הכותבת, צליל עזרא, היא בוגרת המגמה לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה (ביטחון וטרור ומזרח תיכון) במרכז הבינתחומי בהרצליה ומוסמכת בביטחון לאומי מטעם המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.
[ליתר מאמריה של צליל עזרא - על יחסי הגומלין בין הזרוע האזרחית לזרוע הפוליטית של חמאס - לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מערכות היברידיות, לחצו כאן]
חמאס (בערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"). פירוש המילה "חמאס" הינו: התלהבות, גבורה. זו היא תנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שראשית דרכה החלה כשלוחה של תנועת האחים המוסלמים בפלשתינה.
חמאס הוא ארגון טרור היברידי. משמע, 'גם וגם'... הוא מסוגל לפעול באופן עצמאי ולא תלוי במספר תחומי פעילות ובשלוש זרועות (רא הסבר מפורט בהמשך):
- זרוע פוליטית-מדינית;
- זרוע צבאית ("גדודי עז א-דין אל-קסאם" וה"מוראביטון"), שנאבקת בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור;
- זרוע אזרחית ("דעווה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, והקמת בתי ספר, ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים רבים לחמאס.
על מנת להבין את דרכי הפעולה של חמאס, חשוב לזכור שמאז השתלטותו על רצועת עזה, חמאס הוא גם גוף שלטוני, מה שמשפיע רבות על ההחלטות ודרכי הפעולה שתנועה זו מקבלת ומוציאה אל הפועל.
ארגון טרור היברידי
התפתחות ארגוני הטרור ההיברידיים התרחשה החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים. כאמור, ארגון טרור היברידי מורכב משלוש זרועות: זרוע צבאית, זרוע פוליטית וזרוע שמשמשת כמנגנון רווחה והכשרת לבבות. פעילות הזרוע הצבאית היא הפנים הקלסיות של ארגון טרור, ואינה נחשבת ללגיטימית, בעוד ששתי הזרועות האחרות יכולות להיחשב לגיטימיות. תפקיד הזרוע השלישית, זרוע הרווחה, או הזרוע האזרחית, הינו לפעול בקרב הציבור לטובת הכשרת הלבבות, וזאת באמצעות פעילות מקדימה של "זריעת זרעים" באמצעות פעילות רווחה ואינדוקטרינציה. זרוע זו תומכת בפעילות שתי הזרועות האחרות בכך שהיא גורמת לנתמכי הארגון לפעול לטובת מטרות הארגון ולבחור בארגון בבחירות (גנור, 2003).
מרגע שאותו ארגון טרור היברידי משתתף בבחירות, הוא לכאורה מקבל "הכשר", ומשקיבל הכשר הוא יכול להשפיע על הממסד הפוליטי הרשמי באופן מקיף; ואם יצבור מספיק כוח יכול אף לרתום אותו לפעילות טרור.
גיוס המשאבים לטרור, יחד עם פעילים ואמצעים נוספים, הינו תהליך מעגלי הדורש סיוע מבחוץ. סיוע זה מגיע ממדינות תומכות ויכול להגיע בצורה של מתן לגיטימציה בינלאומית, הענקת חסות והעלמת עין מפעילות הטרור של הארגון. ארגון הטרור ההיברידי יכול לייצר את פעילות הרווחה והאינדוקטרינציה בעזרת משאבים אדירים, שניתנים לארגון בצורת תרומות. כאשר פעילות רווחה זו זורעת את הזרעים להכשרת הלבבות ומביאה בסופו של תהליך ל"רכישתם" של לבבות ההמונים.
הלגיטימציה שניתנת לארגון טרור היברידי שעלה לשלטון וקיבל "הכשר", פוגעת בסופו של דבר ביכולת להתמודד איתו בזירת הלוחמה בטרור. זהו המקרה של ארגון חמאס. לאחר עליית חמאס לשלטון, ראו בו רוב מדינות העולם שלטון לגיטימי ברצועת עזה, שנבחר בבחירות ולא ארגון טרור. חשוב לציין שחמאס לא נבחר בזכות העובדה שרוב הציבור הפלסטיני דוגל באג'נדה של חמאס, אלא בזכות אותה אינדוקטרינציה להכשרת הלבבות.
