[בתמונה: .Ch.K שומרת על המהפכה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ВЧК ГПУ (Денисов В.) - Архивы. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

הפרק עודכן ב- 9 בדצמבר 2021

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק השני בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

הפרק הראשון סקר את התקופה שבין 1918-1917; שבה, במקום לשמש "מגן וחרב" של המשטר הבולשביקי, כמעט שהפך ה- .Ch.K לקברן המהפכה של לנין. הפרק השני יעסוק בהתבססות ה- .Ch.K ככלי הסיכול העיקרי של המשטר.

*  *  *

קשר השגרירים

אחד מהישגיו הבולטים של ה- .Ch.K ב- 1918, היה מבצע חשיפת "קשר לוקארט" (Lokart), בו נטלו חלק דיפלומטים בריטיים, צרפתיים ואמריקאים וסוכניהם, כמו גם יסודות אנטי מהפכניים רוסיים. ברוס לוקארט (ראו תמונה למטה מימין) שימש, עד המהפכה, כקונסול הכללי של בריטניה במוסקבה. בראשית 1918 הוא נשלח על ידי ממשלת הוד מלכותו לרוסיה, על מנת לקיים משא ומתן, לא רשמי, עם הבולשביקים, במטרה להניא אותם מלכרות שלום עם גרמניה.

למרות כישלון שליחותו, נשאר לוקארט במוסקבה ויצר קשרים עם גורמים אנטי בולשביקים. במקביל לפעילותו של לוקארט, נשלחו לרוסיה מספר קצינים של המודיעין הבריטי, ובראשם סידניי ג'ורג' ריילי, איש מודיעין מקצועי והרפתקן נטול פחדים. פעילות גורמים רבים, שלא שיתפו פעולה ביניהם בצורה מספקת, גרמה לבלבול בקרב גורמים זרים, שניסו להביא לסילוק הבולשביקים מבפנים.

[בתמונה מימין: ברוס לוקארט, ששימש, עד המהפכה, כקונסול הכללי של בריטניה במוסקבה.למקור התמונה, לחצו כאן]

דז'רז'ינסקי - ראש ה- ה- .Ch.K (ראו תמונה משמאל) ניצל היטב את המצב, והחדיר שניים מעובדי ה- .Ch.K, ממוצא לטבי, לחבורת הדיפלומטים ואנשי השירות החשאי הבריטי במוסקבה.

הסוכנים של ה- .Ch.K הלעיטו את בני שיחם בתכניות להפיל את משטרו של לנין, ולרצוח את מנהיגי המהפכה. אל שני הצ'קיסטים הצטרף סוכן נוסף, שהוצג כמפקד יחידת חיילים לטביים ששמרו על הקרמלין. בשיחות אלה השתתפו ריילי, לוקארט והקונסול הכללי של צרפת. על מנת לממן את ההפיכה, שהוצעה על ידי סוכניו של דז'רז'ינסקי, העביר ריילי ל"קושרים" למעלה ממיליון רובלים.

[מקור תמונתו של דז'רז'ינסקי משמאל: RIA Novosti archive, image #6464 / RIA Novosti / CC-BY-SA 3.0]

דז'רז'ינסקי משך את המשחק במגמה לחשוף כמה שיותר יסודות אנטי מהפכניים אמתיים, אך אירוע דרמטי במוסקבה שם קץ למבצע. ב- 30 באוגוסט 1918 בוצעה התנקשות בחייו של לנין, אשר נפצע קשה (להתנקשות לא היה קשר לפעילות לוקארט וחבר מרעיו) ובאותו יום נורה למוות בפטרוגרד ראש ה- .Ch.K המקומי, אוריצקי. למחרת ניתן האות, וה- .Ch.K החל במעצרים. ריילי, אומנם, הצליח לחמוק, אך יתר אנשי הקשר, לרבות לוקארט (למרות חסינותו הדיפלומטית), נעצרו והואשמו בהתנקשות בלנין.

