[תמונתו של תא"ל במיל', דוביק תמרי, באדיבות מכללת בית ברל]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל למטה) הוא מורי ורבי בתחום תורת המערכה ותפיסות בביטחון ישראל, ואני חייב לו רבות. הוא דמות מוערכת בהגות הצבאית בישראל ונמנה על מפקדי סיירת מטכ"ל ושימש כקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל. שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי. עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. כיום הוא משמש כראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.
.
דוביק תמרי הגיב על שתי חוברות שהוצאתי, במסגרת עבודתי במרכז המחקר בס"א באוניברסיטת בר אילן: הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון: סכנה קיומית; ו- גדר ה'הפרדה' – גבול מדיני במסווה ביטחוני; ועל מאמרי:"אהוד ברק ותעמולת גדר ההפרדה".
במאמר כתבתי על מופרכות הרעיון, שהצבת גדרות וחומות בינינו לבין הערבי שמעוניין להרוג בנו תוסיף ביטחון; וציטטתי בה מספרו של יצחק טבנקין ז"ל - המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד וחבר כנסת לשעבר - ״לקח ששת הימים - יישובה של ארץ בלתי מחולקת״ (ראו תמונת כריכה, משמאל למטה).
בספר טען טבנקין כי ״כל ערבי הרוצה להזיק לנו ולחבל בנו, הוא פחות מסוכן בתוך גבולנו: אצלנו עליו להסתיר את הנשק ולפעול במחתרת. ויש לנו סיכוי להרתיע אותו וגם לעורר בו את הרצון להסתגל ולחיות אתנו בשלום. מגוחך לחשוב שערבי השונא אותנו ורוצה להרוג בנו, יחדל לפעול נגדנו, אם אך נציב גבול בינו לביננו: זה יהיה גבול דמים, אשר יזין שנאה ללא גבול״ (יצחק טבנקין, ״לקח ששת הימים״ ע' 46)...
[למאמר: "אהוד ברק ותעמולת גדר ההפרדה", לחצו כאן] [לחוברת: הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון: סכנה קיומית, לחצו כאן] [לחוברת: 'גדר ה'הפרדה' – גבול מדיני במסווה ביטחוני', לחצו כאן]
הביקורת של דוביק תמרי
על החוברות הללו כתב תמרי: "אני מתפלא על הנושא האמור. אני חושב שגרשון טועה בכל מכל. גם הסגנון בחוברת שלו – "איום קיומי", "אסון" ודומיהם – אינם ראויים לקצין צבא בדרגתו."
באשר ליצחק טבנקין כתב תמרי כך: לפני שנים חפרתי בארכיון הקיבוץ המאוחד באפעל. סרקתי, בעיקר, את נאומיו ושעוריו (של טבנקין) כמחנך; וחוששני, שב-15 שנות חייו האחרונות הוא יצא מאיזון, ואת כל זאת הוא השאיר כמורשת. יתר על כן – טבנקין היה פלגן בלתי נלאה; פילג את מפא"י, את הקיבוץ המאוחד, את מפ"ם ומה לא. כהיסטוריון אינני מעריך את פועלו."
ואם יצא טבנקין מאיזון, מה זה אומר?
לגבי יצחק טבנקין, גם אם אכן יצא מדעתו כפי שטוען דב תמרי, מה זה צריך לומר על מי שמבקש להשתמש בכתביו?
ידוע למשל, כי הפילוסוף הגרמני, פרידריך ניטשה (ראו תמונה משמאל), יצא בסוף ימיו מדעתו. האם כתביו חדלו, בשל כך, להיות מקור השראה ונקודת יחוס הכרחית לדיון הביקורתי בתופעת האדם והמוסר האנושי?
[תמונתו של פרידריך ניטשה משמאל היא נחלת הכלל]
למרות טירופו של ניטשה, ממשיכים פילוסופים להתייחס, כציר מרכזי בדיון הפילוסופי, לסוגיה המוכרת בפילוסופיה האירופית בכינוי ״הדיון על ההומניזם״, שניטשה הוא אחד מדמויות המפתח שעיצבו את הדיון, החל משלהי המאה ה-19 ועד לסוף המאה ה-20.
