[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בהעמדת שלושה רמטכ"לים בהנהגת מפלגת כחול-לבן, מהדהד המסר כי הביטחון הפך בסדר היום הישראלי למטרת על. עיון במצע המפלגה מלמד כי זהו אכן סדר העדיפויות עמו פונה הנהגת המפלגה אל הבוחר:
הפרק המדיני ביטחוני פותח בראש תוכן העניינים. המצע נפתח, אמנם, במילים הנכונות: "ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי"; אולם, משמעותן של מילים אלה נותרת בהמשך כסיסמה, והיא מסתכמת בהעמדת המצע על שלושה יסודות מרכזיים: "ביטחון, ממלכתיות, כלכלה וחברה".
אילו העניקו למושג 'ממלכתיות' את התוכן העמוק והמורכב שנתן לו דוד בן גוריון בהגותו, היו מזהים אולי, כי הוא כולל מכלול משמעויות רחב, המציב אותו בקדימות עליונה לפני ביטחון וכלכלה. הרי ביטחון קיומי יכול יהודי לבקש גם בברוקלין. אולם התוכן שניתן במצע 'כחול לבן' למושג "ממלכתיות", נותר במידה רבה טכני, בתמיכת רצף קלישאות.
[מקור הכרזה המקורית: פייסבוק]
ה'ממלכתיות' של בן גוריון
בתיאור תמציתי, ההבדל בין שימושו של בן גוריון במושג ממלכתיות, לאופן בו הוא עולה בשיח הציבורי הרווח, נעוץ באופן שבו השתמש בן גוריון במושג.
במידה רבה בן גוריון רשאי לטעון לזכות יוצרים על מושג הממלכתיות כעוגן תפיסתי בהסדרת ענייני המדינה. למשמעות המושג בתוכן המיוחד שיצק בו בן גוריון, לא קיים תרגום מוכר במדע המדינה. יש המציגים במושג תוכן מקביל למושג משילות -Governance - שפרופסור יחזקאל דרור ערך בו שימוש.
אולם, ניתוח ההקשר בו עלה המושג בתפיסת בן גוריון אינו תואם. הממלכתיות של בן גוריון גם איננה מתמצה במה שקשור בניהול ענייני המדינה בניקיון כפיים, ללא אינטרס אישי, במנהל תקין ושלטון החוק ללא ניגודי עניינים.
במושגי בן גוריון, הממלכתיות היא המצפן העמוק שצריך להנחות את המנהיג גם במקום שבו הוא ניצב לכאורה בקונפליקט מול החוק:
- בשימוש במושג הזה דרש בן גוריון מאמץ טוטאלי - מעל שיקולי עלות תועלת רציונליים - למימוש חובתה של המדינה היהודית לקיבוץ גלויות. מכאן שאב את העוצמה לתבוע להביא את כולם בבת אחת למרות מחסור חמור במשאבים, גם כשאין תכנית שלמה היכן לשכן וכיצד להאכיל את כמות העולים.
- באמצעות המושג הזה דרש את פירוק הפלמ"ח ואת סגירת החינוך הנפרד של זרם העובדים. ב
- אמצעות המושג הזה גם הצדיק את דחיית הדרישה לכינון חוקה, בטענה ההגונה שאל לו למיעוט היהודי הנמצא לפי שעה בארץ, לקבוע חוקה שתחסום בעתיד את כוח ההשפעה והשינוי שיחוללו לעתיד המוני העולים.
בהיבט זה הממלכתיות של בן גוריון היא דרישה לנאמנות לסיפור העל של האומה היהודית המחדשת ימיה בארץ מולדת.
לפי דיבורו של בני גנץ, גם לפי הכתוב במצע 'כחול לבן', גם לפי השימוש שקבע הרמטכ"ל גדי איזנקוט במושג ממלכתיות, מדובר בתוכן הרבה יותר נייטרלי. מבחינתם הדרישה לממלכתיות מבקשת התכנסות אל המרחב המשותף, המקיים מכנה משותף חף ממחלוקת, אשר בבסיסו ולא במקרה, ניצב בעיקר חוק המדינה כגורם המאחד וכאמת מידה לתקינות התנהלותית ולא חזון לאומי יהודי.