לוקארט נחקר ארוכות על ידי סגנו של דז'רז'ינסקי, יעקב פטרס, אשר ניצל היטב את מעצר המאהבת של הדיפלומט הבריטי. לבסוף, שוחרר לוקארט ושב לאנגליה.

בדברי הימים של ה- .Ch.K נחשבת חשיפת "קשר לוקארט" לאחד המבצעים המוצלחים ביותר בראשית דרכו של הארגון. זאת למרות שבפועל, מדובר בפרובוקציה של ה- .Ch.K. הניסיון שנצבר במבצע: החדרת סוכנים וסוכנים פרובוקטיביים לגוף, גם אם לא מאורגן (נראה שהדיפלומטים פעלו בעיקר על דעת עצמם, ופחות בהנחיית ממשלותיהם), על פי כללי הפעילות החשאית, שימש בהמשך את ה- .Ch.K לפיתוח מבצעי החדרה ונטרול של גופים אנטי סובייטים.

הטרור האדום והקמת  ה- G.P.U

בד בבד עם מבצעים בעלי אופי מודיעיני, שימש ה- .Ch.K זרוע עיקרית של הטרור האדום, אשר הגיע לשיאו ב-1918, לאחר ההתנקשות בלנין (ראו תמונה למטה):

[בתמונה: ההתנקשות בלנין על ידי פניה יפימובנה קפלן. ב- 30 באוגוסט 1918 היא ניגשה ללנין כשיצא מבית חרושת למוסקבה וירה שלוש יריות, פצע אותו קשות. הרקע היה סגירת מפלגתה של קפלן על ידי הרשויות. עקב כך היא ראתה בלנין בוגד. בחקירתה טענה שפעלה לבד. היא הוצאה להורג בירייה ב -3 בספטמבר 1918. התמונה היא נחלת הכלל. שם הצייר אינו מוזכר]

לשם המחשה, הוציא ה- .Ch.K להורג 500 אסירים ביום אחד. בהקשר זה יצוין, כי סמכויות ה- .Ch.K באותה תקופה (מלחמת האזרחים) היו, למעשה, בלתי מוגבלות.

לאורך השנים, דרש דז'רז'ינסקי לתת לאנשיו סמכויות "שיפוט" והוצאה להורג, ובתמיכתו של לנין, הדף קולות רפים של כמה חברים להנהגה, אשר למרות הלהט המהפכני, נחרדו מאכזריותו של  "המגן והחרב".

אין ספק, כי ל- .Ch.K חלק חשוב בניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים העקובה מדם. הארגון סיכל כל ניסיון מסוג כלשהו לארגן התקוממות בעורף השטח, שהיה בשליטת האדומים. אכזריותו, שלא ידעה רסן, הרתיעה את מתנגדי המשטר מלפעול. ה- .Ch.K הוציא להורג בין השנים 1917 ל- 1921 למעלה מ- 250,000 איש!

בשלהי 1920 - עם ניצחון האדומים במלחמת האזרחים והשתלטות המשטר הסובייטי על כל שטחה של של רוסיה - הלכה וגברה בקרב חברי המפלגה הקומוניסטית תחושת אי נוחות מעוצמתו של ה- .Ch.K ומסמכויותיו. בד בבד עם מדיניות הליברליזציה בתחום הכלכלי (מדיניות ה- .N.E.P), נעשו צעדים מסוימים להגבלת חופש הפעולה של המשטרה החשאית ולצמצום מסוים בתחומי פעילותה.

בינואר 1992 הוכרז על הקמת גוף חדש, ה- .G.P.U ("המינהל הפוליטי הראשי"), על בסיס ה- .Ch.K, תוך הכפפתו לקומיסריאט עממי לענייני פנים (.N.K.V.D). דז'רז'ינסקי המשיך לעמוד בראש ה- .G.P.U, כשהוא משמש אף כשר הפנים. פורמלית, סמכויות ה- .G.P.U צומצמו. הוא נדרש לטפל בריגול נגדי, מודיעין וסיכול פעילות חתרנית. נשללו ממנו סמכויות ה"שיפוט" וההוצאה להורג. יחד עם זאת, חיש מהר הצליח ה- .G.P.U להשיב לעצמו את זכויות היתר, לרבות במישור ההענשה. לאחר הקמת ברית המועצות, בסוף 1922, קיבל ה- .G.P.U. מעמד של ארגון כלל סובייטי, ושמו שונה ל- .O.G.P.U. מאז, הואץ תהליך הפיכת הארגון לאחת מאבני היסוד במבנה המדינה הסובייטית.

