הכותבת, צליל עזרא, היא בוגרת המגמה לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה (ביטחון וטרור ומזרח תיכון) במרכז הבינתחומי בהרצליהומוסמכת בביטחון לאומי מטעם המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת חיפה.
[ליתר מאמריה של צליל עזרא - על יחסי הגומלין בין הזרוע האזרחית לזרוע הפוליטית של חמאס - לחצו כאן]
אמנת חמאס והיחס אליה
אמנת תנועת החמאס אשר פורסמה ב-1988, מהווה מסמך יסוד בעל אופי אנטישמי ואנטי מערבי בוטה ותפיסת עולם אסלאמית רדיקלית. האמנה מדגישה את מחויבותה האידאולוגית של חמאס לחיסול מדינת ישראל באמצעות אסטרטגיה של מאבק אלים ארוך טווח (מתוך אתר המל"מ).
עיקרי האמנה:
- הצגת הסכסוך עם ישראל כסכסוך דתי: "בעיית פלסטין" היא בעיה מוסלמית דתית והסכסוך עם ישראל הינו סכסוך בין האסלאם לבין היהודים ה"כופרים".
- פלסטין כולה הינה אדמה אסלאמית ואין לאף אחד זכות לוותר עליה: שטח 'פלסטין' הינו אדמת הקדש אסלאמית, שלאף אחד אין סמכות לוותר עליה לרבות שליטים ערביים.
- חשיבות הג'יהאד (מלחמת הקודש) כאמצעי מרכזי להשגת יעדי חמאס: יש לנהל ג'יהאד (מלחמת מצווה) בלתי מתפשר נגד ישראל ויש להתנגד באופן מוחלט לכל הסכם המכיר בזכות קיומה. הג'יהאד הינו "חובה אישית" של כל מוסלמי.
- אנטישמיות בוטה: לעם היהודי מיוחסות תכונות שליליות והוא מיוצג כמי שרוצה להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם כולו. זאת תוך שימוש במיתוסים מהאנטישמיות האירופית ה"קלאסית" ומזו בעלת השורשים האסלאמיים.
- חשיבות המלחמה על התודעה: יש להדגיש מאמץ רב להפצת התודעה האסלאמית, באמצעות החינוך ואינדוקטרינציה, ברוח האסלאם הקיצוני, על בסיס משנת האחים המוסלמים.
- חשיבות הסולידריות החברתית: חשיבות רבה ניתנת לסולידריות החברתית, שאחד מביטוייה הינו הסיוע לנזקקים (העתיד לבוא לידי ביטוי בהקמת תשתית נרחבת של "ועדות צדקה" ע"י החמאס).
להלן אביא ציטוטים מפי שני בכירים בחמאס, אשר מהם ניתן ללמוד על היחס שלהם לאמנה:
- מחמוד אלזהאר - 2005 "איש אינו חושב עכשיו על שינוי אמנת החמאס אבל ברמת העיקרון זה לא בלתי אפשרי".
- ח'אלד משעל – 2008 "שינוי אמנת חמאס הקוראת להשמדת ישראל היא עניין השייך לעתיד; ולעתיד הרחוק יש נסיבות משלו, והאנשים יחליטו על עמדותיהם בעתיד".
מצע המפלגה ב-2006
מצעה של מפלגת השינוי והרפורמה - שהתמודדה מטעם חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני - היה מסמך מתון בהשוואה לאמנת היסוד של חמאס שפורסמה ב- 1988. במצע זה, אין אזכור לעקרונות החמאס מאז היווסדו, משמע: אין אזכור להקמת מדינה פלסטינית על כל אדמת פלסטין, ואין אזכור להשמדת מדינת ישראל .
