[בתמונה: אריאל שרון בצד המערבי של התעלה עם משה דיין ומאחוריהם אריה בר און. התמונה: דובר צה"ל]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

באחד מימי שישי שאלתי את אריק שרון, מדוע בעמדו אחרי מלחמת ששת הימים בראש מחלקת ההדרכה (מה"ד), לא הניע מהלך כל כך מתבקש, כמו הפקת לקחי המלחמה, לא כל שכן, מהיות קרב אום כתף, אמת מידה מושלמת להפקת לקחי המלחמה.

בתרבות השלטת בצה"ל, השיב אריק (ניסוח שלי), אין סיכוי להפקה נאותה של לקחים, ככזו הכוללת את לקחי החיל/זרוע, ובעקבותיהם את לקחי הצבא כמכלול. זאת, משום שליטתם של שלושה "חסמי על", המונעים מצה"ל להפוך לצבא אחוד ומיומן:

• הראשון: לאחר מלחמת העצמאות ניכסו יוצאי הפלמ"ח (במזער), את הניצחון לעצמם. כהוכחה לתבונתם המקצועית, וכאסמכתא לתורת מלחמה אחרת, מעשה ידם (ואריק שרון, איש חטיבת אלכסנדרוני, לא נכלל בקטגוריה הזאת...); מה שכמובן הביא לדחיקת התורה הכתובה לקרן זווית, למרות אשד הדמים, שאמור היה לשמש כאמצעי לכתיבתה. 
• באשר לחסם השני: כבר לפני מלחמת העצמאות, במהלכיה, וגם אחריה, חדרה הפוליטיקה המפלגתית לשורות צה"ל. היא משתקפת, לאורך השנים, בהעתקת מרכז הכובד מדבקות במטרה, לקידום כיתתי/יחידתי ולמעמד אישי. 
• על החסם השלישי, יאמר: לקחים ואו שיטות - שאותם יצר/ ואו מייצר קצין יוזם ומבצע - נתפסו אז, ונתפסים גם היום, כאיום על מעמדו/יוקרתו האישית של הפיקוד הבכיר. 

עליך להבין, טען אריק, כי לקחי המלחמות מופקים ואפילו מופקים היטב, אך ורק במישור החיילי/זרועי; בעוד שלקחי שילוב גופי הלחימה השונים - והפעלתם במקום במינון ובזמן - כאילו לא עלו מעולם על סדר יומו של צה"ל.

בלית אלה הפך צה"ל למעין "תאגיד על", המכנס בחירום את "תאגידי המשנה", שהם החיילות והזרועות; ומנסה, ללא הצלחה, להפעילם במשולב. 

בסרטון למטה: קרב ההבקעה באום כתף ע"י אוגדת שרון. קלסיקה של הפעלת כוח משולב...

מצב זה משתקף בכל המלחמות:

• בכשל המפקדות ובראשם המטכ"ל, בכשלי השילוב הבין זרועי;
• מחדלי השילוב הבין חיילי;
• במכשלת הלוגיסטיקה;
• בחסרון המודיעין הטקטי;
• עצירת הקרבות, לעת רדת החמה, ובחידושן למחרת לעת זריחתה.
• וכמובן, בתופעה המבחילה - בירי כוחותינו זה על זה.