ה- .K.R.O. ומבצעיו בשנות העשרים

בנובמבר 1920 הצליח הצבא האדום לסלק את אחרוני הכוחות ה"לבנים" משטחה של רוסיה הסובייטית. שארית הצבאות הלבנים התפזרו ברחבי אירופה, מצרפת ועד ליגוסלביה, לפולין ולצ'כיה. סך הכל, היגרו במהלך מלחמת האזרחים מרוסיה בין 1.5 ל- 2 מיליוני אנשי צבא, אנשי אצולה ובני משפחותיהם. במקרים מסוימים ניסו מתנגדי המשטר הסובייטי לשמור על מסגרת ארגונית, בתקוה ששינויים מבפנים או פלישה של מדינות המערב תביא לסילוקו של המשטר הבולשביקי השנוא, אולם, היו אלה תקוות שווא, מכמה סיבות:

• התוצאות ההרסניות של מלחמת העולם הראשונה, הביאו את המערב לנקוט במדיניות בדלנית, ובהדרגה, הן החלו להכיר במשטר במוסקבה ולכונן עמו יחסים דיפלומטיים ויחסי מסחר. הצהרות אנטי סובייטיות לחוד וריאל פוליטיק לחוד.
• פעילות ה- .Ch.K. העקובה מדם, מתקופת מלחמת האזרחים, חיסלה את היסודות המאורגנים, שהיו מסוכנים למשטר. אין זה אומר שהעם הרוסי, ובייחוד האינטליגנציה, קיבלו את המשטר בהתלהבות; אך, לרוב, דגלו בגישה פרגמטית כלפיו. הפיקוח של ה- .G.P.U היה הדוק ומנע או חיסל, בפועל, כל התארגנות.
• הפזורה הרוסית המיליטנטית סבלה מפירוד על רקע אידאולוגי ואישי, והייתה נטולת כוח צבאי משמעותי, שמסוגל היה להתמודד עם הצבא האדום הענק. גופי ההתאגדויות של המהגרים ה"לבנים" קמו, חדשות לבקרים, אך התקוטטו ביניהם, בד בבד עם הצהרות בדבר חיסול המשטר הסובייטי.

אך מציאות לחוד ותפיסת עולם בולשיביקית לחוד. לאורך שנים, הנהגתה של רוסיה הסובייטית חיה בתחושת פרנויה, בדבר פלישה הולכת וקרבה של מדינות אימפריאליסטיות וצבאות "לבנים". זאת, בד בבד עם פעילות חתרנית ענפה במערב באמצעות המפלגות הקומוניסטיות המאורגנות במסגרת הקומינטרן - KOMINTERN (ניסיונות מהפיכה בגרמניה וחתרנות בצרפת, בבריטניה ובמדינות אחרות).

[בתמונה משמאל: הלוגו של הקומינטרן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Thespoondragon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ההנחיות שה- .G.P.U קיבל מלנין ומדזרז'ינסקי היו, לפעול באופן מסיבי נגד יסודות הפזורה הרוסית האנטי מהפכנית.

על מנת לפעול בהצלחה מול ארגונים וגורמים מחוץ לברית המועצות, פיתח ה- .G.P.U סוג חדש של מבצעים, אשר שניים מהם זכו לתהודה עצומה במערב ובברית המועצות, ומשמשים עד היום חומר לימוד במוסדות להכשרת קציני המודיעין הנגדי והריגול הנגדי של רוסיה. אלה הם המבצעים המכונים "סינדיקט 2" ("SINDIKAT-2")  ו"טרסט" ("TREST"), שנוהלו על ידי המחלקה לריגול נגדי של   ה- .G.P.U (שכונתה K.R.O.), אשר בראשה עמד אחד מטובי קציניו של דזרז'ינסקי, ארתור ארטוזוב  (Artuzov). 