מניתוח תוכן של המצע ניתן ללמוד כי מרבית הסעיפים עסקו בנושאים לאומיים ואזרחיים, ורק חלק קטן מהם עסק בנושאים דתיים כגון מגדר ופולחן. הניתוח הלשוני מחזק טענה זו: ישנו אזכור רב של מילות המאבק הלאומי לעומת אזכור בודד של שם התואר "מזוין", והיעדר כל אזכור למילת המאבק הדתי (ג'יהאד). גם פסוקי הקוראן שצוטטו במצע התייחסו לאחדות האומה, לרפורמות ולנשיאה באחריות ציבורית של השליט, ולא בג'יהאד נגד היהודים (מרזן, 2017).
השוואה בין אמנת חמאס שפורסמה ב-1988 לבין מצע המפלגה שפורסם ב-2006
ההשוואה מעלה כי "האמנה האסלאמית המקורית היא מסמך דתי-פונדמנטליסטי נלהב וכוללני. היא חד-ממדית ונשענת על ציטוטים רבים מהקוראן. אמנה זו אינה מבחינה בין חזון למציאות, או בין ההווה לבין העתיד. הכול בר השגה באמצעות הג'יהאד. קיום מצוות האסלאם והג'יהאד עבורה הוא חזות הכול. מצע המפלגה לעומת זאת היא תכנית פעולה המתייחסת לכאן ועכשיו, כמעט ללא תאולוגיה. המרחב אליו מתייחסת האמנה האסלאמית של 1988 הוא עולם האסלאם והעולם הערבי. מאידך, מצע המפלגה לבחירות משנת 2006 עוסק בלעדית בזירה הפלסטינית. המצע מתייחס לחברה הפלסטינית כמו שהיא ולא לאידאל הנשאף. המצע הוא מסמך מדיניות, ואינו מגיש את האסלאם כפתרון פלא שהכול כבר מצוי בו" (קליין 2017).
המסמך המדיני של חמאס שפורסם במאי 2017
הרקע לפרסום המסמך המדיני ומטרותיו על פי המל"מ:
ח'אלד משעל (ראו תמונה משמאל) סיים את כהונתו כיו"ר הלשכה המדינית ובמסיבת עיתונאים שערך בקטר, הציג את המסמך המדיני של התנועה, שכותרתו: "מסמך העקרונות וקווי המדיניות הכלליים".
[מקור תמונתו של חאלד משעל: פייסבוק]
מטרתו של המסמך הייתה: לעדכן את האידאולוגיה ותפיסות היסוד, שהופיעו באמנת חמאס משנת 1988, ולהתאימן למציאות האסטרטגית של ימינו שהשתנתה מהותית מאז. מאחר וחמאס של היום אינה רק תנועת "התנגדות" העוסקת באופן בלעדי במאבק המזוין נגד ישראל, אלא גם גוף שלטוני הנדרש לתת מענה יום-יומי למצוקות הגוברות של תושבי רצועת עזה ולנהל מדיניות (גם בתחום הטרור נגד ישראל), שתתחשב בצרכי תושבי הרצועה.
ההבדלים בשמות המסמכים – אמנה (מת'אק) לעומת מסמך (ות'יקה) – אינם סמנטיים. שכן למונח "אמנה" משמעות מחייבת יותר מאשר ל"מסמך". המסמך המדיני הינו קצר והוא מצטייר יותר כמצע פוליטי מאשר מסמך אידאולוגי בסיסי.
מהתזמון של פרסום המסמך - תזמון בו חמאס שרויה בבידוד בכל הזירות - ומתוכנו ניתן להסיק כי האחראים לו מבקשים בעצם פרסמו לסייע לחמאס לצאת מהבידוד שנקלעה לתוכו עקב בידוד בכל הזירות ועקב משבר כלכלי קשה, המחריף בשל עצירת כספים על ידי הרשות הפלסטינית.
ראוי לציין כי על פי המסמך, לא חל שינוי באידאולוגיה ובעקרונות היסוד של חמאס באשר לסכסוך עם ישראל, על פיהם מטרתה של התנועה הינה השמדת ישראל בדרך של מלחמת קודש (ג'יהאד), אך החידוש הינו כי חמאס מסכימה שהדבר יעשה בשלבים. ניתן ללמוד זאת מהסכמתה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67.
