[מקור התמונה המקורית: פייסבוק]
[לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן]
* * *
הבוקר (ה- 13.2.2919 ב- 0725, בראיון עם אריה גולן ברשת ב', האשים אהוד ברק את ממשלת נתניהו בטענה שממניעים פוליטיים היא נמנעת מסגירת הפרצות בגדר ההפרדה.
בדבריו, ניצל את הרצח של אורי אנסבכר בשבוע שעבר בעין יעל, להסביר, שהאחראים לכך הם אלה שמנעו את השלמת גדר ההפרדה. דבריו אלה מצטרפים לנתיב התרמית אותו תיארתי במחקרי ״גדר ההפרדה: גבול מדיני במסווה בטחוני״.
גם אם יתברר כי הרוצח של אורי חדר למרחב ירושלים ממרחב ללא גדר, בהקשר הרחב, בהביטי מידתיות אין בכך כדי להצדיק השקעה נוספת בסגירת הגדר שהרי ממילא בכל יום עוברים את הגדר אלפי שב״כים לצורכי עבודה ואין ביכולתם של כוחות הביטחון בסדר הכוחות המוגבל העומד לרשותם, למנוע זאת.
יתר על כן, במקרה הנוכחי, דווקא באזור הרצח בין הכפר וולאג׳ה לבית לחם הגדר הושלמה בשנה האחרונה ויש סבירות להניח, שהרוצח עבר בגדר כמו רבים אחרים החוצים אותה מידי יום.
על מופרכות הרעיון - שהצבת גדרות וחומות בינינו לבין הערבי שמעוניין להרוג בנו תוסיף ביטחון, עמד בתוקף יצחק טבנקין, מיד אחרי מלחמת ששת הימים בספרו: ״לקח ששת הימים - יישובה של ארץ בלתי מחולקת״ בו טען:
״כל ערבי הרוצה להזיק לנו ולחבל בנו, הוא פחות מסוכן בתוך גבולנו: אצלנו עליו להסתיר את הנשק ולפעול במחתרת. ויש לנו סיכוי להרתיע אותו וגם לעורר בו את הרצון להסתגל ולחיות אתנו בשלום. מגוחך לחשוב שערבי השונא אותנו ורוצה להרוג בנו, יחדל לפעול נגדנו, אם אך נציב גבול בינו לביננו: זה יהיה גבול דמים, אשר יזין שנאה ללא גבול״ (יצחק טבנקין, ״לקח ששת הימים״ ע' 46)...
.
.
[תמונתו של יצחק טבנקין היא נחלת הכלל]
לאור הדברים הללו כדאי לשאול עד כמה אהוד ברק משקף את ערכי תנועת העבודה, ולהבין עד כמה התרחקה מפלגת העבודה מהערכים הללו...
דיון בהיקף רחב בסוגיית הגדר, תמצאו בחוברת שפרסמתי ״גדר ההפרדה: גבול מדיני במסווה בטחוני״:
גדר ה'הפרדה' – גבול דמוגרפי, מדיני וביטחוני.
פיני ידידי,
בתגובה שלך אתה מביא את הדיון לאבסורד קיצוני. כך לא בונים חומה ולא בונים טיעון. לא כתבתי שצריך להוריד את הראש בפני כל איום, ולא כתבתי שצריך לעשות שלום בכל מחיר.
אבל, לא התייחסת לטענה של הכהן, שכנראה מבוססת על מידע לא נכון, בעניין הגדר, אך זה לא מפריע לו.
אני בטוח שאתה מכיר את נסיבותיה של מלחמת ששת הימים, את האירועים שקדמו לה ואת המושג "דילמת הביטחון". כפי שלמדנו במב"ל, שני הצדדים, ישראל ומצריים, לא רצו במלחמה, אך האירועים שהסלימו הובילו אליה. ועל דעה קצת שונה, תוכל לקרוא בספרו של אבי "שש שנים ששה ימים".
האלוף הכהן תמיד מסיק מסקנה הפוכה, והכל בהתאם לתפיסתו הלאומנית. אם שום גדר לא תוכל לעמוד בפני המחבלים, ויש בזה אמת, המסקנה היחידה היא שלום.
כרגיל, הוא סותר את עצמו. כתב שגם אם יתברר שהרוצח של אורי אנסבכר נכנס לשטח ישראל באזור ללא גדר, הוא לא משנה את מסקנותיו. כלומר, גדר או לא גדר – רק המשך הכיבוש.
לפי ההיגיון הזה, כל שהיינו צריכים לעשות לפני 1967 כדי להשקיט את הגבולות זה לעשות שלום. קצת ליניארי לא? יש עוד כמה גורמים משפיעים בסיפור הזה…