מבצע "סינדיקט 2"

מבצע "סינדיקט 2" נוהל בין השנים 1921 ל- 1924 נגד אחד מאויביה המושבעים של המהפכה, בוריס סבינקוב (Savinkov; ראו תמונה משמאל). סבינקוב, בעבר חבר מרכז פעיל בזרוע טרוריסטית של מפלגת ה- .S.R (ראוי להזכיר, שבראש הזרוע עמד סוכן פרובוקטור של ה"אוחרנה"; ראו בפרק הקודם בסדרה); ובהמשך, סגן שר ההגנה בממשלה הזמנית ב- 1917.

[תמונתו משמאל של בוריס סבינקוב היא נחלת הכלל]

לאחר מהפכת אוקטובר פעל, ללא לאות, להפלת הבולשביקים. הוא הציע את שירותיו למפקדי צבאות "לבנים", אשר לא גילו כלפיו חיבה יתרה, בשל עברו הטרוריסטי נגד משטר הצאר.

עם סיום מלחמת האזרחים, הקים סבינקוב בפולין ארגון בשם "NSZRIS" ("הברית העממית להגנת המולדת והחרות"), באמצעותו הקים תשתית סוכנים ברוסיה, שנועדה לאסוף מידע מודיעיני ולארגן התקוממות נגד המשטר.

בהיותו בעל כושר רטורי וכושר ספרותי משובח, ידע סבינקוב להלהיב את בני שיחו - עליהם נמנה אף וינסטון צ'רצ'יל - בתכניות דמיוניות להביא למיגור המשטר הבולשביקי. כל זאת, על מנת לזכות בתמיכה כספית לפעילות ארגונו, אשר נקלע לקשיים עצומים.

יתרה מכך, על פי דרישת שלטונות פולין, עליהם הופעל לחץ מצד הסובייטים, נאלצו מרבית אנשי ארגונו של סבינקוב, והוא בראשם, לעזוב את וורשה. סבינקוב מצא מקלט בפריז. במצב הקשה אליו נקלע סבינקוב, החל מבצע "סינדקט 2" של ה- .G.P.U לצבור תאוצה.

בבסיס המבצע (כמו גם במבצע "טרסט") עמדה סדרת מהלכים, שנועדה לשכנע את אובייקט המבצע (סבינקוב) בדבר קיומו של ארגון אנטי סובייטי מחתרתי חזק ברוסיה. בקיץ 1922 נעצר עוזרו האישי של סבינקוב, לאוניד ששניה (Sheshenya) שנשלח על ידי מפקדו לחדש קשר עם כמה מסוכני הארגון, כשהוא חוצה את הגבול לפולין.

חוקרי ה- .G.P.U הצליחו לשבור את רוחו והכתיבו לו מכתב לסבינקוב, בו מתואר קשר שיצר ששניה עם מחתרת מסועפת וחזקה ברחבי רוסיה, בשם L.D. ("דמוקרטים ליברליים"). את המכתב לסבינקוב הביא לפריז אחד מקציניו הבכירים של ה- .K.R.O, פיודורוב, שהציג את עצמו כאנדריי מוחין, מראשי המחתרת.

סבינקוב שיגר למוסקבה שליח אישי, אשר עבורו ארגן ה- .G.P.U. מצגות כיסוי, בדמות ישיבות הנהגת הארגון המחתרתי (את התפקידים הראשיים שיחקו ארטוזוב ועוזריו, וכן כמה מאנשיו של  סבינקוב, אשר נעצרו בעבר והסכימו לשתף פעולה עם ה- .G.P.U). השליח התרשם עמוקות מהארגון, והבטיח לשכנע את סבינקוב להגיע אישית למוסקבה, על מנת לפעול לאיחוד הכוחות של ארגונו עם ה- .L.D.