עקרונות היסוד המוצגים במסמך המדיני בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הינם:
- אדמת פלסטין כולה שייכת לעם הפלסטיני, וכי לישראל ול"ישות הציונית" הגזלנית אין זכות כלשהי בה. גבולותיה של פלסטין "הינם מנהר הירדן שבמזרח ועד הים התיכון שבמערב, מראס אלנאקורה (ראש הנקרה) שבצפון ועד אם אלרשראש (אילת), שבדרום". המסמך קובע, כי אסור בשום פנים ואופן לוותר על חלק כלשהו מאדמת פלסטין, עד לשחרורה המלא.
- ירושלים (הקרויה במסמך "בית אלמקדס") הינה בירת פלסטין והיא שייכת כולה לעם הפלסטיני ולאומה הערבית והאסלאמית, "לא ניתן בשום אופן לוותר עליה או להתמקח על חלק כלשהו ממנה".
[בתמונה: "בית אלמקדס" - "לא ניתן בשום אופן לוותר עליה או להתמקח על חלק כלשהו ממנה". המקור: פייסבוק]
- המסמך קובע כי לא ניתן לבטל את "זכות השיבה", או לפגוע בה, בכל הסכם מדיני שהוא וכן מציין ששום פיצוי לא יהווה תחליף אלא יינתן לאחר חזרתם של הפליטים לאדמות מהן גורשו ב-48 וב-67.
- המסמך שולל את הלגיטימציה של התנועה הציונית ומדינת ישראל וכן קובע, כי התנועה הציונית היא אויב האומה הערבית והאסלאמית והיא מהווה סכנה לביטחון ולשלום הקהילה הבינלאומית. המסמך דוחה גם את הסכמי אוסלו משום שהם פוגעים בזכויות הפלסטינים וגורמים נזק לאינטרסים שלהם, ובפרט שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.
- ההתנגדות הפעילה החמושה והג'יהאד (קרי, השימוש באלימות ובטרור לשם "שחרור פלסטין") יוותרו "זכויות לגיטימיות" וחלופה אסטרטגית להשבת "זכויות" העם הפלסטיני. בנוסף קובע המסמך, כי אופן ניהול הפעילות המזוינת עשוי להשתנות מעת לעת. וכן כי עשויות להיות במסגרת ההתנגדות הפעילה תקופות של הסלמה או של רגיעה, או של שימוש בשיטות פעולה אלו או אחרות, הכל בהתאם לנסיבות ולמציאות המשתנה.
השינויים, העדכונים והתאמות המופיעים במסמך המדיני
חמאס השמיטה כמה סעיפים בעייתיים מהאמנה, שינתה מספר סעיפים ועדכנה סעיפים נוספים כדי להציג חזות של גמישות והתאמת העמדות לצורכי המציאות החדשה.
להלן עיקרי השינויים:
- זהותה של חמאס: חמאס מגדירה עצמה בפתח המסמך כתנועת שחרור והתנגדות לאומית, פלסטינית אסלאמית, שמקור הסמכות שלה הוא האסלאם (סעיף 1). יעודה הוא "שחרור פלסטין" ועימות עם המיזם הציוני. חמאס משלבת בתוכה לאומיות פלסטינית ואסלאם אולם הלאומיות הפלסטינית מובלטת מאוד במסמך.
- המסמך עוסק גם באופי האסלאם, שבו לכאורה מאמינה חמאס. במסמך נקבע כי האסלאם שחמאס מאמינה בו הינו "דת השלום והסובלנות", אסלאם מאוזן ההולך "בדרך הביניים", המתנגד לכל צורות ההקצנה הדתית (רמז לסלפים הג'אהדיסטים ולדאעש). חשובה במיוחד השמטת סעיף 2 באמנה, שקבע כי חמאס הינה הזרוע הפלסטינית של תנועת האחים המוסלמים. ההערכה היא כי אין פרוש השמטה זאת הינתקות מתנועת האחים המוסלמים (והדבר גם לא נאמר ע"י חמאס) אלא ניסיון להצניע את הקשר ההדוק עימם.
