[בתמונה: כוחות הביטחון מפנים את תושבת נווה דקלים 2005 | צילום: מילנר משה, ארכיון לע"מ]
[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בנאום הבכורה של בני גנץ כמנהיג פוליטי, הוא השתדל לשמר עמימות בסוגיית עתיד יהודה ושומרון. אבל, מתוך הבטחתו להוביל בנייה ב"גושי ההתיישבות" שמעתי את מה שלא נאמר אבל מהדהד היטב במקהלת בכירי מערכות הביטחון לשעבר: הקפאת בנייה בכל יתר ההתיישבות.
בראיון לידיעות אחרונות בדיבור על ההתנתקות מרצועת עזה, הלך גנץ צעד נוסף בהבהרת מגמתו: "ההתנתקות בוצעה מתוך מחשבה מדינית של מדינת ישראל. הושג ציון גבוה מאוד לכל הצדדים המעורבים ביכולת לא לקרוע את העם....זה היה מהלך חוקי שהתקבל על ידי צה"ל והמתיישבים בצורה כאבת אבל טובה. צריך לקחת את הלקחים ולממש אותם במקומות אחרים."
ראוי שיהיה ברור לכל בוחר: מגמת בני גנץ בסוגיה מרכזית זו, נצמדת למגמה העיקרית לנסיגה רבתי, כפי שעוצבה במתווה הנשיא קלינטון והתקבלה על ידי ראשי הממשלה אהוד ברק בחזרתו מקמפ דיויד ועל ידי אהוד אולמרט במפה שהגיש באנאפוליס. מדובר על חלוקת ירושלים, נסיגה מרוב שטחי יהודה ושומרון כולל בקעת הירדן, שבמקרה הטוב תישמר בה נוכחות צבאית ישראלית לתקופת ביניים קצובה מראש.
אין מי שמכיר טוב ממני את אירוע ההתנתקות, שעמדתי בו כמפקד בצה"ל בציות ממלכתי כואב. כמי שפעל שם ללא לאות למניעת שפיכות דמים ולמניעת קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם ישראל, ביכולתי להסביר לכל המעוניין כי הדבר הזה הושג בקושי גדול, רק בשל היותו חד פעמי. להנהגת מפעל ההתנחלות, יחד עמי, היה ברור באותם ימים קשים, שאנו נאבקים יחד בתוך המולת המאבק, לא רק על האופן בו יסתיים חורבן גוש קטיף, אלא בעיקר על התנאים למערכה הבאה במאמץ למנוע לעתיד כל מהלך דומה. כל ניסיון לשוב על ה"הישג" מקיץ 2005, נדון מראש לכישלון. הכאב מאותם ימים ממשיך לזעוק ולקרוע. מי שחזר והדגיש בנאומו בשבוע האחרון את הצורך לאחות שסעים מגלה בהרהורו הגלוי על התנקות נוספת עד כמה דיבורו מוליך שולל.
בין גישת 'הכנסייה הביטחונית' של בכירים לשעבר, שגנץ כנראה נמנה עמה, לבין הגישה האחרת, ה'ימנית', ניצבת מחלוקת משמעותית בהשלכותיה הביטחוניות והלאומיות לגבי צורת ארגונו של המרחב בין הירדן לים. האחיזה הישראלית במרחבי שטח C, בהתיישבות ובפריסה צבאית, הם מה שנותר כמינימום החיוני הנדרש לשימור מרחב ישראלי בר הגנה. במרחב זה מצוי מפתח לעתיד מדינת ישראל, בכל תחומי החיים: לא רק בביטחון, אלא גם בכלכלה, בדיור, באחווה הקהילתית, בתרבות, באקולוגיה ובזיקת היסוד לחבלי מולדת קדומים. כאן נקודת החיבור בין הסוגיה המדינית-ביטחונית לחברתית: ארבעה מיליארד שקל שמושקעים עתה בחומת בטון ופלדה נוספת בגבול רצועת עזה ו-15 מילארד שקל שהושקעו לשווא בגדר ההפרדה בבניית גבול מדיני במסווה ביטחוני, הם החסרים במערכות הבריאות והרווחה. מגמת פינוי-פיצוי לעשרות אלפי מתיישבים ביו"ש, תוסיף עוד נטל כלכלי כבד ושסע חברתי בלתי נסבל ובלתי ניתן לאיחוי.
תודה לבני גנץ שחשף טפח משמעותי מן המגמה המסוכנת אותה הוא מבקש להוביל!
יתכן שבדיעבד, יודע אלוף מיל' הכהן לומר שההתנתקות הושגה בשל היותה חד פעמית.
יתכן בהחלט גם, שחלק מהנהגת מפעל ההתנחלות חשב כך בזמן אמיתי ועל כן אף פעל כך שהנראות של המאבק למניעת ההתנתקות, גם אם יכשל, תגרום לו להיות חד פעמי.
כמי שהיה בשרות פעיל בצה"ל כמפקד באותה עת, ואנשיו השתתפו בארוע, אני זוכר היטב שאף אחד, משני צידי המאבק הפנימי, לא דיבר על הארוע כארוע חד-פעמי. ההיפך הוא הנכון. לכולם היה ברור שזו רק "יריית פתיחה" וקיים סיכוי גבוה שזה לא המהלך האחרון.
למרבה הצער, הטיפול הלא מוצלח (בלשון המעטה) במשפחות המפונים, ועוד יותר מכך – הכשלון בהשגת המטרות הצבאיות והמדיניות של הארוע, הם אלו ההופכים את המהלך הזה, ככל הנראה, לחד פעמי (מבלי להתייחס בכלל לשאלה החשובה – האם מהלך כזה הינו חיוני לעתידה של מדינת ישראל או אולי להיפך – מסוכן מאוד לבטחונה ועתידה של המדינה).
כמה נוח לכתוב בדיעבד. כבוד האלוף, אם ההתנתקות נראתה לך טעות כה גדולה, מדוע לא התפטרת מיד? אני מעולם לא ביצעתי הוראה שלדעתי הייתה טעות גדולה או הוראה לא חוקית.