[בתמונה: המלחמה על התודעה. למקור התמונה, לחצו כאן]
[לאוסף פרקי החוברת: בין הכרעה לניצחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 31 במאי 2021
משה (בּוֹגִי) יַעֲלוֹן היה הרמטכ"ל ה־17 של צה"ל. לאחר מכן היה משנה לראש הממשלה, שר הביטחון, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, שר לנושאים אסטרטגיים. היום הוא חלק מרשימת כחול-לבן לבחירות לכנסת ה- 21.
[תמונתו של רב אלוף משה (בוגי) יעלון משמאל: דובר צה"ל]
המאמר הזה הוא חלק מחוברת תורתית שיצאה במכללה לביטחון לאומי, ה- 2001, והיא מובאת היום, לרגל ההתעוררות בצה"ל בסוגיית הניצחון, מאז נכנס הרמטכ"ל, אביב כוכבי, לתפקידו.
מאז נכתב המאמר עברה התקשורת מהפך משמעותי עם מהפכת האינטרנט. אבל הדבר רק מחדד לטעמי את התובנות שמציג יעלון בסוגיית 'המלחמה על התודעה'...
* * *
בסוגיה בין הכרעה לניצחון אנחנו רגילים כצבא לחשוב במונחים של שחור ולבן. ההכרעה והניצחון נתפסים אצלנו, כמי שגדלו ברמה הטקטית, מוחשי וממשי - כיבוש שטח, השמדת מטרות וכדומה.
ברמה הטקטית זה נכון גם היום. ההיתקלות עם החוליה אתמול בהר דוב נגמרה בניצחון טקטי. אנו לא נפגענו והם נפגעו - זהו ניצחון טקטי. זה נכון גם ביהודה ושומרון בהיתקלות עם מחבלים.
[להרחבת המושג 'טקטיקה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן]
אבל, כשמדובר במציאות יותר מורכבת, ובוודאי כשמדובר ברמה האסטרטגית, אני חושב, שאי אפשר לדבר בעת הזאת על הכרעה וניצחון במונחים מוחלטים, אלא אם אתה מגדיר אותם בצורה קצת אחרת. אני חושב, שההגדרה הנכונה ברמה האסטרטגית להכרעה ולניצחון היא קודם כל השגת או מימוש היעדים שהצבת לעצמך. לעיתים זה בניגוד לרצון או לאינטרס או ליעדים של הצד השני, ולעיתים זה יכול אפילו לעלות בקנה אחד עם היעדים שלו - מה שמכונה "Win-win situation".[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
באופן תאורטי, בדוגמה שבינינו ובין הפלסטינים, העימות בין שני הצדדים יכול להסתיים בהכרעה שהיא גם "Win-win situation". אם הפלסטינים מסתפקים בדבר מסוים, ואנחנו מסתפקים בדבר אחר, זה מוליך ליציבות והמאבק מוכרע ב - "Win-win situation". זאת אומרת, לא כבשנו, לא הרגנו, לא השמדנו והכרענו את העימות אחרי החיכוך בהסכם, שמקובל על-ידי שני הצדדים. זה תאורטי כמובן, והלוואי שזה היה כך במצב הזה. אבל זה לא בלתי-אפשרי. לכן, לא צריך להסתכל על סוגיית ההכרעה בהיבטים של פצצה שנופלת או השמדה או כיבוש שטח.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
מהבחינה הזאת, אם אני מנסה להסתכל על העימות המזוין בינינו ובין הפלסטינים (בתחילת המילניום), יש מי שהכריז עליו כעל "מלחמה"; ואנחנו במונחים המקצועיים, קוראים לו היום "עימות מוגבל", או עימות בעצימות נמוכה (LIC). העימות הזה הוא, באמת, התנגשות בין אינטרסים שונים, שאמור להיות מוכרע, כנראה אחרי עימות בשטח, בהסכם.