- הסכמה מותנית של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67, שבירתה ירושלים. ההתניה היא שההקמה לא תכלול שום הכרה בישראל ("הישות הציונית") או ויתור על "זכות" פלסטינית כלשהי. נקבע גם כי המטרה חייבת להישאר "שחרור פלסטין" באופן מלא, מנהר הירדן ועד הים-התיכון, והשבת הפליטים הפלסטינית לבתיהם.
- "עידון" הקריאה המפורשת לחיסול מדינת ישראל, ללא ויתור עליה. בפתח אמנת חמאס הופיע ציטוט מדברי חסן אלבנא, כי "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה". קריאה מפורשת זאת להשמדת ישראל הוחלפה בשלילה נחרצת של הלגיטימיות של מדינת ישראל, וחתירה ל"שחרור" כל אדמת פלסטין והקמת מדינה פלסטינית על כל אדמותיה, ללא קיומה של ישות מדינית ישראלית (אין במסמך כל התייחסות לשאלה מה יהיה גורלם של תושבי ישראל עם הקמת המדינה הפלסטינית תוך השמדת מדינת ישראל).
- במסמך המדיני נעשתה הפרדה בין המאבק בציונות ובמדינת ישראל לבין היחס ליהודים כדת. בהשוואה לאמנה הושמט הסעיף הקורא לאיחוד המאמצים למערכה נגד היהודים. במסמך המדיני נקבע, כי "חמאס מדגישה שהמאבק שלה במיזם הציוני אינו מאבק ביהודים, בשל היותם יהודים, אלא היא מקיימת מאבק נגד הציונים, הכובשים והעוינים" (סעיף 16). מהאמנה הושמטו גם קטעים אנטישמיים במגמה להדוף האשמות כאילו חמאס הינה תנועה אנטישמית (באמנה הופיעו מיתוסים אנטישמיים ברוח ה"פרוטוקולים של זקני ציון" אודות שליטת היהודים בתקשורת, בסרטים ובחינוך). במסמך המדיני נאמר כי האנטישמיות ורדיפת היהודים הינן תופעות הקשורות להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה ולמורשת של הערבים והאסלאם.
- נכונות לגלות גמישות באשר לאופן "תהליך ניהול המאבק" המזוין נגד ישראל, חמאס מסכימה, שעשויים לחול שינויים באופייה של המערכה מעת לעת. שכן לתפיסתה של חמאס ישנן תקופות של הסלמה במערכת הטרור נגד ישראל ותקופות של רגיעה, הכל בהתאם לנסיבות ולמציאות המשתנה.
[בתמונה: חמאס (משמאל) והאחים המוסלמים. למקור התמונה, לחצו כאן]
הערכת מטרת השינויים וההתאמות
ההערכה כי השינויים וההתאמות, שהופיעו במסמך המדיני, אינם מכוונים, לסייע להנעת תהליך מדיני לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. חמאס מודעת היטב לכך, שעמדות היסוד הנוקשות שלה הינן מהוות מכשול התחלתי לקידום הידברות משמעותית עם ישראל ואף עם הקהילה הבינלאומית. השינויים וההתאמות הללו מכוונים להשיג מטרות מדיניות ותדמיתיות בראש ובראשונה בזירה הפנים-פלסטינית. כמו כן הם נועדו להשיג רווחים מדיניים מול מצרים והעולם הערבי ומול מדינות המערב, כדי לצאת מהבידוד, שבו שרויה חמאס, ולהקל על הלחצים המופעלים עליה.
