[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
אתה עצור, אתה לבד, החוקרים מלחיצים ומפחידים אותך, ואתה חש צורך עז לשתף מישהו, להתייעץ. על עקרון בסיסי זה מתבססת התורה כולה. תורת הפעלת המדובב.
מדובב פועל בשירות המשטרה ומטרתו לשמוע מהעציר עצמו הודאה בפשע שבו הוא חשוד, לאחר שנכשלו הניסיונות לקבל ממנה הודאה כזו בחקירה משטרתית גלויה. להשגת הודאה זו פועל המדובב בעורמה. הוא מוכנס לתאו של העציר, כאילו אף הוא עצור, רוכש את אמונו של העציר (למשל באמצעות התוודות על פשעים שהמדובב עשה לכאורה), ומביא לכך שהעציר יגלה את סודו.
נהוג להבדיל בין מדובב פסיבי, המוצמד לחשוד ומגיב לפניות אליו בנוגע לעבירה אך אינו פותח מיוזמתו בדיון עם החשוד על העבירה, לבין מדובב אקטיבי המשדל את החשוד להודות באשמה. השימוש במדובב והמותר והאסור בהפעלתו נמצאים בדיונים ברחבי העולם.
בית המשפט העליון בקנדה, למשל, שלל שימוש במדובב אקטיבי כלפי חשוד, שביקש במפורש לשמור על זכות השתיקה. בישראל קבע בית המשפט העליון שבאופן כללי, השימוש במדובבים פסיביים ואקטיביים הוא חוקי.
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]
אולם בית המשפט העליון פסל הודאה של חשוד ברצח לאחר שקבע שהמדובבים תקעו טריז בינו לבין עורך דינו, ויעצו לו עצות משפטיות שקריות. בית המשפט העליון גם ביקש שככלל, לא ייעשה שימוש באותו מדובב עם חשודים שונים באותה פרשה, מחשש שמידע יזלוג מהמדובב על החשוד ויזהם את ההודאה של החשוד.
מיהם המדובבים? המדובבים הסמויים מסייעים למשטרה בפענוח מאות תיקי רצח ופשיעה חמורה – רובם אסירים בפועל, והם נשלפים מהכלא, מוכנסים לתאי מעצר ומנסים לחלץ הודאות בתמורה לעשרות אלפי שקלים וטובות הנאה. לאור ריבוי דיווחים על מדובבים שחילצו הודאות שווא, נשאלת השאלה: למה משטרת ישראל כל כך נסמכת עליהם במקום להתאמץ למצוא ראיות מהימנות?
במשטרת ישראל פועלים כיום כמה עשרות מדובבים – ביניהם גם כמה מדובבות – בכל מחוזות השיטור. הם מוזנקים לפי הצורך, מקבלים סיפור כיסוי מתאים, מוכנסים לתאי מעצר – ומנסים ללקט מידע או לחלץ הודאות. יש ביניהם יהודים, בדואים, ערבים וחרדים – כל מדובב מופעל בהתאם לאופי המשימה ולפושע שאותו הוא אמור להפליל. בתמורה לעבודתם מקבלים המדובבים תשלום גבוה מהמדינה, עשרות אלפי שקלים, וכן טובות הנאה נוספות.
העלות המשוערת של שירות המדובבים למדינת ישראל נעה בין 3 לשמונה מיליון שקלים לשנה. המחיר הגבוה אינו רק בגלל הסכנה הנשקפת להם; אלא גם, ככל הנראה, מאחר שמדובר במשימה מורכבת, שלא כל אחד יכול לבצע. למדובב נדרש אופי מסוים, מבנה נפשי חזק במיוחד ויכולות ורבליות ותיאטרליות. הוא חייב לשון חלקלקה וכושר אלתור לצאת ממצבים לא קלים.
[תמונה שהיא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי Ancho. לאתר flickr]
מדובבים צריכים להיות שחקנים, לגעת בנימי נפשו של החשוד, לרכוש את אמונו ולגרום לו לספר את האמת. זאת הצגה לכל דבר.
דיבוב חשודים כמקצוע פרח לראשונה ברוסיה הקומוניסטית, תחת שלטונו של סטאלין, כשהק.ג.ב הסתייע במדובבים כדי לזהות ולעצור את מתנגדי השלטון. כשהוקם השב"כ בשנות החמישים של המאה הקודמת, החליטו אנשיו לייבא את הדיבוב גם לארץ. בשב"כ שיכללו את השיטה והקימו סביבה מערך שלם שכלל מפעילים ומדריכים מקצועיים. המטרה הייתה להשתמש במדובבים לאיסוף מידע מודיעיני מקדים, שיביא ללכידת ראשי המחבלים ולסיכול פיגועים בשטח ישראל.
