[לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 1 בנובמבר 2020
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
במאמרי, ביטחון אינו הכל – הוא רק אמצעי, עסקתי, בין היתר, במשמעות המושג 'ממלכתיות' עבור ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כתבתי שם כי "במושגי בן גוריון, הממלכתיות היא המצפן העמוק שצריך להנחות את המנהיג גם במקום שבו הוא ניצב לכאורה בקונפליקט מול החוק."
על כך, כתב לי איציק צרפתי: "אני חושב שהדוגמאות לא מספיק מחדדות את הכוונה (ככל שאני יודע העדר החוקה גם נבע מהחלטת הררי, לאחר ניסיונות שלא צלחו ולא כוונת מכוון). הבעיה עם הטיעון של הקונפליקט עם החוק היא שניתן להבין שיש פה קריאה להעדפה מוחלטת של הלאומיות על החוק. זו טענה בעייתית מאחר ומרמזת על הצורך במשטר כוחני.
[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'ביטחון אינו הכל – הוא רק אמצעי', לחצו כאן]
ומוסיף איציק צרפתי: "הייתי מחדד שאין מדובר במצב מוחלט ושהחוק הוא כלי להגשמת מטרות חברתיות ולא מטרת קיומה של מדינת היהודים. לפיכך, החוק צריך לינוק מעקרונות לאומיים ולא להפך. ועוד, ישנם רגעים בחייה של אומה שיש לבכר את עקרונות הלאום על מערכת החוקים. בשורה התחתונה: ברצוני לחדד, שלא בכל קונפליקט עם החוק, מנהיג צריך לבחור בעקרונות לאומיים, אלא אם כמובן אינך מסכים"...
חוק הוא רק פיגום ומדינה היא הרבה יותר מישות משפטית
אז בתשובה לאיציק צרפתי, אני בהחלט מסכים, שלא בכל קונפליקט עם החוק, מנהיג צריך לבחור בעקרונות לאומיים. אבל יש קונפליקטים שהוא בהחלט צריך! החוק אפקטיבי בהסדרת ענייני יום יום. אין לו יכולת להתמודד עם חזונות גדולים ועם משברים יוצאי דופן. החוק הוא רק פיגום וריבון, במבחני מנהיגותו, הוא בתחומים מסוימים מעל לחוק.
כשמשה ירד אל העם מהר סיני עם לוחות הברית (ראו תמונה בראש המאמר), הוא היה רק שליח שהעביר את הלוחות מאלוהים לעם ישראל. אבל, כשפגש מצב משברי, הוא קיבל החלטה מנהיגותית ושיבר אותם. יש שאלות גדולות בחיי אנשים שהם מעל לחוק. למשל, שאלות כמו, האם להביא ילד לעולם. שום חוק לא יכול לקבוע לאנשים דברים כאלה. אני במחלוקת עמוקה עם כל המובן מאליו שהתפתח כאן, שהפך את המדינה לישות משפטית.
"מלוא כל הארץ משפט" קבע השופט, אהרן ברק (ראו תמונה משמאל). מי קבע שזה מצב נכון וטוב?
מדינה היא ארגון גדול. וכשארגון גדול מתמלא בנהלים ובפרוצדורות, הוא נחשב ארגון חולה. פרופ' יצחק אדיג'ס - המומחה הארגוני החשוב במערב בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 - מכנה את המחלה הזו "שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים".
אז "מלוא כל הארגון פרוצדורות ונהלים" זו מחלה קשה; ו"מלוא כל הארץ משפט" זו אידיליה? החוק נועד לשרת את המדינה. לא המדינה לשרת את החוק!
[להרחבה בנושא: 'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים', לחצו כאן]
ממלכתיות כתחליף לחוקה
מהסיבות הללו שרתה הממלכתיות את דוד בן גוריון כתחליף-על לחוקה. זו הייתה בחירה מודעת ומנומקת, כמו הבחירה להעדיף במקרה מחלה, טיפול הומאופתי, על פני טיפול קונבנציונלי.החוק מחויב להיות מוגדר באורח בהיר; והממלכתיות - כרעיון מופשט שמעל לחוק - הינה הפתח, שאפשר אז מילוט מן המגמה החותרת להעמיד את ניהול המדינה על נהלים קבועים וחוק יציב:
- כשהכל סגור בנהלים, לא נותר מקום ומרחב פתוח לשיקול הדעת הנדרש;
- במקום שבו המציאות בהתהוותה מבקשת הכרעה בדילמה שלא הוכרה עד כה, ואין לה קריטריון נוהלי שהוגדר מראש;
- או במקום שבו, בכורח הנסיבות, מזהה המנהיג או הפקיד משרת הציבור, כי החוק והנוהל הקיימים ממש חוסמים את הדרך בפני שיפוט ובחירה, בהכרעה שמעבר למה שמכתיבים החוק והנוהל.
לנוכח מצבים אלה - הדורשים העזה לחרוג מן המסילה - ובהבנה, שהצדק והניצחון תלויים בשעות הרות גורל בתפיסת ניהול, המתירה לצורך השעה לרדת מן המסילה, קבע בן גוריון את הממלכתיות כמצפן העל למשרתי הציבור.
הדוגמה של יעקב קדמי
בנאמנות לאותה תודעת ממלכתיות המשמשת כמצפן, העז יעקב קדמי (ראו תמונה למטה) בעומדו בראש ״נתיב״ לקחת על עצמו - בשנים 1995-1999 - החלטות היסטוריות, שמנעו את זליגת יהודי ברית המועצות לארה״ב ולגרמניה; ובהשפעת פעולתו, הגיעו כמיליון עולים לארץ ישראל. במבחן הנוהל המוכר במדע המדינה ובמערכת המשפט למנהל תקין, לא קל להצדיק את חופש הפעולה שביטא יעקב קדמי בפעולותיו.
מה שמצדיק לעומת זאת את חופש ההחלטה שביטא קדמי הוא האופן בו ביטא נאמנות למושג הממלכתיות - מה שהתבטא במקרה שלו כציות לציווי הציוני, למאמץ עילאי, בהתמסרות לתופעת קיבוץ גלויות.
הדבר החשוב ביותר בניתוח התפקיד של מושג הממלכתיות במשנת בן גוריון, טמון בהיותו תחליף יעיל יותר למול חוקה מגובשת ומוגדרת בדרך שבה היא פועלת בחיי מדינה. חוקה מבקשת לסגור את הדיון העתידי בשאלות יסוד המתדפקות על דלתם של נבחרי האומה, שריה פקידיה ושופטיה. כתיבת חוקה היא למעשה מאמץ ללכוד חברה במערכת חוק סגורה, שבמידה רבה תמנע אפשרות לגמישות לנוכח אתגרים ומבחני השעה המתהווים.
בהכרת האיום שמחוללת חוקה כמלכודת ביחס לחופש הבחירה של הדורות הבאים, ביקש בן גוריון להציב תחליף נכון יותר כמצפן לדורות, המותיר בכוונת מכוון פתח לניהול מדינה בהגיון של מערכת פתוחה.
שוב כמו בהתבוננויות קודמות על האופן שבו נצמדה מדינת ישראל לתכתיבי החוק והמשפט, כמעט ללא מוצא גם כשהוא נדרש, מתגלה זהות תפיסתית והתנהלותית בין מניפי דגלי שלטון החוק לבין רבני האורתודוקסיה החרדית, בדבקותם בשלטון ההלכה.
[לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו', לחצו כאן]
