם מהווה שיקול משמעותי בגזירת עונשו (ראו: עמי קובו "פירוש לתיקון מס' 113 לחוק העונשין בעניין הבניית שיקול הדעת בענישה" הסנגור 183 4, 7 (2012); יניב ואקי ויורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב 413, 456 (התשע"ג); רות קנאי "לקראת יישום ראוי של תיקון 113 – הערות ראשוניות" הסנגור 196 4, 5 (2013); סיגל קוגוט, אפרת חקאק ואיתמר גלבפיש "מי מפחד מהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה? על ערכאת הערעור ותיקון 113" משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים 267, 272 (אלון הראל עורך, 2017); אורן גזל-אייל "חריגה ממתחם העונש ההולם" ספר דורית ביניש 539, 544-543 (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018)).
...ודוק: חשיבותו של ההליך השיקומי, המסייע לנאשם לצאת ממעגל העבריינות ולהשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי, אינה נעוצה אך בטובתו של הנאשם, וההתחשבות בשיקולי שיקום אינה בבחינת הפעלת "מידת הרחמים" או התנהלות של לפנים משורת הדין.
אדרבה, יש בשיקולים אלה כדי לקדם את האינטרס של כלל הציבור, ואף להגן על קרבנות פוטנציאליים – לא פחות, ולעיתים אף יותר, משיקולי ההרתעה.
הדברים האמורים נכונים ביתר שאת עת עסקינן בעבירות מין; שכן, ממחקרים שנערכו בתחום עולה כי שיעור הישנות העבירות בקרב עברייני מין אשר לא עברו הליך שיקומי – גבוה, וכי לאורך זמן אף גוברות תדירות העבירות וחומרתן (ראו והשוו: ע"פ 2824/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (26.3.2006); וכן ראו: מלי שחורי, שרה בן-דוד ויעל אידיסיס "עברייני מין בארץ ובעולם: חקיקה פיקוח טיפול ושיקום" התמכרויות אלימות ועבירות מין – טיפול לאור החוק 421 (חיים מהל, מאיר חובב ומרים גולן עורכים, 2008)).
לעניות דעתי, השופטת וילנר צודקת, המטרה בהענשת הנאשם המתאים לשיקום לעונש קל, לא נועדה על מנת להשיב לו כגמולו על המעשים הרעים שביצע, אלא להביא לשילובו מחדש בחברה כאזרח שומר חוק, המכיר בערכי החברה ובמוסכמותיה ואינו מסכן אותה עוד. מדובר במטרה תועלתנית של שיקום וצמצום הנזקים העלולים להתפתח במידה והנאשם יאבד את מקום עבודתו ואת פרנסתו. היעד הוא הפיכתו לאזרח מתפקד ומועיל, מטרת הענישה היא גם לקדם את שילובו של הנאשם בחברה כאזרח מועיל המורתע מלבצע עבירה פלילית. מתן שיקול דעת רחב לשופט, כדי שיוכל לבחור באמצעי הטוב ביותר לתיקון והחזרת הנאשם למוטב הוא צורך חיוני לחברה מתפקדת ובשל כך החוק קובע מרחב של גמישות בכל הקשור למידת העונש. המומחיות של בית המשפט ושיקול הדעת הרחב הם לקבוע את סוג העונש ומידת העונש המדוייק. בקביעת העונש המדוייק ישנם שיקולים נוספים שראוי וצודק להתחשב בהן.
סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי ביהמ"ש רשאי לסטות ממתחם העונש משיקולי שיקום, אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, הנטייה הרווחת היא לפרש את הסעיף כמסמיך לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. פרשנות זו גם מתיישבת עם לשונו של סעיף 40ד(ב) לחוק. עם זאת סבור אני כי יש לראות את הסעיף ככזה המכניס את שיקולי השיקום כשיקולים מרכזיים במסגרת קביעת העונש, במובן שגזירת הדין והבחירה בשימוש באמצעי הענישה השונים תהיה תוך ראיית השיקום כיעד מרכזי שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקול דעתו ולא רק כאשר הוא בחר לחרוג ממתחם העונש ההולם. סעיף זה מבטא את עמדת המחוקק כי יש ליתן, לעתים, מעמד בכורה לשיקול השיקומי על חשבון העיקרון המנחה בענישה, הוא עיקרון ההלימה, במקרים המתאימים לכך. קביעת העונש המתאים לנאשם איננה עניין אריתמטי, ולביהמ"ש נתון מרחב גמישות בעניין.
אימוץ נקודת ראות כוללת המחשיבה את מכלול נסיבות חייו ומצוקותיו של הנאשם, היא נקודת ראות רחבה יותר מההשקפה הגמולנית הצרה, הרואה אלא את העבירה עצמה ללא התחשבות שבפנינו עומד אדם המתמודד עם הסכנה שהוא עלול להישלח לכלא ולאבד הכל.
תיק פלילי הוא לא כריכת קרטון, יש בו חיים שלמים של אדם המתמודד עם מצוקותיו... במקרה זה, נסיבות אישיות מסוימות מהוות 'נטל עונשי נוסף' על הנאשם עד כדי שתצדקנה חריגה לקולה מהמתחם. בעבר נפסק כי נסיבות שכאלו, שעשויות ליצור את ההבדל מבחינת 'השפעת העונש' (Impact) על הנאשם, היכולות לנבוע מגילו או מגבלותיו, או לקום במצבים בהם נגרמה לנאשם עצמו או לקרובים לו פגיעה פיסית כתוצאה מהעבירה". או כאשר הפגיעה של העונש בנאשם, בשל מצבו הבריאותי החריג או גילו המתקדם, עשויה להיות קשה במיוחד (פרשת לופוליאנסקי); או כאשר כתוצאה מביצוע העבירה נגרמה לנאשם או לאדם קרוב לו פגיעה גופנית חמורה; או כאשר התנהגות רשויות אכיפת החוק עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; או אם חלף זמן ניכר במיוחד מעת ביצוע העבירה.
הודגש כי ככל שבית המשפט יתרשם כי לפניו נסיבות אחרות הדומות בטיבן נסיבות המתוארות, ואשר בהתקיימן גזירת העונש המקובל תביא לחוסר הלימה, יהא הוא רשאי להתחשב גם בהן לקולא.
ע"פ 4802/18 פלוני נ מדינת ישראל: https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/18048020-F11.htm