ב- 1923 הגיע פיודורוב לפריז ופגש את סבינקוב, אשר למרות היותו אדם זהיר ולמוד ניסיון עם סוכנים פרובוקטורים, לא חשד בדבר. בפיו של פיודורוב היו חדשות על קשיים בארגון ה- .L.D. אשר נתגלע בו קרע, על רקע חילוקי דעות לגבי הטקטיקה בה על הארגון לנקוט בהכנות לניסיון ההפיכה. לכן, יש צורך דחוף בהגעתו של סבינקוב, בעל הניסיון הפיקודי והמנהיגותי. סבינקוב עדיין היסס. הוא שיגר למוסקבה בחשאי את איש אמונו, קולונל סרגיי פבלובסקי, שהצטיין לאורך השנים במעשי הרג בשטחי ברית המועצות שגבלו בפולין. ה- .G.P.U הצליח לאתר את פבלובסקי, לעצור אותו ובהמשך, אף לשבור את רוחו. פבלובסקי אף הוא נדרש לכתוב דוחות ומכתבים אישיים לסבינקוב, על פי התסריט של ארטוזוב ואנשיו.

ביולי 1924, מספר חודשים לאחר מותו של לנין, כאשר סבינקוב הישלה את עצמו ביחס לשינויים אשר עשויים היו לחול ברוסיה, וראה בהעמדתו בראש ארגון אנטי בולשביקי, בתקופה זאת, צעד חיוני במלחמתו במשטר הקומוניסטי, בלע סבינקוב סופית את הפיתיון. לאחר שהתייעץ  בחברו ובעמיתו למאבק בבולשביקים, סידני ריילי (ראה בהמשך אודות גורלו), חצה סבינקוב, בתיאום עם אנשי ה- .L.D. את הגבול יחד עם כמה מעמיתיו, ונפל הישר לזרועותיהם של אנשי ה- .G.P.U.

[בתמונה: הלווייתו של לנין (1925), מאת יצחק ברודסקי. מותו של לנין יצר אצל סבינקוב אשלייה של הזדמנות לשינוי... התמונה היא נחלת הכלל]

הלם המעצר וחקירות אינטנסיביות בלוביאנקה, הביאו אותו לכניעה מהירה. ב- 27 באוגוסט 1924, במהלך משפט פומבי, הודה סבינקוב בכל האשמות, הביע חרטה עמוקה ונכונות לפעול לטובת המשטר הסובייטי. הודות להתנהגותו הטובה, הוא נדון ל- 10 שנות מאסר, וכעבור זמן מה, ביקש לחון אותו, על מנת שיוכל לתרום לברית המועצות במעשים. בקשתו נדחתה. ההמשך לוט בערפל: על פי גרסה רשמית, התאבד סבינקוב בקפיצה מחלון מטה ה- .G.P.U; על פי שמועות אחרות, וכנראה מבוססות, הוא הושלך אל מותו על ידי אנשי ה- .G.P.U.

מבצע "טרסט"

מבצע "טרסט" היה מורכב ומוצלח אף יותר ממבצע "סינדיקט 2" ונמשך קרוב לשש שנים, עד 1927. הוא לא הופעל נגד אדם מסוים, אלא נגד מספר גופים אנטי סובייטים מיליטנטיים עיקריים, כגון "ארגון כלל צבאי רוסי" (.R.O.V.S), שבראשו עמד גנרל  אלכסנדר קוטפוב (Kutepov; ראו תמונה משמאל) ואשר מרכזו היה בפריז; ו"המועצה המלוכנית העליונה" (.V.M.S), שמרכזה שכן בברלין. גם בבסיס מבצע זה עמד ארגון אנטי סובייטי פיקטיבי, "הארגון המלוכני של מרכז רוסיה (.M.O.Ts.R).