המלחמה על התודעה
אחד המרכיבים החשובים בעימות הזה שמתקיים בשטח, עלה פה, לפי דעתי, בצורה כזאת או אחרת, דרך ההסתכלות על העימות בזווית הראיה של התקשורת. בעימות בינינו ובין הפלסטינים התקשורת היא הרבה יותר מאמצעי לחימה. אני חושב, שההתמודדות בינינו ובין הפלסטינים, במצב הנוכחי, היא קודם כל התמודדות על התודעה. אני חושב שהעימות הזה יוכרע בתודעה. אין לפלסטינים בשלב זה יומרה לכבוש את יהודה ושומרון במהלך פיזי, קרקעי, כזה או אחר. יכול להיות שהם רוצים לכפות עלינו נסיגה חד-צדדית משם, והם היו שמחים אם היו מסוגלים. יכול להיות שהם ירצו לכפות עלינו התערבות בינלאומית. כל זה לדעתי במגרש העיקרי שהוא מסך הטלוויזיה - ולא בשום מקום אחר. אין להם את האמצעים להוציא אותנו משם אלא דרך הכרעה בתודעה.
[להרחבת המושג 'עימות בעצימות נמוכה' (LIC), לחצו כאן]
תסתכלו על זירה אחרת, זירת לבנון, שממנה יצאנו בתחילת המילניום. הצבא בלבנון הרגיש שהוא מנצח. אנחנו נסוגנו מלבנון, משום שהוכרענו קודם כל בתודעה של החברה הישראלית. וזהו אחד הדברים שלאנשי צבא חשוב להבין. זה נכון בהתייחס לדרג המדיני, וזה נכון בהתייחס למפקד. כשאתה ניגש היום לקבל החלטה כיצד לטפל באירוע בצומת איו"ש או איך לבצע פעילות מבצעית בדרום לבנון בתקופת רצועת הביטחון, והיום על הגדר, צריך לחשוב מה עושה הדבר הזה לתודעה של הרבה מאד קהלים.
על מה אנחנו משפיעים בהתמודדות ביהודה ושומרון? קודם כל על הציבור הישראלי, וגם הוא לא מקשה אחת - יש לו גוונים שונים, פוליטיים כאלה ואחרים; על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון; על הציבור הפלסטיני; על הרשות הפלסטינית; על ארגוני הטרור הפלסטיניים; על התנזים הפלסטיני; על הציבור במדינות ערב - התקיפות בעזה בתקופת המאבק המזוין בפלסטינים חייבו את הנשיא המצרי דאז, חוסני מובארכ להחזיר את שגרירו מתל אביב. אם לא הייתה טלוויזיה, הוא לא היה עושה את המהלך הזה בכלל. המלחמה על התודעה משפיעה על הציבור בעולם; על ההנהגות במקומות השונים; וכן הלאה.
לעיתים, כשיש צורך לקבל החלטה על ביצוע מהלך, יש סתירה באפקט של אותו מהלך על התודעה של הגורמים השונים: אנחנו, למשל, רוצים שהפעילות הנקודתית שלנו בזירה הפלסטינית מול גורמי טרור פעילים, שהדרך היחידה לסכל אותם זה לפגוע בהם, תיקרא בעברית "סיכול" (לי לא אכפת שבערבית יקראו לזה "חיסולים"); באנגלית צריך למצוא לזה הסבר אחר; וכדומה.
כלומר, אותו מהלך שאתה מבצע - בהשפעה על התודעה יש לו השפעה שונה, ואתה צריך להיות מודע לזה ולתת לזה מענה. אבל בוודאי מפקד צריך לקחת בחשבון, שמה שהוא עושה משפיע. אני זוכר את הוויכוחים במטה הכללי לגבי הפעילות היזומה בדרום לבנון. היו כאלה שצידדו בפעילות התקפית יזומה מול החיזבאללה, בעוד שראינו שבפעילות הזאת ספגנו את עיקר הנפגעים. אני טענתי בסוגיה הזו, גם בהיותי מפקד אוגדה ביהודה ושומרון, שההישג שלי במאבק הזה הוא, קודם כל, לא להיות בעמוד הראשון. ואם כבר להיות בעמוד הראשון, אז על הצלחה שלנו. אבל קודם כל, כדאי לא להיות בעמוד הראשון. זו הייתה מידת ההישג שעל-פיו מדדתי את מפקדי החטיבות. אם אתה בעמוד הראשון סימן שמשהו אצלך לא בסדר. לנו אין ענין להעלות את הסיפור בלבנון ואת הסיפור בחברון אל התקשורת. אנחנו שם מההתחלה בעמדת נחיתות. כלפי העולם הנאור, אנחנו הכובש והם הנכבש. כלפי העולם הנאור הם ה - “Under-Dog”. עדיף שלא נהיה שם, ואם נהיה, עדיף שזה יהיה בתוקף הצלחה מבצעית וייעלם משם כמה שיותר מהר.
