בישיבת הממשלה השבועית עדכן ראש הממשלה, בנימין נתניהו את השרים בדבר פגישתו עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. בין שאר הדברים, אמר נתניהו: "סיכמנו הנשיא פוטין ואני להקים צוות משותף שיפעל להוצאת הכוחות הזרים שהגיעו לסוריה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים".
בצוות המשותף יכללו היועץ לביטחון לאומי הרוסי; היועץ לביטחון לאומי הישראלי; ובהתאם לדרישתו של פוטין גם בכירים סוריים. פרסום הדרישה הרוסית לכך, שבצוות יהיו שותפים גם בכירים סורים מהווה סטירת לחי מצלצלת לראש ממשלת ישראל. פרסום הדרישה הרוסית מעיד יותר מהכל, שישראל אם תסכים להקמת הצוות ותתן לו תיקוף בינלאומי, תאלץ לבלוע צפרדע גדולה פעם נוספת, כיוון שתאלץ לקבל את מסקנות הצוות, שהיא עצמה דרשה להקים.
מה יהיו העמדות הרוסיות סוריות?
אפשר לבדוק בהתאם לשלל ההתבטאויות של בכירים סורים ורוסים בנושא במהלך החודש האחרון. החרבון הרוסי על ראשו של נתניהו בפרהסיה הפך להרגל; ומתרחש לאחר כל פגישה, בהצהרות רוסיות שסותרות או מעקרות את הצהרותיו של נתניהו מתוכן. שווה לשים לזה לב.
השבועיים הבאים טומנים בחובם פוטנציאל נפיץ למדי...
בעקבות הנסיעה למוסקבה, נתניהו ירצה להראות שהתאום עם הרוסים חזר (תוך התעלמות מלאה מדבריהם); ולכן להערכתי, תתכן תקיפה רחבה (בחיכוך נמוך) בסוריה. תזמון התקיפה חייב להיות כזה, שלא יגרור גינוי רחב מדי כלפי ראש הממשלה מצד המערכת הפוליטית; ולכן להערכתי, תהיה תקיפה במהלך עשרת הימים הקרובים.
האיראנים - שמודעים למצבו הפוליטי של ראש הממשלה - יגיבו הפעם גם בסוריה וגם באמצעות הג'יהאד האסלמי הפלסטיני (גא"פ) בעזה.
סממנים מעידים אפשר לראות בהתגברות הפעילות לאורך הגדר העזתית, ובתקיפה שהתרחשה מוקדם הלילה במרחב קוניטרה.
נתניהו יתקשה להגיב לפעילות האיראנית ויעדיף להכיל את התגובה הצפויה, ולא לנהל אש בסמוך למערכת הבחירות.