סוג נוסף של תמיכה בארגון יכול להינתן על ידי מדינות נותנות חסות, באמצעות העלמת עין מפעילות ארגון הטרור ההיברידי, במיוחד מפעילותו החברתית. במקרה של חמאס אלו בעיקר לבנון והרשות הפלסטינית, שמעלימות עין מפעילותו. ניתן לומר כי מעבר של הארגון לפעילות פוליטית וחברתית בלבד, תוך זניחת פעילות הזרוע הצבאית, יכול להיחשב כניצחון מסוים על הארגון בהתמודדות איתו, אך לרוב, ארגון היברידי ממשיך בפעילות שלושת הזרועות, ובכלל זה הזרוע הצבאית.
ארגון טרור היברידי נחשב למסוכן יותר מארגון טרור קלאסי מאחר והמדינה הדמוקרטית המותקפת בטרור נדרשת להגיב, עקב דעת הקהל הפנימית במדינה. חמאס, למשל, מרכז את כוחותיו בכוונת תחילה בתוך שכונות מגורים, בבתי ספר, בתי חולים ובמסגדים, כדי שצה"ל, בבואו להילחם, ייאלץ לפעול כנגד מוקדים אזרחיים, שככל הנראה ייפגעו במהלך הלחימה. כך חמאס מרוויח בשלושת זירות הפעולה: בזירה הצבאית הוא מקשה על צה"ל להילחם בו בשל הרצון להימנע מפגיעה בחפים מפשע, בזירה הפוליטית הוא מרוויח נקודות בשל הביקורת הבינלאומית והפנימית על ישראל בעקבות הפגיעה בחפים מפשע, ובזירה הפנים -חברתית הוא מכשיר לבבות נוספים לטובת פעילות הארגון שצוברים איבה נגד ישראל.
[בתמונה: הזרוע הצבאית של חמאס. למקור התמונה, לחצו כאן]
פעולות הארגון ההיברידי במערכה רב מימדית: פעילות דה-לגיטימציה
הארגון פועל בצורה רב ממדית, כאשר ביד אחת הוא מבצע פעילות טרור, וביד השנייה הוא מנסה להביא לדה-לגיטימציה של המדינה המותקפת. מערך הדה-לגיטימציה מתבצע במספר זירות במקביל- בתקשורת, בבתי המשפט, בתעמולה וביציאה ל"מבצעים הומניטאריים". מבצעים אלה יוצאים לפועל על ידי: הארגון עצמו, ארגוני צדקה, מדינות תומכות ופעילי זכויות אדם. מבצע הומניטארי יוצר הד תקשורתי חזק, ומציג את הצד החברתי של הארגון, יחד עם הפגיעה בחפים מפשע. כך הארגון מקבל לגיטימציה נוספת לפעילותו.
במלחמת הלגיטימיות של הארגון משתתפים שני סוגים של פעילים: תומכי טרור המודעים לשימוש שעושה בהם הארגון, ופעילים בינלאומיים שבאים עם רצון טוב, אך אינם מודעים לכך שהארגון עושה בהם שימוש לצרכיו ("Useful Idiots"). השתתפות הפעילים הבינלאומיים הופכת לבעייתית כאשר מצד אחד עולה ביקורת חמורה על המדינה המותקפת, ומצד שני ישנה סלחנות כלפי פעילות הטרור של הארגון עצמו (גנור, 2003).
הדימויים אותם מאמצת הקואליציה לגבי ישראל כוללים ביטויים כגון: "מדינה כובשת", "פוגעת בזכויות אדם", "שימוש בכוח לא פרופורציונאלי", "מדינת טרור", "פשעי מלחמה ופגיעה באזרחים במכוון", "פשעים נגד האנושות", "מדינת אפרטהייד" ואף "מדינה בלי זכות מוסרית להתקיים". מן הצד השני, בהתייחסם לארגון הטרור, הם משתמשים בסמנטיקה שונה בתכלית: "לוחמי שחרור", "ארגון רווחה לגיטימי", "אנדרדוג" ואף "שלטון נבחר ומייצג".
כך עושה ארגון הטרור ההיברידי צעד נוסף בדרך לקבלת לגיטימציה בינלאומית (גנור, 2003).
[ליתר מאמריה של צליל עזרא - על יחסי הגומלין בין הזרוע האזרחית לזרוע הפוליטית של חמאס - לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מערכות היברידיות, לחצו כאן]