השיקול הזה הוא לכאורה שיקול זר, ובטבלת הערכת המצב שלנו הופיע בסעיף "גורמים אחרים" אחרי מזג אויר. הזירה הפלסטינית היום זאת הזירה. יש לעשות את המבצע הכי טוב שאפשר, אבל לפני שעושים, יש לחשוב מה ההשפעה של זה על התודעה. בוודאי, אין הלימה בין מידת הפעלת הכוח ובין ההישג שמושג. אם נכריע את העימות בצומת איו"ש על-ידי הרג של 200 המפגינים. בזה ניצחנו את העניין? הרי ברור לכל בר-דעת כאן שלא. ולכן, השיקול הזה הוא מאוד חשוב.
יש עוד הרבה מרכיבים בנחיתות הישראלית בהתמודדות על התקשורת. למשל, האמינות - אנחנו מקפידים על אמינות. אין לנו יכולת להשיג את חנן עשראווי, מדווחת מרבת עמון, באירוע מוצלח במרג', שבו פגענו בג'מאל עבד אל ראזק, פעיל תנזים שיזם לא מעט פיגועים. חצי שעה אחרי היא דיווחה ב - CNN, שהישראלים טבחו חמישה פלסטינים עם טנק, בהם יש אישה בת שמונים. יש אישה בת שמונים שתמיד נפטרת בזירה הפלסטינית. היא לא הייתה שם, אבל לה אין בעיה לומר זאת ברבת עמון, באנגלית רהוטה מהוקצעת, ואנחנו דוממים. התגובה הישראלית הגיעה שש שעות אחרי. אחרי שביררנו מה היה וכדומה (ביורוקרטיה וכל מיני דברים…). אחרי שש שעות - זה כבר לא היה רלוונטי. הגרסה הפלסטינית היא זו שקנתה את העולם. מפקד צריך לקחת זאת בחשבון. לעיתים זאת בעיה של מפקד בשטח, שגמר אירוע ורוצה לתחקר לפני שהוא יוציא את הגרסה שלו, אך אז, זה כבר סיפור להיסטוריה. זה כבר לא סיפור שישפיע על התודעה באותו המקום.
הזירה התקשורתית מופקרת, למשל, גם לפני בחירות, כי אז, לצה"ל אסור להתבטא. נכון או לא נכון? זה לא נכון, אבל זו עובדה. לא תראו אז אלופים בתקשורת, כי יש בחירות ואסור לצה"ל לדבר.
לגבי סוגיית ההכרעה בעימות המוגבל: ברצוני כאן בקצרה "לשבור" כמה אמיתות. אם הדבר המקובל בעולם לחשוב הוא, שמדינה איננה יכולה להכריע ארגון גרילה או ארגון טרור, אני טוען שלא כך. זה קשה, זה לא פשוט, בוודאי אי אפשר לטפל בזה במונחים שאנחנו רגילים של צבא שמסתער וכדומה…
אבל, אני חושב שאם ניקח עכשיו את הזירה הפלסטינית, הרי יש פה התמודדות בין אינטרסים, בין רצונות, של שני עמים או של שתי ישויות מדינתיות - ואני טוען שניתן להכריע זאת גם באופן שאנו עומדים על היעדים שלנו. כדי להכריע זאת, אנחנו מדברים לא על ניצחון ב"נוק- אאוט" - אנחנו מדברים על ניצחון בנקודות. איננו מדברים על "ספרינט", על מלחמה של שבוע או שלושה שבועות, שבה נגמרים העניינים, וגם אחריה יש צורך לתרגם זאת להישגים מדיניים. מדובר פה על ריצת מרתון. על יותר מ- 42 ק"מ. לכן, יש פה צורך באורך נשימה, ויש פה צורך במרכיבים נוספים.