חשובה במיוחד ההסתכלות של חמאס כלפי הזירה הפנים-פלסטינית:
- חמאס מעוניינת להציג נוסחאות "מרוככות" לכאורה שתמחשנה כי האידאולוגיה הנוקשה שלה אינה מהווה מכשול לפיוס פנים-פלסטיני, ותצגנה נכונות לקדם פיוס אפשרי על בסיס מדיני משותף. טקטיקה זאת אינה חדשה. התבטאויות בדבר נכונות מותנית להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ונכונות לניהול משותף של הטרור ("התנגדות") עם הרשות הפלסטינית ופתח הופיעו גם בעבר, בהקשרי ההידברות סביב הפיוס הפנים-פלסטיני.
- כך למשל, בעקבות החתימה על הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני (4 במאי 2011), הבהירו בכירי חמאס כי הם אינם מתנגדים למהלך המדיני באו"ם, שיוביל להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. זאת בתנאי שהדבר לא ילווה בהכרה בישראל ובוויתור על "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. לפיכך, הבהירו בכירי חמאס, הם יאפשרו לרשות הפלסטינית לבצע את המהלך באו"ם בספטמבר 2011, וזאת על אף שאינם מאמינים בו. בכירי חמאס הבהירו גם, שחמאס דבקה עקרונית בדרך ה"התנגדות" (קרי, הטרור) אולם נכונה להגיע להסכמה עם הרשות הפלסטינית באשר לאופן ניהולה של ה"התנגדות".
השמטת הקשר עם תנועת האחים המוסלמים מהמסמך המדיני והדגש על האסלאם המתון בו דבקה לכאורה חמאס, נועדו ליצור בידול בין חמאס לבין הסלפים-הג'האדיסטים בעיקר (אך לא רק) כדי לרצות את מצרים, שבה הוכרזה תנועת האחים המוסלמים כארגון טרור. הם גם נועדו להציג את חמאס כתנועה אסלאמית מתונה בפני העולם הערבי והקהילה הבינלאומית. הערכה הינה כי מכלול השינויים- קרי השמטת הקטעים האנטישמיים שהופיעו באמנת חמאס, ההפרדה בין המאבק בציונות לבין היחס ליהדות, הצגת המאבק נגד ישראל כמאבק פלסטיני לאומי, הנכונות המותנית להקמת מדינה פלסטינית בקווי 1967– נועדו להקל על יחסי חמאס עם מדינות המערב והקהילה הבינלאומית כולה ולהניע את הקהילה הבינלאומית להפעיל לחצים על ישראל. ועל מנת להפיק הון פוליטי והסברתי מהמסמך החדש.
מנגד, על פי ד"ר מרזן, ח'אלד משעל "עושה את הדרך שעשה יאסר ערפאת בשעתו, כדי להעביר את בני עמו בהדרגה מהמאבק המזוין אל הדרך המדינית. שניהם מאמצים את עיקרון "הגמישות ההרואית", המאפשר להם להצדיק את הנסיגה מהחזון המקסימליסטי של שחרור כל פלסטין לחזון לאומי מעשי ופרקטי של שחרור חלק ממנה." ובכך מאמץ למעשה משעל רטוריקה לאומית (מרזן 2017).
עוד מוסיפה ד"ר מרזן כי המסמך מסמן תחנה נוספת בתהליך השינוי בשיח של חמאס. אשר לצד העמידה על העקרונות הלאומיים, מציג במסמך: "התחדשות, התפתחות והתמתנות תודעתית, אידאולוגית ופוליטית בהתאם למציאות המשתנה" (מרזן 2017).
ולכן, בניגוד לעבר שבו חמאס לא נתפסה כ"פרטנר" מאחר ובחרה רק במאבק המזוין מול ישראל, כיום היא פועלת גם באפיק מדיני ועשויה להיות "שותפה פוטנציאלית חזקה שכבודה הלאומי לא נרמס, ולכן היא תוכל להרשות לעצמה ויתורים כואבים"(מרזן 2017).
