[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מוקדם להעריך את פוטנציאל התפנית הטמון בהפגנות האזרחיות המתרחשות בעזה בימים האחרונים. גם מבלי לדעת את הצפוי להתפתח, ברור כי היקף ההפגנות ותעוזת האזרחים שהובאה לביטוי ממחישים את הצטברות מצוקת האוכלוסייה בעזה.
לאחר שמונה שנים מראשית טלטלת האביב הערבי, שלטון החמאס בעזה מבין היטב את פוטנציאל האיום, העלול להתהוות בהתעצמות זעם הרחוב. לפי שעה, גם אם זעם הרחוב אינו מוביל לאיום ממשי על כוח השליטה של ממשלת חמאס ברצועת עזה, הוא בוודאי מחייב את הנהגת החמאס בהכרת הכורח להשגת מענה, ולו סמלי, למצוקת ההמונים. מהיבט זה, יש בהתרחשות כדי להטיל אור נוסף על מערכת השיקולים המכוונת את ממשלת ישראל בתגובותיה הצבאיות המדודות למול עזה.
במשך השנה האחרונה, בהכוונת מדיניותה ופעולותיה למול עזה, נדרשה ממשלת ישראל לשאלת היסוד: האם מערכה להכרעת שלטון חמאס בעזה היא אינטרס רצוי. ההתרחשויות בימים האחרונים, הוסיפו ממד נוסף להתלבטות. בהיותו שר ביטחון חזר והסביר אביגדור ליברמן כי יש לצפות לרגע, שבו העם בעזה יתקומם כנגד שלטון החמאס האחראי למצוקותיו.
[להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן]
עכשיו כשמתגלים ניצנים ראשונים למחאת הרחוב, מתחדדת הדילמה הישראלית, האם להמשיך בהעברת הכספים לשלטון החמאס, באופן המסייע לו לבסס את שלטונו או דווקא להפך מוטב להימנע מהעברת הכספים בציפייה לתפנית חיובית שתתחולל מתוך מצוקת הרחוב. בצומת אסטרטגית זו, מתחדדת המדיניות, שככל הנראה הובילה את ממשלת נתניהו בעשור האחרון, הנובעת מזיהוי קיומה של ממשלת חמאס בעזה כאינטרס ישראלי.
ההעדפה להימנע מצעדי הכרעה למול חמאס, שקיבלה ביטוי בצוק-איתן ולאורך צמתי ההחלטה בהם עמדה ממשלת ישראל בשנה האחרונה, מגלמת ככל הנראה תפיסה אסטרטגית מגובשת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בחר אמנם להותיר את העדפתו זו בעמימות מושכלת; אבל בכל זאת, בקווי היסוד העקביים של מדיניותו מתבררת ההכרה כי קיומו של שלטון החמאס הוא אינטרס ישראלי.
בימים אלה המציינים ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים, ראוי להזכיר כי הייתה זו תבונתו המדינית של נשיא מצרים סאדת, שדחף את רצועת עזה לזרועותיה של מדינת ישראל. נטל הפתרון לבעיה הפלסטינית ביו"ש ובעזה הפך כך לבעייתה הבלעדית של ישראל. הבידול שחולל שלטון החמאס בין עזה לרמאללה הוא מבחינה זו אינטרס ישראלי, שאמנם מעניק לפי שעה לחמאס סוג של חסינות, אולם בטווח הארוך יאפשר לישראל עיצוב נכון יותר של המרחב.