[תמונתו של הגנרל קוטאפוב משמאל היא נחלת הכלל]

את התפקיד הראשי במיצוב הארגון הפיקטיבי בעיני ארגונים "לבנים", הטילו דזרז'ינסקי וארטוזוב על אלכסנדר יעקושב, שהיה אז כבן 50, נצר למשפחת אצולה ידועה, אשר שימש יועץ בקומיסריאט העממי לענייני תחבורה.

על מנת לזכות בהסכמתו של יעקושב ובמקביל, לבחון את גישתו כלפי המשטר הסובייטי, הוא נעצר תחילה על ידי ה- .G.P.U, נחקר ממושכות על ידי ארטוזוב ודזרז'ינסקי, ולבסוף, נתן את הסכמתו ליטול חלק במבצע.

מהלך הפתיחה נעשה בשיגורו של יעקושב לסטאלין, שם הוא שיתף את איש המועצה המלוכנית ארטמונוב במידע על קיום ה- .M.O.Ts.R. כך, הצליח ה- .K.R.O להקים קשר עם הארגון הברלינאי; ובהמשך, הודות לקשריו ולפעילותו, במקביל, של ארטמונוב לטובת ה- .R.O.V.S, התקרבו הצ'קיסטים גם אל גנרל קוטפוב.

במשך השנים, שוגרו יעקושב ו"נציגים" אחרים של ארגון פיקטיבי, שכונה "טרסט" ("TREST"), מספר פעמים רב לגרמניה, לצרפת ולפולין, שם הקימו וביססו קשרים עם נציגים בכירים של הפזורה הרוסית, לרבות יורש העצר של משפחת הצאר. העובדה, כי גנרל קוטפוב - אדם מנוסה וזהיר, ששמר על ארגונו מפני חדירתם של סוכני ה- .G.P.U, האמין בקיומו של "טרסט", נרשמה כהישג מרשים! הדבר מיוחס, במידה רבה, לפעילותה של מריה זקרצ'נקו (Zakharchenko), שהיתה שליחתו ואשת הקשר של קוטפוב מול "טרסט" ובמהרה הפך הקשר בין השניים אינטימי.

הודות לשכנועיו של המאהב הצ'קיסט, אלכסנדר אופרפוט (Operput), שימשה מריה הנאיבית כשגריר הטוב ביותר של ה- "טרסט" כלפי קוטפוב ומיודענו סידני ריילי, שבהדרגה הפך ליעד פרסונלי במבצע זה.

בשנים 1925-1924 כבר לא נמנה ריילי על סגל השירות החשאי הבריטי וניסה את כוחו, ללא הצלחה, בעסקים בניו יורק. הוא הוזעק להלסינקי על ידי ראש השלוחה של המודיעין הבריטי, אשר שיתף אותו במידע בדבר קיומו של הארגון "טרסט". ראש השלוחה, בעל ניסיון בפעילות נגד רוסיה הסובייטית מאז 1918, נפל בפח שטמנו לו הצ'קיסטים והפך לחסיד נלהב של ה- "טרסט". הוא הצליח להצית את דמיונו של חברו הוותיק, ריילי, אשר הגיע להלסינקי לצורך שיחות עם נציג "טרסט" ובהמשך לפגישתו עם יעקושב, נענה להפצרותיו של האחרון להגיע לביקור בזק במוסקבה, לפגישה עם מנהיג הארגון.

כשהגיע למוסקבה, אכן פגש ריילי את המנהיגים, ושלח, בעקבות הפגישה, גלוית הרגעה לאשתו, אך, מיד לאחר מכן, נעצר על ידי ה- .G.P.U, נחקר על ידו והוצא להורג כעבור מספר שבועות.

על מנת להמשיך ולהפעיל את מבצע "טרסט", ביים ה- .G.P.U תקרית יריות במעבר הגבול הפיני, אשר הסתיימה בהריגתו של ריילי. החשדות שהתעוררו כלפי ה- "טרסט" אצל אשתו של ריילי נעלמו, לאחר פגישתה עם מריה זכרצ'נקו, אשר שידרה אותנטיות מוחלטת. עזרו לכך הפרסומים בעיתונות הסובייטית, אשר תיארו את התקרית כהריגת מבריחי גבול, מבלי להזכיר כלל את שמו של ריילי.