רק בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, החלה משטרת ישראל להפעיל מדובבים באופן מקצועי. קודם לכן היה מערך המדובבים במשטרה חובבני למדי, באמצע שנות התשעים הוחלט להקים מערך מקצועי של מדובבים ועל גיבוש תורת הפעלת ברורה למדובבים.
הכשרת המדובב נמשכת מספר חודשים, ובסופה הוא עובר מבחנים הבודקים את יכולותיו לשהות בתא אחד עם חשוד ולגרום לו להודות.
המדובבים נדרשים לפעול לפי שורה של נהלים ברורים. נאסר עליהם לנקוט בשיטות פסולות כדי לגרום לחשודים להודות – אסור להם לאיים עליהם, לתת להם סמים, להציע הצעות או להבטיח הבטחות בתמורה להודאה. אסור להם גם לדבר עם החשודים על עורכי דינם, ולשכנע אותם שהם לא עושים עבודה מספיק מוצלחת – טקטיקה לא חוקית שנועדה לייאש ולהחליש את החשוד, כדי לחלץ ממנו הודאה בקלות גדולה יותר.
לפני תחילת העבודה, המדובבים מעודכנים בפרטים בסיסיים בלבד על החשוד. לחוקרים אסור לחשוף בפניהם פרטים מוכמנים מהחקירה כדי שלא יוכלו להפעיל באמצעותם לחץ על החשודים. כל תהליך הדיבוב חייב להיות מתועד ומונצח במכשירי הקלטה ובמצלמות משוכללות המותקנות בתא המעצר, זאת כדי להימנע מהסתמכות רק על דבריו של המדובב.
בסופו של התהליך, המדובב מגיע לבית המשפט ומעיד מאחורי פרגוד או עם מסכה, ושמו נאסר לפרסום. בפרשות סבוכות ומורכבות, נאלצים לפעמים השוטרים להפעיל שלושה וארבעה מדובבים בתא אחד, כשרק אחד מהם הוא המדובב הראשי, והאחרים כחשודים נוספים ש"עצורים" בעבירות אחרות, ותפקידם נועד לחיזוק מעמדו של המדובב הראשי, ולגרום לחשוד להרגיש שהוא נמצא בחברתם של אנשים במצב זהה לשלו.
שיטת הדיבוב נתפסת ברוב המדינות כשייכת לתחום האפור של החקירה הפלילית. רבים נוטים לפקפק במהימנותם של המדובבים ובהודאות שהם מחלצים, וזאת סוגיה שגם בתי המשפט נאלצים להתמודד איתה – במיוחד כשמדובר באסירים שהורשעו בעבירות חמורות ואמינותם מוטלת בספק.
בארצות הברית לא מקובל להפעיל כיום מדובבים, בנימוק שהדבר פוגע בזכויות הפרט ובצנעת הפרט, וכן בזכות להימנע מהפללה עצמית של חשוד. גם ברוב מדינות אירופה לא נהוג להפעיל מדובבים. לעומת זאת, ברוסיה, בסין ובמדינות מזרח אירופה מופעלים מדובבים, וכך גם במצרים ובכמה ממדינות ערב.
הבעייתיות שבהפעלת מדובבים הגיעה גם לכנסת. ח"כ מרינה סולדוקין ז"ל, הגישה הצעת חוק שמטרתה הגבלת השימוש במדובבים. על פי התיקון לחוק לא יורשע אדם על סמך הודאתו בפני מדובב – אלא אם המדובב היה פסיבי: כלומר, לא דרש מידע מן החשוד, לא ניצל את יחסיו האישיים עימו ולא ניסה להביאו בדרכים לא הוגנות לידי מצב נפשי שבו הוא עשוי להודות. ח"כ סולודוקין הסתמכה על החוק הקנדי, המגביל את השימוש במדובבים משטרתיים לפעולה פסיבית בלבד. למרבה הצער, התיקון להצעת החוק לא אושר בכנסת.
עו"ד חיים קאזיס ז"ל, זעק במשך עשרות שנים שהמשטרה צריכה להפסיק לעשות לעצמה עבודה קלה מדי. "התנהלות המשטרה בכל הנוגע להפעלת מדובבים היא שערורייתית, המדובבים מכניסים מילים לפיהם של החשודים, כל מטרתם היא לקבל בונוסים כספיים. אני תמיד אומר ללקוחות שלי לשתוק בתאי מעצר, בגלל התרגילים המלוכלכים שהמשטרה עושה". "
