תקציר: רק 25% מרבי הסרנים בצה"ל הן נשים; רק 8% מקרב אלופי המשנה הינם נשים; רק 8% מקרב תתי האלופים הינם נשים; ועד היום מונתה אלופה אחת (אורנה ברביבאי). מדוע קשה ומורכב לאישה להתקדם במערכת הצבאית? איך יכול להיות, שעם אותם נתונים, ולפעמים אפילו גבוהים יותר, יש כל כך מעט נשים בקצה הפירמידה?
[לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קידום עובדים, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]
עודכן ב- 31 בדצמבר 2022
סגן אלוף במיל' ליאור רוגב-צרפתי (ראו תמונה למעלה) שימשה כראש ענף למידה, פיתוח מנהיגות ופיתוח ארגוני במכללות הצבאיות של צהל, ויועצת הדרכתית ולפיתוח המנהיגות של המכללה לביטחון לאומי. במסגרת תפקידה היא פיתחה והטמיעה את ציר פיתוח המנהיגות הבכירה, המשמש עד היום כתחום תוכן בלמידת בכירים במכללות. היא בוגרת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית ובוגרת תכנית "מנדל" למנהיגות חינוכית.
כיום, עוסקת בפיתוח כישורי מנהיגות וניהול למנהלות ולמנהלים, מתמחה בקידום מנהיגות נשית.
* * *
רק 25% מרבי הסרנים בצה"ל הן נשים; רק 8% מקרב אלופי המשנה הינם נשים; רק 8% מקרב תתי האלופים הינם נשים; ועד היום מונתה אלופה אחת (אורנה ברביבאי). מדוע קשה ומורכב לאישה להתקדם במערכת הצבאית? איך יכול להיות, שעם אותם נתונים, ולפעמים אפילו גבוהים יותר, יש כל כך מעט נשים בקצה הפירמידה?
דיון במודל הצבאי בהיבטי קידום נשים לתפקידים בכירים הוא קריטי. הרי אנחנו מדינת צבא, וההשוואה מתוך המערכת הביטחונית למערכות אחרות מתבקשת. אנחנו חברה אשר מבוססת על צבא, ודפוסים רבים בחברה נלמדים ומועברים מתוך המבנה והארגון הצבאי.
[בתמונה: עד היום מונתה אלופה אחת בלבד - אורנה ברביבאי... התמונה: דובר צה"ל]
השיח על הצלחה של נשים בארגונים ובמערכות מתקיים לאחרונה במרחבי השיח הציבורי, הפוליטי והתקשורתי. שיח כזה נדרש שיתקיים גם במערכת הצבאית; והיות ובצבא יש בולטות להצלחה, בשל היות המדד להצלחה בולט (הוא מסומן בדרגות כתף, וסמלים, וצבעים), כך גם השינוי בקידום נשים בצבא, יהיה בולט וניכר.
בארגון הצבאי ניצבות נשים בפני מכשולים אמתיים: סקסיזים גלוי או מובלע, אפליה והטרדה מינית, מעט מידי תפקידים אשר מציעים גמישות, המאפשרים חופשות לידה ופתרונות לטיפול בילדים, המתחייבים לשילוב קריירה עם גידול ילדים.
בנוסף, לגברים קל יותר למצוא "מנטורים" - חונכים מקצועיים ואנשים בכירים אשר פורשים עליהם את חסותם - שמתחייבים וקריטיים לקידום בקריירה. עבור נשים, חיבור למפקדים בכירים שהנם גברים, מעורר תגובות שיש בהן פוטנציאל ל"הרמת גבות" ולדיון שאינו ענייני.
הדיון הנפוץ יותר, הוא דיון בסביבה החיצונית: אי השוויון במקומות העבודה; הקושי הרב בשילוב ביית משפחה וקריירה; וכדומה.
החסמים הקיימים בארגונים - בין אם מוצדקים או לאו - מחייבים לקיים דיון נוסף, אשר אינו פופולרי ואינו מתקיים באותו הווליום, והוא הדיון במחסומים פנימיים, של נשים, אשר מונע מהם להיאבק על המקום הראוי להן.