אם כך, וגם אם נכון לתאר את טבנקין כאדם, שבאחרית ימיו יצא מדעתו; וגם אם היה מחרחר ריב ופירוד, למה שתהיה מניעה להשתמש בכתביו כנקודת יחוס לדיון העקרוני - שאנו חייבים לקיים - על הגישות לארגון המרחב בינניו לבין שכנינו הערבים?
כמובן, שאיני מצטט את טבנקין כמקור סמכות קדוש, שחסום לקריאה ביקורתית. ביהדות, גם תורה מסיני אינה חסומה לקריאה פרשנית מתחדשת; וזו בשורת חז״ל, שהקדימו תורה שבעל פה לתורה שבכתב. כלומר: קבעו קדימות של השיח הפרשני על פני הטקסט הסגור כביכול.
ובחזרה לכתבי טבנקין: הוא הצליח להמשיג ולנסח את דילמות היסוד והמתחים, שבהם מדינת ישראל ממשיכה להתמודד ביחסה למרחב הגאוגרפי, ולעובדה שבמרחב הזה חיים יחד ערבים ויהודים.
כאן ממוקמת טענתו המרכזית של טבנקין, שקבע כי מי שיברח מחיכוך יומי עם הפלסטינים - במגמה להציל עצמו מטרור ומאיום דמוגרפי - האיום ירדוף אחריו. מי שיברח מאתגרי הקיום המשותף במרחב משותף - מה שמכונה היום ׳היפרדות׳, במחשבה שהרחקת האחרים אל מעבר לגבול וחומה גבוהה, תעניק ביטחון ותצמצם איומים - יתאכזב לגלות שהגבול הופך לגבול דמים:
תפיסת המרחב של טבנקין אינה נובעת מטירוף. היא תפיסת מרחב רוסית קלאסית
מעבר לעמדתו האידאולוגית של יצחק טבנקין - בהצבת כיבוש הארץ כערך מכונן בערכי תנועת אחדות העבודה אותה הנהיג - חשוב להתבונן בדפוס ההיגיון, שבו תפס את הזיקה שבין פעולות האדם, בסידור מרחב קיומו ומגוריו, לבין המרחב הגאו-פיזי.
טבנקין כמו דוד בן גוריון תופסים זיקה זו בין אדם לסביבתו הגאוגרפית במבט רוסי. זאב ז׳בוטינסקי (ראו תמונה משמאל) לעומתם - למרות עומק חיבורו לתרבות הרוסית בה כתב ויצר - תפס את הזיקה הזו במבט, שהושפע במידה רבה מהקדמה והנאורות הגרמנית של תקופתו.
[תמונתו של זאב ז'בוטינסקי משמאל היא נחלת הכלל]
את תמצית ההבדל - בין הגישות הרוסית והגרמנית למרחב - אפשר להבין עם מעבר הגבול לתוככי גרמניה. במעבר לדוגמה מאלזס הצרפתית אל גרמניה, מומחש המעבר ממרחב צרפתי - המבטא פריפריה מרוחקת מן המרכז השלטוני בפריז - אל המרחב הגרמני, המנוהל היטב מקו הגבול ועד למרכז ברלין, כמעט ללא תחושת פריפריה.
הסדר המרחבי הגרמני, בשליטה מוסדית שלטונית, מארגנת את המרחב בגרמניה באופן שאינו מותיר מחוץ לשליטה מרחבי ספר ופריפריה. ברוסיה לעומת זאת, בין הערים הגדולות מוסקבה וסנט פטרסבורג; כמו באוקראינה בין אודסה לקייב, משתרעים מרחבי ענק של ספר פריפריאלי, ללא טיפוח; ובמידה רבה, ללא שליטה מוסדית מארגנת.