מאז בן גוריון לא היה לעם ישראל מנהיג שדאג להזכיר כי ליהודים בארץ ישראל מטרה נשגבה מעבר למקלט בטוח. בעשור הראשון למדינה חזר והדגיש: "הביטחון הוא רק תנאי לקיומנו ולעצמאותנו. למדינת ישראל ייעוד מיוחד. כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם לרווחתם והתקדמותם של תושביה. מדינתנו מצווה גם על כך, אבל אין זה העיקר. מגמתה העליונה של מדינת ישראל היא גאולת ישראל קיבוץ גלויות" (כוכבים ועפר, עמ' 32) בגישה כזו התובעת בירור של ייעוד ויחוד, טמון מטען הנפץ שמגמת ההתכנסות למרכז של 'כחול לבן' מבקשת לעקוף.
ברמה הלאומית, המעשה הביטחוני, נתון בזיקות גומלין - שאינן ניתנות להתרה - בין ממדיו הרוחניים של הקיום הלאומי, לבין ממדיו הפיזיים. אלא, שבכל הקשור לדיון הביטחוני מדיני, המכוון מזה שנים את דרכה של מדינת ישראל, הוא צומצם למיקוד יתר בסוגיה הביטחונית. ברוח מגמה זו, אמר הגנרל ג'ון אלן על תכניתו לסידורי ביטחון בנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון: "תמיד האמנו שהתקדמות שהשגנו בשיח הביטחוני מצדיקה את המשך המשא ומתן, על שאר נושאי הליבה. הביטחון לא היווה מכשול להתקדמות בשיחות השלום." (אמיר תיבון, עמוס הראל, הארץ, 2.6.2017)
עבאס זאכי, מראשי הפתח, היטיב לזהות את האיום הטמון למדינת ישראל אם תצטמצם בקיומה רק לשיקוליי הביטחון. מכאן הסביר את תמיכתו במגמת שתי המדינות באומרו: "אם ניקח מהיהודים את חברון וירושלים, משם הם שואבים השראה לקיומם, מה יישאר להם? מה הזיקה שלהם ליפו ולחיפה? כך הם יקרסו מעצמם".
[למאמר: זכי עבאס: פתרון שתי המדינות יוביל לקריסת ישראל, לחצו כאן]
מתוקף הכרת הייחוד הרוחני של קיום עם ישראל בארצו, בשעותיה הקשות של מלחמת העצמאות, קבע בן גוריון את המאבק על ירושלים כמאמץ עיקרי: "אם יש לארץ נשמה הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל, והמערכה על ירושלים היא מכרעת ולא מבחינה צבאית בלבד...השבועה ההיא על נהרות בבל, (אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני) מחייבת היום כבימים ההם, אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל." (דוד בן גוריון בהילחם ישראל, עמודים 90-91 )
הימים הבאים מציבים את מדינת ישראל בצומת הכרעה הרת גורל. השיקולים שיובילו את הנהגתה, יהיו רחבים ומורכבים מעצם האתגר להגנה פיזית על חיי האזרחים. בחיי אדם ואומה קיימים ממדים נוספים, בהם תשוקות לאומיות, היסטוריות ודתיות ושיקול הדעת הפרגמטי חייב לכלול גם אותם במשוואת השיקולים הכוללת.
למדינת ישראל והמפעל הציוני הנאבקים מעל מאה שנים על עצם היכולת להתקיים, חייב להיות סיפור יהודי-ישראלי ייחודי ועדכני, שמעניק תוכן ומשמעות למצוקת הקיום מתוך מאבק מתמיד, דווקא כאן בארץ חמדת אבות.
בהתכנסות למרכז המפה הפוליטית, על פי מצע 'כחול לבן' הסיפור הזה הולך לאיבוד. אם מצע בחירות אינו נוגע בחזון העל לקיומנו הלאומי, אולי מוטב בלעדיו, בציפייה ובדרישה להנהגה שמצפן גאולת ישראל יהיה נר לרגליה.