[בכרזה: החסמים הקיימים בארגונים - בין אם מוצדקים או לאו - מחייבים לקיים דיון נוסף, אשר אינו פופולרי ואינו מתקיים באותו הווליום, והוא הדיון במחסומים פנימיים, של נשים, אשר מונע מהם להיאבק על המקום הראוי להן. המקור: ייצור ידע]
להלן מספר חסמים, אשר מניסיוני בפיתוח מפקדות ומפקדים בצבא - במסגרת המכללה לפיקוד ומטה, והמכללה לביטחון לאומי - מאפיינים נשים מפקדות בצה"ל, בעיקר בדרגות הבכירות:
חסם ראשון: פער בשאיפה למנהיגות
שאפתנותן המקצועית של נשים רבות אינה פחותה מזו של כל גבר, אבל בתחום ההנהגה והמנהיגות במובנים של ארגון צבאי - שאינו מכיל מנהיגות חברתית, או מנהיגות קהילתית ואחרת - קיים פער בין גברים ונשים. כאשר משרות מתוארות כעמדות של כוח, מאתגרות וכרוכות בדרגה גבוהה של אחריות, הן נראות מושכות יותר לגברים מאשר לנשים. הפער הזה בשאיפות בולט במיוחד בדרגים הגבוהים.
ליוויתי מפקדים בכירים בתהליכי פרישה, גם במשטרה וגם בצבא. במסגרת תהליך הליווי, מרביתם - באופן מכריע ובולט - רוצים להיות מנכ"לים. לשאלתי "מנכ"ל של מה?" ענו לי: "לא ממש משנה... העיקר להיות מנכ"ל".
ממפקדות נשים, קצינות שליוויתי, לא שמעתי תשובה כזו, אף לא פעם אחת! התשובה הנפוצה היא – הגשמה, עניין, אוטונמייה, שינוי.
חסם שני: דימויים
להישגיה של אישה יש מחיר. מגברים מצפים לשאפתנות מקצועית, אך עבור נשים האמירה "היא מאד שאפתנית" אינה מחמאה. בתרבות שלנו, נשים אגרסיביות ונחושות מפרות כללים בלתי כתובים של התנהגות חברתית מקובלת.
שאפתנות היא מילה 'מלוכלכת'. הז'רגון הצבאי מלא בדוגמאות. "שתלטנית, מדברת כמו רס"רית משמעת, מתנהגת כמו מפקדת כיתה (מכי"ת)... את זה אין בארגונים אחרים!
חסם שלישי: תסמונת המתחזה
זהו חוסר יכולת להפנים תשבחות על הישגים. נשים בצבא, מרגישות "כאילו הן מרמות" כאשר משבחים אותן על הישגיהן. במקום לחוש שההכרה מגיעה להן, הן מרגישות בלתי ראויות; ואשמה, כאילו נעשתה טעות. ראיתי קצינות עתירות הישגים, מומחיות בתחומן, שאינן מצליחות להתנער מהתחושה שחשיפתן כמתחזות - בעלות יכולות או כישורים מוגבלים - זה רק עניין של זמן.
חסם רביעי: ציפייה שמגשימה את עצמה
בגלל שברוב עמדות ההנהגה מחזיקים גברים, נשים בצבא אינן מצפות להגיע אליהן; וזו הסיבה לכך שהן, אכן, לא מגיעות אליהן.
אמרה לי קצינה בדרגת סא"ל: "ממש לא כוונתי להיות סגן אלוף, ואם לא היה לי מפקד בתפקיד שעשיתי כמדריכה ראשית בבסיס ההדרכה, שהעמיד אותי כמועמדת, בכלל, הכניס אותי לרשימה והודיע לי על זה בדיעבד, לא הייתי היום סגן אלוף".
חסם חמישי: הקצנה באתגר האיזון בין מחויבות למשפחה ולקריירה
ההנחה הבסיסית של גברים רבים היא, שהם יכולים לנהל חיים מקצועיים מצליחים ובמקביל ליהנות מחיים אישיים מספקים. נשים רבות מניחות כי הניסיון - לעשות את שני הדברים ביחד - יהיה קשה במקרה הטוב, או בלתי אפשרי.
נשים רבות בצבא, בהתייחס לנושא, בוחרות בהגדרה: "איזון בין הצבא לחיים". נשים בצבא מוקפות בסיפורים המזהירים לגבי המחירים; מזהירים שלא יצליחו להישאר מחויבות, גם למשפחה וגם לקריירה.