טבנקין ובן גוריון - שהגיעו מאזורים אלה - כוננו כך את תפיסת ההתפשטות במרחב של ההתיישבות היהודית, כמו בתקופת חומה ומגדל, כמאבק זוחל, הזורע נקודות יישוב, מנותקות זו מזו, בתוך מרחבי ספר בלתי נשלטים.
בן גוריון על המרחב כישות דינאמית
בהתייחסו לעניין זה כתב בן גוריון:
״המדינה היהודית - טוענים אלה שהם נגד החלוקה - תיצור גבולות בין שטח אחד של ארץ ישראל ובין משנהו. אולם, כל מפעל ההתיישבות שלנו בארץ, כקטן כגדול יוצר גבולות:
- כלום לא הקימו בוני עין חרוד גבול בינם לבין קומי? קיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל הוקם בגבעת "קומי" על ידי חברי גדוד העבודה ב- 21 בספטמבר 1921; והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.
- כלום לא הציבו יוצרי בית אלפא גבול, בינם לבין סחנה?
כל נקודה חדשה שלנו בארץ מוסיפה גבולות חדשים” ( דוד בן גוריון, במערכה א׳, עמ׳ 271).
בשבוע שעבר השתתפתי בערב לכבוד הוצאת ספרו החדש של פרופסור ארנון סופר, הזכות והניסיון להשפיע בתקופה סוערת. (ראו תמונת כריכה משמאל למטה).
אני דיברתי על תרומתו של פרופסור סופר למערכת הביטחון. לפני דיבר הגאוגרף, פרופסור יורם ברגל מאוניברסיטת חיפה על השפעתם הרבה של גאוגרפים גרמנים על מדע הגאוגרפיה בישראל ובארה״ב. מדענים אלה שהיו חברים באגודה הגאוגרפית הגרמנית, לא רק שיתפו פעולה עם הנאצים, אלא אף הזדהו במידה רבה עם רעיונותיהם.
הדבר המעניין הוא, שהשלטון הנאצי תפס שכדי לפעול לעיצוב המרחב האירופי - בגרמניה ומחוץ למולדת הגרמנית - הוא חייב סיוע בהכוונה מושגית במסגרת מדע הגאוגרפיה.
בהרצאתו הזכיר פרופסור ברגל את ההשפעה שהייתה למגמות הגרמניות על ראשוני החוקרים והמורים לגאוגרפיה בארץ ישראל, בהם פרופסור עמירן שעלה מגרמניה, ותפיסותיו גובשו שם, בהשפעת חבריו ומוריו בלימודי הגאוגרפיה בגרמניה.
בתוך כך, עלה גם שמו של הגאוגרף הגרמני רב ההשפעה, וולטר קריסטלר (Walter Christaller) שאף הוא נטל חלק פעיל במגמות השלטון הנאצי בהכוונת גישתם לעיצוב המרחב. קריסטלר טען - בתאוריית המקומות המרכזיים (Central place theory) - כי יישובים גדולים מתפקדים כמקומות מרכזיים (רכזות) עבור יישובים קטנים אחרים, ומספקים להם שירותים:
[להרחבת המושג 'רכזת', לחצו כאן]
למה כל זה קשור אלינו?
בהבנת האופן בו אנו תופסים את המרחב ופועלים בו כמוכוון על ידי תפיסות ופרדיגמות של מדע הגאוגרפיה, נפתח פתח להבנת האופן בו עוצב המרחב הישראלי. בעשרות השנים האחרונות, ירדה בישראל השפעתה של תפיסת המרחב הרוסית וגברה במידה ניכרת, השפעתן הדומיננטית של גישות גרמניות ואמריקאיות לעיצוב המרחב.
הקיבוץ לדוגמה, מגלם באופן מובהק תפיסת סדר מרחבי גרמני, בחלוקה בינארית נוקשה בין אזור מגורי החברים המעוצב בקפידה ככפר נופש, לבין אזור המשק. בחלוקה הבינארית הזו כמו שחור ולבן אין מרחב ביניים כמרחב ספר.
