[בתמונה: מדובב בפעולה. למקור התמונה, לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
המדינה הגישה כתב אישום נגד שני נאשמים ברצח, שהראיות נגד אחד מהם כללו דברים שאמר למדובב בשבתו במחבוש בכלא צבאי. בית המשפט המחוזי מרכז פסק שנוהל פרקליט המדינה וכללי ההפעלה של המשטרה בנושא המדובבים רלוונטיים להגנה והורה להעביר אותם לידיה. בתגובה הודיעה המדינה שהיא חוזרת בה מן האישום, כדי שלא למסור את המסמכים, ושבכוונתה לערער לבית המשפט העליון (לוין, 2019).
שיטת המדובבים היא אחד מכלי החקירה העיקריים שיש היום בידי המשטרה בתיקים קשים. כמו שקרה עם שימוש לא מקצועי והלא זהיר בכלי חקירה אחרים, דומה שמרווח הגמישות של השימוש בכלי זה הולך ומצטמצם!
[לכתבה המלאה של איתמר לוין במחלקה ראשונה, לחצו כאן]
הסוגיה העיקרית בתיק זה היא, האם ניתן למשטרה להתיר הפעלת מדובבים כלפי חשוד בטרם נחקר באזהרה, כלומר לפני שהחשוד מודע למהות החשד כנגדו, ולכך שהוא זכאי לשמור על שתיקה ולהיוועץ בעורך דין. כלומר ה"חוקרים" בפועל הם למעשה עבריינים המבצעים את החקירה ללא המגבלות החוקיות המגבילות את יכולת החוקרים המשטרתיים לחלץ הודאה מהחשוד.
חקירה כזו מתבצעת על ידי הפעלת מדובבים מבלי שלמתושאל יתאפשר להגן על עצמו, כי הוא לא יודע שהוא חשוד וכן הוא לא יודע שה"חבר" המדובב אותו לדבר ולהתוודות הוא בעצם "חוקר", הפועל מטעם המשטרה, המנסה לחלץ ממנו מידע מפליל... ושוב כל זאת בטרם שנחקר רשמית ונודע לו כי הוא חשוד בביצוע העבירה בה חושדים בו...
ככלל, הפעלת מדובב נועדה לעקוף את יכולת ההתנגדות של החשוד, להסיר מחסומים המשבשים את היכולת להפלילו ולחלץ מפיו מידע מוסתר אשר אותו הוא לא מעוניין לחלוק עם חוקר משטרתי ולנסות ולהגיע לחקר האמת. מתוך הנחה שדיבור חופשי של החשוד עם אדם לא מאיים כחוקר משטרתי יאפשר לחשוד לומר את כל האמת ללא צנזורה...
הסנגורים עשויים לטעון, שנפגעה זכותו של הנאשם לאי-הפללה עצמית, במידה כזו המצדיקה את פסילת ההתוודות; בין מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בהלכת יששכרוב ובהלכת חייבטוב; ובין מכוח הוראות סעיף 12 לפקודת הראיות, מחמת תחבולה פסולה ששללה את חופש הבחירה בזכותו של הנאשם לאי-הפללה עצמית.
[להרחבה בפרשת חייבטוב, לחצו כאן]
ככלל, הודיה כזו שנמסרת לפני מדובב, ובפרט כאשר היא מהווה, ראיה עיקרית ומרכזית, מחייבת את בית-המשפט להתייחס לראיה בזהירות רבה. חשוב לזכור, המדובב הִנו עבריין המשמש כסוכן משטרתי, שמקבל עבור פעילותו כסוכן-מדובב, סכומי כסף לא מבוטלים, וכן הטבות נוספות תמורת חילוץ הודאה מהנאשם, על פי הסכם ההפעלה. הפסיקה התוותה קווים מנחים באשר לאסור ולמותר בהפעלת מדובבים על-ידי המשטרה כנגד חשודים לצורך "חילוץ הודאה".
יש לזכור, כי בהפללה עצמית של חשוד בשיחה עם מדובב, ייתכנו מצבים של מסירת ההתוודות כתוצאה מאמצעים פסולים, הפוגעים ברצון החופשי ואף קיים פוטנציאל מסוכן של השמעת דברי רהב, הן מחמת החשש מפניו של המדובב, והן מתוך רצון לרצותו ו"לרכוש מעמד".
בהקשר זה הדגישה הפסיקה את הזהירות הנדרשת בהערכת משקלה של התוודות בפני מדובב: "מדובב יכול להטיל חיתתו על חשוד, מדובב יכול לגרום לחשוד להתרברב בפניו על-מנת להרשימו, מדובב יכול לפתות או להשיא חשוד להודות במה שלא עשה – כל אלה אפשרויות שעל בית-המשפט לקחת בחשבון בבואו לבחון התוודות בפני מדובב".
בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים יוחסו להם עבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. הראיות נגד נאשם 1 כללו גם הודאה בפני מדובבים. על פי החומר, ההודאה ניתנה בעוד נאשם 1 מצוי בכלא צבאי בעקבות תקופת "מחבוש" שנגזרה עליו בדין משמעתי צבאי, בגין היעדרות מן השירות הצבאי שלא ברשות.
במהלך משפט הזוטא שנערך בעניין קבילות הודאתו בפני המדובבים, הורה בית המשפט המחוזי למסור לידי ההגנה את טיוטת ההנחיה של פרקליט המדינה בנושא דיבוב, וכן הנוהל המשטרתי הנגזר מהנחיה זו. בעקבות ההחלטה של בית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח 24139-09-17, כב' סגן הנשיאה מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ור' אמיר), הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מכתב האישום, וזאת לשם הגשת ערעור לבית המשפט העליון. הנאשמים זוכו ומיד הוגש ערעור.
בית המשפט העליון פסק היום, 19.02.19, בעקבות הסכמת המדינה להעביר את רוב הנוהל של פרקליט המדינה לסנגורים, להחזיר את המשך הדיון באשמתם של הנאשמים לבית המשפט המחוזי.
המדינה טענה כי ההנחיה והנוהל אינם חיוניים להגנת הנאשמים, ואף אינם בעלי פוטנציאל להועיל להגנתם, ולמצער התועלת הגלומה בהם היא "שולית שבשולית". לעומת זאת, השופטים סברו אחרת וקבעו, שהנוהל עשוי להועיל להגנת הנאשמים ומידת התועלת שבחשיפת הנוהל להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותו, ולכן יש לחשוף את הנוהל.
לסיכום, המשפט טרם הסתיים בית המשפט יבחן היטב את הסוגיה ויפסוק, סביר להניח שהסוגיה תתגלגל גם אל בית המשפט העליון, ואנחנו נמתין בסבלנות למוצא פיהם של השופטים.