אבל, אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר במלחמה הזאת הוא קודם כל מה שחיוני לנו. על מה אנחנו מוכנים להיהרג - ובאמת בסוף להיות מוכנים להיהרג על זה. אם לא מגדירים זאת נוצר מצב שלצד השני היעד הוא מאוד ברור, ולצד שלנו לא בהכרח. לכן, מה שחיוני זה לא רק להגדיר, אלא לשכנע את העם שזה חיוני והצבא יילחם על זה. יש לשכנע קודם כל את העם, משום שלדעתי, במאבק מן הסוג הזה החוליה החלשה ביותר היא החברה.
האם החברה מוכנה להתגייס לזה? האם החברה מוכנה לסבול ולעמוד במאמץ כזה שבו נהרגים כל יומיים? כל שבוע? זאת יכולת עמידה. במאבק מול הפלסטינים מה שיכריע זאת יכולת העמידה. בלבנון לא עמדנו ב- 30-20 הרוגים בשנה. הצבא לא עמד והחברה הישראלית לא עמדה. לכן, סוגיית יכולת העמידה, אחרי שיש הגדרה של מה חיוני ומוכנים להתגייס מאחורי זה, היא סוגיה קריטית. המאבק הזה יוכרע בהתשה. אנחנו קוראים לזה היום "הוגעה". כל אחד מן הצדדים מנסה להוגיע, להתיש את הצד השני. וכדי לעמוד בזה צריך כמובן יכולת עמידה.
אני חושב שבסוגיה הזו של העמידה מול הפלסטינים צריך להבין, שלא צריך למדוד את הפעולות שאנו עושים בתוצאה מעשית יום יומית. כפי שאמרתי, זה לא ניצחון של "זבנג וגמרנו". צריך לראות איך הפעולה משפיעה על מגמה. בהצטברות של מגמות ניתן להגיע להשגת יעדים. כדי לעמוד בזה אין מדובר בהכרעה צבאית. לא קיבלנו כצבא את ההנחיה להכריע את הפלסטינים. מדובר בפעילות משולבת, שבה הדרג הצבאי גם לא משוחרר מכל מגבלה. הוא יקבל הוראה מצד אחד לתת ביטחון, או להילחם בטרור, ומצד שני לא למוטט את הרשות הפלסטינית, לא לבנאם את הסכסוך - לא לגרום למעורבות של כוח בינלאומי. לאפשר לנו לפעול בתוך מסגרת של לגיטימציה בין לאומית, שהיא התמודדות יום יומית. זה קשור למסך. זה קשור לדברים אחרים.
יש פעולות שעשייתן שומטת את הבסיס ללגיטימציה הבינלאומית - סוגיה מאד חשובה בעידן הזה. לכן מדובר פה בפעילות צבאית תחת הנחיה מדינית שיוצרת מתחים בין הרבה מאוד היבטים בפעילות. אתה צריך למצוא את הדרך הנכונה. לכן זו לא פעילות צבאית בלבד, אלא גם פעילות כלכלית מול גורם שמאוד תלוי בך. במקרה הזה: פעילות דיפלומטית, פעילות הסברתית וכמובן פעילות עמידה מדינית. וכל זה חייב להיות משולב, כי אם בתחומים מסוימים אתה לא עומד, או אתה לא פועל, זה כמו סכר שאתה מוציא לבנים מתוכו ואתה עלול למצוא את עצמך במצב, שבו למרות שיש כמה עמודים שעומדים בסכר, השיטפון זורם ביניהם. לכן, אני טוען, שגם מול הפלסטינים במציאות הקשה הזאת, ניתן לנצח - עם נחישות, עם יכולת עמידה, וכל זאת אחרי שהגדרנו מה חיוני לנו ואנחנו מוכנים להיהרג עליו.
[לאוסף פרקי החוברת: בין הכרעה לניצחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), עימות בעצימות נמוכה – LIC, ייצור ידע, 2/5/14.