מבצע "טרסט" נמשך. הישגו העיקרי היה בכך שהוא מיקד אליו את כל הפעילות של ארגונים אנטי סובייטים מחוץ לרוסיה, תוך שהוא מצליח לשכנעם להימנע, לעת עתה, מפעילות צבאית טרוריסטית נגד המשטר הסובייטי. במקביל, קיימו אנשי ה- "טרסט" קשר עם המודיעין הפולני, וסיפקו לו חומר רב, כולל מסמכים בעלי אופי צבאי, מדיני וכלכלי. הדלף היה מגמתי, ובסופו של דבר עורר חשד בוורשה.

מבצע "טרסט" בא אל קיצו בשל בגידתו של אחד משחקניו הראשיים, אלכסנדר אופרפוט, מאהבה של מריה. הוא התוודה בפניה על כל הפרשה, וברח יחד עמה לפינלנד, שם פתח במסע חשיפות. סוף הסיפור מלא סתירות, אך עובדה היא, שהזוג ניסה לשוב לרוסיה, על מנת לנקום באנשי ה- .G.P.U, אך אותר על ידי הצ'קיסטים וחוסל. על פי גרסה סובייטית רשמית, הם נשלחו לרוסיה על ידי גנרל קוטפוב במסגרת מבצע טרור רחב היקף (דבר אשר הוכחש על ידי הגנרל).

כל משתתפי מבצע "טרסט" מטעם ה- .G.P.U הוצאו להורג במסגרת הטיהורים של 1937, ואילו אלכסנדר יעקושב נכלא בהאשמות שווא, כבר ב- 1934, ומת במחנה ריכוז סובייטי.

חטיפות וחיסולים

מבצעים אלה שימשו במרוצת שנות העשרים של המאה הקודמת, ואף בהמשך, מודל לחיקוי של יחידות שונות ב- .G.P.U, והניבו פירות בנטרולה ובסיכולה של פעילות גורמי אופוזיציה מחוץ לברית המועצות. לעיתים, נהג ה- G.P.U. להניח את המהלכים הטקטיים המבריקים, והתמקד בטיפול ברוטלי במתנגדי המשטר מחוץ לברית המועצות.

כך, חטפו סוכניו, ב- 1930, בפריז, את גנרל קוטפוב (ראו תמונה נוספת משמאל) בכבודו ובעצמו, והעלו אותו על סיפון אוניה סובייטית. לרוע מזלם של הסובייטים, מת קוטפוב ממנת יתר של סמים משכרים בטרם הובא לברית המועצות.

[סילוקו של קוטפוב סימן את שקיעתו של ה- .R.O.V.S... התמונה היא נחלת הכלל]

עם היעלמותו של קוטפוב, החלה הידרדרותו של ארגון ה- .R.O.V.S (שכן, קציניו הזדקנו כבר בכ- 20-17 שנים, מאז לחמו נגד הבולשביקים), הגם שה- .G.P.U, באמצעות סוכניו בארגון, הצליח, לא רק לדווח באופן שוטף על המתרחש בו, אלא אף להתקין מיקרופונים בדירה פריזאית של יורשו של קוטפוב, גנרל מילר.

בסופו של דבר, ב- 1937, הצליח המודיעין הסובייטי לארגן את חטיפתו של מילר ברחוב פריזאי שקט. הפעם, הצליחו החוטפים להביא את טרפם לברית המועצות בחיים. מילר שרד את המסע הימי לברית המועצות, שם הוצא להורג לאחר חקירתו.

גורלו של מנהיג הלאומנים האוקראינים, קונובלץ, אף הוא לא שפר עליו. הוא חוסל ב- 1937 ברוטרדם, על ידי קצין מודיעין נגדי סובייטי, פבל סודופלטוב (שעוד יוזכר בהמשך), אשר העניק לו בונבוניירה ממולכדת.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]