[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

נאומו של בני גנץ ביקש לעקוף ולטשטש את קווי המחלוקת בין ימין לשמאל. למען בחירה דמוקרטית מודעת, במיוחד לאחר התבטאותו על האפשרות להתנתקות נוספת, ראוי לשחזר ולהבליט  את קווי היסוד למחלוקת.

בחזון גנץ לעתיד מדינת ישראל בסוגיית יהודה ושומרון, שמעתי את המנגינה המוכרת של מקהלת אנשי הביטחון לשעבר. בהדגשת ההבטחה לחיזוק הבנייה ב"גושי ההתיישבות", הדהדה - על אף שלא נוגנה – חלקה השני של המנגינה: "הקפאת בנייה בכל יתר היישובים".  זו המנגינה המשתלבת במגמת ראשי הממשלה ברק ואולמרט להתכנס בהסכם או באופן חד צדדי, לקו גדר ההפרדה. גם באשר לבקעת הירדן, דובר על "גבול הביטחון" למדינת ישראל, לא על מרחב התיישבות למיליון יהודים בשדרה מזרחית למדינת ישראל.

חובה לדעת: במושג "גושיי ההתיישבות" נכללים בשיח הבינלאומי, גם כל השכונות היהודיות בירושלים שמעבר לקווי 67.  בנוסף לשכונות ירושלים, המיתוג "גושים" מסתכם במקרה הטוב במעלה אדומים, גוש עציון המערבי, קריית ספר, אריאל ועוד מספר יישובים בממשק הקו הירוק.  מדובר על לא יותר מ- 8% -6% משטחי יהודה שומרון ובקעת הירדן. אחיזה מינימלית כזו במרחבים שמעבר לקו הירוק, רחוקה מלהעניק למדינת ישראל גבולות בני הגנה הנדרשים להגנת רצועת החוף הצרה.

בשורת גנץ בעמימותה המכוונת, נראית צמודה בהיבט זה למתווה הנשיא קלינטון, שהפך לנקודת המוצא האמריקאית לכל הסדר. יישומו של מתווה זה, במהלך אחד או בשלבים, הוא גזרת חורבן למרבית היישובים ביו"ש ולעקירת כ-140,000 מתיישבים יהודים. יצחק רבין היה מסתייג להערכתי ממתווה זה.

לאחר מחצית יובל מראשית ימי אוסלו, דרכה האסטרטגית של מדינת ישראל נדרשת לבחינה ביקורתית. נאום גנץ לא נתן לכך התייחסות משמעותית. כמעט הכל השתנה. הנחות היסוד האסטרטגיות על בסיסן ניגש ראש הממשלה יצחק רבין לתהליך נמוגו.   ארה"ב - שהייתה לאחר קריסת ברית המועצות מעצמה הגמונית - איבדה בשנים האחרונות את מעמדה. רוסיה שבה למעמדה המעצמתי, מעורבותה במזה"ת ובאירופה מתעצמת. נוכחות איראנית אקטיבית בגבולות מדינת ישראל הולכת וגוברת ובתוך כך בחיזבאללה וחמאס התפתחו איומים בעלי הגיון צבאי, שלא הוכר עד כה. למול שינויים אלה, נסיגת מדינת ישראל משטחי C ביו"ש נעשתה לסיכון קיומי.

גם ביחס לאיום הפלסטיני על שימור הרוב היהודי במדינת ישראל, התרחשו תמורות משמעותיות. במאי 1994, נסוג צה"ל מכל ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינים ברצועת עזה והעביר את השליטה באוכלוסייה על המרחב שבה התגוררה לרשות הפלסטינית שזה עתה הוקמה. בינואר 1996, הסיגה ישראל את כוחותיה ממרבית האזורים המאוכלסים ביו"ש - שטחי A ו-B. נערכו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. מתאריך זה ואילך, נמצאים למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש תחת שליטה פלסטינית. עם נטילת השלטון בידי חמא"ס בעזה, מתקיימת שם ישות ריבונית עצמאית מדינה דה-פקטו. שאיפת ראש הממשלה רבין לסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים מומשה מאז כמעט במלואה, שימור הרוב היהודי והאופי הדמוקרטי של ישראל, אינו נדרש להיפרדות נוספת.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי suju לאתר Pixabay]

המחלוקת בין ישראל לבין הפלסטינים  ובין הישראלים לבין עצמם, אינה עוד על הדרך לסיום "הכיבוש", אלא על עתידם של ירושלים המזרחית ושל שטחי C בשאלת הנחיצות הביטחונית של המשך השליטה והאחיזה הישראלית במרחב זה. מדובר בשטחים הכוללים את כל הישובים היהודיים ביו"ש, מחנות צה"ל, דרכים ראשיות, שטחים שולטים חיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן.

בין הדרישה  להיפרדות נוספת ביו"ש שגנץ כנראה נמנה עמה, לבין הגישה האחרת ה"ימנית", ניצבת מחלוקת משמעותית בהשלכותיה הביטחוניות והלאומיות לגבי צורת ארגונו של המרחב בין הירדן לים. האחיזה הישראלית במרחבי שטח C,  בהתיישבות ובפריסה צבאית, הם מה שנותר כמינימום החיוני הנדרש לשימור מרחב ישראלי בר הגנה. במרחב זה מצוי מפתח לעתיד מדינת ישראל, בכל  תחומי החיים: לא רק בביטחון, אלא גם בכלכלה, בדיור, באחווה הקהילתית, בתרבות, באקולוגיה ובזיקת היסוד לחבלי מולדת קדומים.

כאן נקודת החיבור בין הסוגיה המדינית לחברתית: ארבעה מיליארד שקל שמושקעים עתה בחומת בטון ופלדה נוספת בגבול רצועת עזה ו-15 מיליארד שקל שהושקעו לשווא בגדר ההפרדה בבניית גבול מדיני במסווה ביטחוני, הם  החסרים במערכות הבריאות והרווחה. מגמת פינוי-פיצוי לעשרות אלפי מתיישבים ביו"ש, תוסיף עוד נטל כלכלי ושסע חברתי בלתי נסבל.

זכות הבוחר לדרוש מגנץ חשיפת עמדותיו בסוגיה מרכזית זו!