הגדרת הבעיה הופכת להיות טוטלית: "איזון בין עבודה לחיים" – כאילו שני הדברים מנוגדים מעצם מהותם. מה זה אומר עלייך? אם את עובדת, את לא חיה? מה זה אומר עלייך אם העדפת עבודה? מי יעדיף עבודה על פני חיים?
בשל הקצנת הפער, נשים רבות בצבא אינן מתמודדות על תפקידים בכירים, מתוך החשש שלא תעמודנה באתגר. לא של התפקיד, אלא של האיזון!
חסם שישי: פחד מהצלחה
הפחד נמצא בשורשיהם של רבים מהמכשולים, שנשים בצבא ניצבות בפניהם. פחד שלא יאהבו אותן, פחד מפני עשיית בחירה לא נכונה, פחד ממשיכת תשומת לב שלילית, פחד מסכנות שבמאמץ ייתר, פחד שישפטו אותן, פחד מכישלון...
חסם שביעי: אי פיתוח מודל של מנהיגות נשית כחלק ממנהיגות צבאית
למנהיגות צבאית יש מבנה מסוים, שהמהות שלו, ה- DNA שלו, הוא דמות המפקד. גם בעיניי הציבור, דמות המפקד, המושגים של אחריי, הטוטליות, המושג "אחים לנשק", התפיסה של מה אנחנו רואים במפקד, האופן שבו אנחנו רוצים שינהיגו אותנו, בנחישות וברגישות, שמפקד יהיה עם חייליו... לכולם זכורה הביקורת על "מלחמת המסכים" במלחמת לבנון השנייה. הביקורת הציבורית על כך, שמפקדים נשארו מאחור ולא הסתערו עם החיילים.
מושגים אלו של מנהיגות, הם המעצבים את דמותה של המנהיגות הצבאית.
קצינות בכירות, אינן חריגות במודל המנהיגות. קידום לתפקידים בכירים, בתפיסה שלנו הוא כניסה לעולם של מחויבות טוטלית, וכאן, קיימת רתיעה מהמחיר.
כל עוד לא יפותח מודל מנהיגות אחר, מעודכן יותר, אשר תואם לסגנונות המנהיגות המאפיינות נשים, ומאפשרות פיתוח מנהיגות למול מספר מודלים נשאפים, אשר אולי גם יתאימו לסגנונות של מפקדים, ולא רק מפקדות – יתקשו נשים להתקדם בארגון הצבאי.
לסיכום
השיח החברתי הנפוץ - העוסק בקידום נשים בארגונים - עוסק בעיקר באחריות המערכת לשוויון ולקידום נשים לתפקידים בכירים. השיח שאינו נפוץ הוא האחריות הקיימת לנשים עצמן, לפעול לקידומן הן, במסגרת המערכות בהן הם פועלות.
בארגון הצבאי, הדיון על קידום נשים הוא אף קיצוני יותר, בשל מרכיבי הליבה של הפרופסיה הצבאית. אולם, במאמר זה הראיתי שלנשים עצמן, במערכת הצבאית, קיימים חסמים אשר מונעים מהן לפעול בעצמן ,למען עצמן ולמען קידום לתפקידים בכירים.
כלומר, נשים בעצמן תורמות לאי הקידום שלהן. נשים צריכות להעז, נכונותן של נשים להגיש מועמדותן לקידום, פחותה אפילו כאשר הן ראויות לו. נשים מאמינות שביצועים טובים בעבודה, יובילו מעצמם להכרה ולתגמול. נשים מצפות שאם ימשיכו לעשות את עבודתן היטב, יבחינו בהן ויניחו על ראשן כתר.
עבודה קשה ותוצאות חייבים להעריך, זה נכון. אבל כאשר זה לא קורה, חייבים נשים לדבר בשבח עצמן. עלינו לקחת סיכונים, לבחור בצמיחה, לאתגר את עצמנו ולעמוד על זכותנו לקידום, עם חיוך.
[בכרזה: עבודה קשה ותוצאות חייבים להעריך, זה נכון. אבל כאשר זה לא קורה, חייבים נשים לדבר בשבח עצמן. עלינו לקחת סיכונים, לבחור בצמיחה, לאתגר את עצמנו ולעמוד על זכותנו לקידום, עם חיוך... המקור: ייצור ידע]
מודעות לאותם החסמים, שינוי המחשבה ושינוי ההתנהגות, אלו הצעדים החשובים למהפכת השוויון!
[לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קידום עובדים, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!