השינויים שחלו בפן הלאומי דתי של תנועת החמאס, מאז הקמתה ועד היום באספקטים שלהלן:
השיח של חמאס
לאורך השנים ניתן לראות כי חמאס מאמץ שיח גמיש יותר מהשיח הקיצוני והבלתי מתפשר שהציג בתחילת דרכו. ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי הסיבות לכך נטועות באתגרים בזירה הבינלאומית, האזורית והפלסטינית, ומעצם היותו עומד בשלטון ברצועת עזה, אשר מביאים את חמאס לשנות את השיח: משיח קיצוני לשיח יותר מעשי ותכליתי.
דוגמאות ליכולתה של חמאס להתפשר, למרות הניגוד לעקרונותיה, אפשר למצוא בהסכמה ל"הודנה" (הפסקת אש עד 10 שנים) עם ישראל, או עצם כניסתה לממשל פלסטיני משותף יחד עם אויבתה ההיסטורית פתח (משעל וסלע מתוך: שקד 2008).
[בתמונה: חמאס - ההתגמשות ככורח שלטוני... למקור התמונה, לחצו כאן]
אופי התנועה
מעבר מתנועת "אחים מוסלמים" המורכבת ממוסלמים בלבד לתנועת שחרור לאומי פלסטיני, המציגה עצמה כמאמינה באסלאם מתון ובאחדות העם על מרכיביו הדתיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים השונים נגד האויב הציוני.
מטרות התנועה
מעבר ממטרות מקסימליסטיות - שחרור כל פלסטין מהים אל הנהר והקמת מדינה אסלאמית, לשחרור "אדמה" והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967.
דפוסי המאבק
מעבר ממלחמת שמד דתית נגד היהודים והתנגדות ליוזמות שלום ולוועידות בינלאומיות, למלחמת שחרור לאומי המשלבת בין מאבק פוליטי, דיפלומטי אזרחי ובין מאבק מזוין בכיבוש הישראלי.
סמנטיקה
- מעבר משפה אסלאמית לשפה לאומית ואזרחית
- מעבר משפה מזרחית אמוציונאלית (מות קדושים, גבורה, הרואיות, כבוד) לשפה מערבית לוגית מודרנית (זכויות אדם, שחרור לאומי, הגנה עצמית, קידוש החיים) העשויה לזכות בלגיטימציה.
השיח של חמאס משתנה עקב:
אתגרים בזירה הבינלאומית
מאבקה של הקהילה הבינלאומית באסלאם הרדיקלי, ושאיפתה של חמאס לזכות בלגיטימציה בינלאומית, מחייבים אותה:
- לבדל את עצמה מהשיח הדתי הג'יהאדיסטי הקורא לחסל את הכופרים היהודים והנוצרים, ולאמץ שיח שחרור לאומי המבוסס על זכויות אדם וסובלנות דתית.
- להוכיח שהיא נכונה להפעיל כוח נגד התארגנויות ג'יהאדיסטיות רדיקליות, לשמור על הפסקת אש מול ישראל ולהיכנס לתהליך מדיני.
אתגרים בזירה האזורית
- אבדן מקור המימון המרכזי של התנועה (איראן) בעקבות עמדתה במשבר הסורי ותלותה בתורכיה וקטר.
- התערערות יחסיה עם מצרים בעקבות עמדתה כלפי ההפיכה הצבאית (2013).
- הפיוס (היחסי) בין ישראל ותורכיה.
אתגרים בזירה הפנים פלסטינית
- משבר כלכלי (מחסור בדלק, חשמל ומים, אבטלה ועוני).
- משבר דורי ופוליטי- מאבקי כוח בתוך התנועה בין דור הבנים ודור האבות, בין הזרוע הצבאית והפוליטית, בין הנהגת החוץ והנהגת הפנים.
- משבר משילות מול: הרש"פ והפתח, הגא"פ, הועדות העממיות והחז"ע (שמקבלות מימון איראני), הארגונים הסלפים הג'האדיסטים, החמולות העזתיות והחברוניות.
