[איור: דיפ סטייט - המנגנון שולח שורשים... המקור: האתר The Contrary Perspective, שם היוצר אינו מצוין]

[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

הדף עודכן ב- 8 באפריל 2019

דבר אחד 'הרווחנו' ממערכת הבחירות הבעייתית הזו: את המושג 'דיפ סטייט' (Deep State), שעשה עלייה מארצות הברית, והשתרש אצלנו. שם עברי עוד אין לו, אבל שם יידישאי יש גם יש: 'דיפ שטעטל'...

הנה לדוגמה שימוש שעושים עיתונאים ישראלים במושג הזה:

דיפ סטייט מהו?

דיפ סטייט הוא מושג במדע המדינה, המתאר מצב, שבו עובדי המדינה הבכירים בשירותי המודיעין, הצבא, הביטחון, הרשות השופטת ואפילו הפשע המאורגן, מתבלבלים לחשוב שהם הריבון האמתי, וחוברים יחד לנהל את המדינה מעל ראשם של הדרג הנבחר (הפוליטיקאים) והעם; ולשבש את תהליך הבחירה הדמוקרטית. מטעמים כאלה ואחרים. זהו ארגון היברידי, שפושט צורה ולובש צורה. הישות הזו שולטת על השירות הציבורי, וקוראת תגר על יכולתו של הנשיא לשלוט.

בספרו 'המקרה של טראמפ' ‘The case for Trump’ - שראה אור במרץ 2019 (ראו תמונת כריכה משמאל) - טוען ההיסטוריון ויקטור דיוויס הנסון, כי רשתות שלטון בסגנון הדיפ-סטייט היו נפוצות לאורך דברי ימי האנושות. החל ממערך הפקידים של הביזנטים והגילדות בוונציה של תקופת הרנסנאס, דרך האימפריה הספרדית שנשלטה מתוך המנזר המלכותי הענק במדריד, ועד אלפי הבירוקרטים שאכלסו את ארמונות ורסאי (Hanson, 2019) (לוי, 2019).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של ויקטור דיוויס הנסון, 'המקרה של טראמפ', שראה אור במרץ 2019]

דוגמה נוספת היא משטרים מסוימים במזרח התיכון - כמו טורקיה הכמאליסטית (לפני עידן ארדואן) או מצרים - שבהם ארגוני ביטחון קבועים מתפקדים כמאזנים או כבולמים למשטרים האזרחיים.

המשותף לכל אלה - טוען הנסון - הייתה מסגרת קבועה של בירוקרטיה ואליטות סגורות שהיו תלויות בה, אשר מטרתה העיקרית הייתה צבירת עוצמה ושמירתה, ולא שירות הציבור. מערכת זו הולידה אינספור דרמות, תככים וניסיונות הפיכה, וכך הצליחה להתקיים ולהסתגל לכל שינוי פוליטי או החלפת משטר (Hanson, 2019) (לוי, 2019).

בארצות הברית טוענים הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ ותומכיו, כי קיימת מזימה המכוונת ליצור דה-לגיטימציה לנשיאות ולסכל את מטרות המדיניות שלה: אותם פקידים שמעולם לא נבחרו והיו אמורים להיות חלק ממנגנון טכני וניטרלי, אחזו בכל הכוח במוקדי עוצמה חשובים והפכו לגורם משפיע על חיי האזרחים. במקרים רבים התווספה לכך גם השקפה פוליטית מסוימת יחד עם התפתחות התודעה לפיה הממסד הוא היחיד שיודע מה טוב בשבילנו. כך הלך ונצבר כוח עצום הכולל את זרועות המשפט, הצבא ורשויות אכיפת החוק, שיכול להיות מגויס לטובת כל מטרה.

לארצות הברית רקע ארוך של תיאוריות קונספירציה בהם מעורב הממשל, ששורשיה נעוצים עוד בצורך החוקתי לבזר את הסמכויות של בעלי הכוח.

המושג הזה אפילו זכה לסדרת טלוויזיה משלו:

'דיפ שטעטל' - גם לנו יש גרסה משלנו לתופעה...

על הרקע הזה החלו להישמע קולות בישראל, המדברים על כך שבישראל מתפתחת גרסה מקומית של ה'דיפ סטייט', המכונה 'דיפ שטעטל', על שם העיירה היהודית שהתפתחה בחסות הגביר. לטענתם, מאז 2009 מנסה הפקידות הבכירה להיפטר מנתניהו בדרכים שונות. עוד נטען כי על כך מתקיימות הבחירות הנוכחיות.

[לדוגמה: תכניתו של אראל סגל וגדי טאוב ב- 103FM]