עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

*  *  *

לפני 53 שנה, ב- 13.06.1966, ניתן בבית המשפט העליון האמריקני פסק דין מירנדה נגד אריזונה (Miranda v. Arizona, 384 U.S. 436). אזהרת מירנדה - היא אזהרה הניתנת בעת מעצר או חקירה על ידי שוטרים בארצות הברית. לפי החוק האמריקני, חובה להשתמש באזהרה זו כלפי חשודים לפני שהם נשאלים שאלות הקשורות לביצוע מעשה פשע. האזהרה נועדה ליידע את החשוד בדבר זכות השתיקה המוקנית לו וזכותו להימנע מהפללה עצמית. השמעת הזכויות לחשוד קיבלה מעמד מחייב ב-1966, לאחר החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה.

אזהרת מירנדה: "יש לך זכות לשמור על שתיקה"; "כל דבר שתאמר עלול לשמש ואף ישמש נגדך בבית המשפט"; "יש לך זכות לשכור עורך דין שיהיה נוכח בעת החקירה"; "אם לא תוכל להרשות לעצמך לשכור עורך דין, ימונה עבורך עורך דין".

שלושה חודשים לפני שניתנה הפסיקה, נעצר ארנסטו מירנדה בחשד שגנב 8,000 דולר מסניף בנק בפניקס, אריזונה. במהלך החקירה בת השעתיים, שבה לא הוצע לו עורך-דין, הודה מירנדה, לא רק בגניבה, אלא גם באונס שבוצע 11 ימים קודם לכן. הוא נשפט ונידון לעשרים שנות מאסר. ערעורו הביא את המקרה, קודם לבית המשפט העליון של אריזונה; ואחר-כך, לבית המשפט העליון האמריקני.

ב-13 ביוני 1966, הפך זה את החלטת בית המשפט קמא, העניק למירנדה משפט חוזר, שבו ההודאה שלו לא תתקבל כראיה. בנוסף, הוא ביסס את זכויות מירנדה של נאשמים, שצומחות כולן מן הזכות הבסיסית שלא להפליל את עצמם. הבסיס החוקתי לזכות זו הוא התיקון החמישי לחוקה, שבית המשפט קבע כי הוא חל, מרגע שאדם נעצר במשטרה.

תמציתן של זכויות מירנדה היא כי חובה ליידע חשודים בזכויותיהם החוקתיות קודם לחקירה במשטרה. והנפקות היא כי התביעה במשפט איננה יכולה להשתמש בהודאה של החשוד שניתנה בעת היותו במעצר, אלא אם מוכח כי המשטרה פעלה על-פי ביטחונות המספקים הגנה בפני הפללה עצמית של החשוד.

במובן מסוים, זהו היבט של הדוקטרינה המשפטית האמריקנית של "פירות העץ המורעל", הקובעת כי לא ניתן להשתמש בבית המשפט בראיות שהושגו שלא כדין (למשל, תוך שימוש בהאזנת סתר לא חוקית), גם אם בעזרתן נחשף פשע חמור.

זכויות מירנדה, אליבא דבית המשפט האמריקני, כוללות את זכותו של החשוד להיות מיודע באופן ברור בדבר זכות השתיקה שלו, בליווי הסבר כי כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו בבית המשפט; בדבר הזכות לנוכחות עו"ד בזמן החקירה, וכי אם אינו יכול להרשות זאת לעצמו – ימנו לו עו"ד כזה חינם אין כסף.

בית המשפט העליון, שבראשו עמד ארל וורן (ראו תמונה משמאל), ניצל את ההזדמנות על מנת להבהיר את הצורך לאפשר לחשודים את זכות השתיקה בהתאם לתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית ואת הזכות למשפט הוגן בהתאם לתיקון השישי לחוקת ארצות הברית.

[בתמונה משמאל: השופט ארל וורן. התמונה היא נחלת הכלל]

פסק הדין מירנדה, קבע בית המשפט העליון של ארה"ב, קוד התנהגות לחקירות המשטרה לגבי חשודים בפליליים המוחזקים במעצר. 

אפילוג: התוצאות הבלתי צפויות של פסק דין מירנדה...

למרות פסיקת בית המשפט העליון של ארה"ב, מירנדה הורשע שנית, לאחר שהתביעה לא השתמשה בעדותו והסתמכה על עדותם של עדים.

מספר שנים לאחר שחרורו מהכלא נרצח ארנסטו מירנדה במהלך קטטה.

החשוד ברצח מירנדה הרוויח מאוד מהתקדים שסידר לוט האיש שאותו רצח: הוא שמר על זכות השתיקה לאחר שהוקראה לו 'אזהרת מירנדה', הוא שוחרר בערבות ונמלט למקסיקו.