- איראן איבדה את בעלת בריתה חמאס, והחלה להגדיל את הסיוע הכספי והצבאי לחזית העממית ונתנה כספים למשפחות שהידים שביתם נהרס באינתיפאדה השלישית.
[בתמונה: חמאס ואיראן. אבדן המשענת האיראנית... למקור התמונה, לחצו כאן]
לסיכום
תנועת חמאס עברה שינוי "מתנועת האחים המוסלמים המורכבת ממוסלמים בלבד ומתנה את התגייסותה למטרה באימוץ האסלאם כדרך חיים, הפכה חמאס לתנועת שחרור לאומי פלסטיני, המאמינה באסלאם מתון ובאחדות העם על מרכיביו הדתיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים השונים, נגד האויב הציוני. מטרותיה המקסימליסטיות – שחרור כל פלסטין מהים אל הנהר והקמת מדינה אסלאמית – הפכו ריאליות יותר, כמו שחרור האדמה, או שיבה אליה, והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות אמתית בגבולות 1967. היא לא אימצה מלחמת שמד דתית נגד היהודים ולא התנגדה עקרונית ליזמות שלום ולוועידות בינלאומיות, אלא שילבה בין דפוסים של מאבק פוליטי ודיפלומטי לבין מאבק מזוין בכיבוש הישראלי" (מרזן 2017).
חמאס היום, מחפשת להתנער מהכבלים הדוגמטים והתאולוגיים. היא עדיין דוגלת בחזון אוטופי של מדינת אסלאם, אבל מבינה שיש מציאות יומיומית לנהל. למעשה היום, ב-2019, חמאס הפנימה שמדינת ישראל כאן על מנת להישאר. תובנה זו של ההכרה בעובדה כי ישראל כאן ויש להתמודד עמה. יוצרת את האפשרות להידברות בין פתח וחמאס.
מתוך הבנה פרגמטית של המציאות, חמאס שואפת להשתלב במנגנונים הפורמליים של התנועה הלאומית הפלסטינית. זהו שינוי דרמטי של הזמן האחרון. בפתח חלים שינויים: מדובר בתנועה לאומית אשר אימצה פרדיגמה של פשרה ואיבדה את הלגיטימיות שלה. תנועה ששרועה במאבקים פנימיים ולא התאימה את החזון שלה למציאות המשתנה. תנועה לאומית שעסוקה בשימור כוח פוליטי ולא בקידום מציאות רצויה עתידית. את הוואקום שנוצר כתוצאה משינויים אלו, חמאס טרם הצליחה למלא (משעל, 2018).
על פי פרופ' משעל "אין יותר אידאולוגיות גדולות. השפה היא של תכלית מצבית. שפה פרגמטית. גם אצל הפלסטינים. אין יותר ססמאות גדולות כיצד מחסלים את מדינת ישראל, הדיבור של הכל או לא כלום, נמנע.
החוקרת מורן זגה, רואה את הרשות הפלסטינית כזירת מאבק של מדינות המפרץ. לדבריה המשחק הפוליטי בין מדינות המפרץ, משפיע מאוד על הפוליטיקה הפלסטינית, ובעקיפין גם על ישראל. "ישראל היא חלק מהברית הפוליטית הלא רשמית בין ערב הסעודית, האמירויות, בחריין, מצרים וארה"ב. אם התכנית של המפרציות לקדם את מוחמד דחלאן (ראו בתמונה משמאל) ולמתן את הרוחות – אז יש סיכוי להתקדם לעבר נורמליזציה בעתיד. ברגע שישראל תתנהל כמי שיש לה פרטנר בצד השני, והמפרציות יצליחו להתגבר על כוחות פונדמנטליסטיים, כך הסיכוי יגבר. המעגל החיצוני של המדינות המשפיעות מייצג קו רך מתון ואנטי-קיצוני, ולמעשה מייצר קרקע נוחה יותר להתקדמות".
[בתמונה משמאל: מוחמד דחלאן. המקור: פייסבוק]