מתוך הדומיננטיות התפיסתית - המגולמת במודל הסדר המרחבי של מחנה הקיבוץ - מובלת גישה ישראלית כוללת להסדרת המרחב באופן הזה, בחלוקה בינארית בין שם, לכאן בסוגיית ההיפרדות בינינו לבין הערבים: "הם שם ואנחנו כאן".
הביקורת של ד״ר דב תמרי עלי ועל טבנקין מבטאת על רקע זה, את השעבוד הישראלי לעיצוב המרחב בגישת סדר גרמני. בהיבט זה כתביו של טבנקין חשובים בפתיחה ביקורתית מחודשת של דיון בגישות לסידור המרחב, בהטלת אור ביקורתי על דפוסי הגיון שהפכו למובן מאליו הישראלי.
כדאי לשאול את דב תמרי וחבריו:
- איך בשם השאיפה לאיחוד העם ולאיחוי שסעים הם מבקשים להקפיא התנחלויות ובהמשך לעקרן, מהלך שיחולל שסע רחב בלתי נסלח שלא היה כמוהו?
- איך אפשר לגרש כ- 150,000 יהודים, וליישבם מחדש ברצועת החוף הצרה שכבר עתה סובלת מצפיפות גוברת?
- איך ידביקו את פער מצאי הדירות לזוגות צעירים, שכבר היום אינו מדביק את קצב גידול האוכלוסייה?
- איך יפתחו תשתית לתחבורה, בלי המרחב החיוני של צירי תנועה ממזרח, כמו ציר 90 בבקעת הירדן, העוקפים את רצועת החוף הפקוקה?
שאלות אלה הן שאלות מקצועיות לגאוגרפים, למתכנני ערים, למתכנני סביבה, למתכנני תשתיות חשמל מים וביוב; והדיון בהן - כמו בתוכנית המתאר הארצית - תמ״א 35, שהתעלמה במפגיע מאזורי יהודה ושומרון, נעול מזה שנים בקיבעון, המכחיש את מגמות הצפיפות ועומס הבעיות הכרוך בהן.
[בתמונה משמאל: שאלות מקצועיות לגאוגרפים... כריכת ספרו של פרופ' ארנון סופר: הזכות והניסיון להשפיע בתקופה סוערת, שראתה אור בהוצאת קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה]
לתיאוריות ולגישות אלטרנטיביות תפקיד הכרחי, ביכולתנו לפתוח להתבוננות ביקורתית את מה שהתקבע כמובן מאליו בלתי מעורער. זהו תפקידם של אנשי מדע כמו מובילי דעה בשיח הציבורי.
במה שקשור לגישה הישראלית השלטת לסידור וארגון המרחב, הגיאוגרפים ומובילי השיח הציבורי דבקים בהגנה על הגישה הרווחת, כאילו הייתה דוגמה נוקשה של הכנסייה הקתולית. בינתיים, נראה כאילו אין גבול ליכולתה של קהילה אנושית להכחיש את המציאות המשתנה. גם במאה ה-21, עם כל השראת המהפיכה המדעית - שהטיפה להתבוננות אמפירית בעובדות הנתונות לתצפית, ולהעמדת תיאוריות למבחן תקפות אמפירי - לא חל שינוי ממשי בכוחן של דעות קדומות. - כמובן מאליו של קהילה שלמה - לחסום את תודעת האדם בפני נתוני המציאות. המחסומים המקשים על פתיחת החשיבה האנושית לשיקולי התבונה, בהתמודדות עם מציאות משתנה, לא הוסרו. מבחינה זו, מכחישי המציאות - הטוענים לזכות להיחשב כממשיכי מורשת מפלגות הפועלים - אינם שונים בעוצמת ההכחשה שלהם ממכחישי מציאות נפוצים בהיסטוריה היהודית של העת האחרונה, בהם מכחישי המציאות הרבנים החרדים, בהתנגדותם הנמשכת לציונות מראשית הופעתה.
גרשון היקר.
מאמר תשובה מרתק,מקצועי ומעניין.