[בתמונה: אבני החושן בחזית בית הכנסת הספרדי המרכזי ברמת גן. נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת צו', לחצו כאן]

עודכן ב-26 במרץ 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק ו', פסוק א' ומסתיימת בפרק ח', פסוק ל"ו. (ויקיפדיה: פרשת צו).

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

• שקיפות
• קרבנות VIP
• אורים ותומים

ויקרא, פרק ו' - שקיפות

בפרק זה מגדיר משה לאהרן הכהן ולבניו, כיצד יש לבצע את עבודתם באוהל מועד. עבודת העלאת הקורבנות. תפסה אותי הנחיה אחת: הכוהנים אוכלים חלק מהזבח/קרבן במקום מאוד מסוים. פעמיים יש אזכור לכך:

1. מנחה: ט וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ;
2. קרבן חטאת: יט הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכֲלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד.

האכילה של הכוהנים מותרת בחצר אוהל מועד. מדוע בחצר? כי בחצר כולם רואים. הכוהנים מחויבים לטפל בחלק שמותר להם לאכול – בחצר, לאור השמש, בציבור, כשכל מי שנמצא במקום רואה.

בשנת 1914 כתב לואי ברנדייס, משפטן אמריקני, יהודי, שופט בית המשפט העליון של ארה"ב (ראו תמונה משמאל): "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

[תמונתו של לואי ברנדייס משמאל היא נחלת הכלל]

בימים בהם מאוים בית המשפט העליון שלנו ע"י פוליטיקאים תאבי כוח שלטון, חשוב שנזכור את האופן שבו הנחה משה את הכוהנים לפני 3000 שנה בנוהגם ברכוש ציבורי ובציטוט הנפלא של המשפטן האמריקאי לפני 100 שנים.

זה עתה עבר תקציב המדינה לשנת 2019 את אישור הכנסת. מן המפורסמות הוא שהתקציב אינו אלא בסיס לשינויים והעברות תקציביות מתבצעות בחשכת הצבעות של תן וקח.

שקיפות חייבת להיות ערך ולא המלצה!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JillWellington לאתר Pixabay]

ויקרא, פרק ז' - בשבח (בזבח) הצניעות והענווה, או זבח VIP

בפרק הזה מוגדר איזה קרבנות מותר לאכול ואיזה לא. איך מבצעים את עבודת העלאת הקרבנות ועוד.

הזמן לאכילת הקרבן מוקצב. מעניין מה מוקצב לקרבן של זבח תודה: טו וּבְשַׂ֗ר זֶבַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קָרְבָּנ֖וֹ יֵאָכֵ֑ל לֹֽא־יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר.

 כלומר – קרבן שהוא "זבח תודה" צריך לסיים את אכילתו עוד באותו היום שבו הוא עולה כקרבן. לגבי זבחים אחרים כתוב שאפשר לאכול גם ביום השני, לא חייבים לסיים הכול באותו היום: טז וְאִם־נֶ֣דֶר׀ א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶבַח קָרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת־זִבְח֖וֹ יֵאָכֵ֑ל וּמִֽמָּחֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵאָכֵֽל. 

כלומר, זבחים של נדר או נדבה ניתן לאכול גם למחרת.

[בתמונה: תודה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Gellinger לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

מדוע? מדוע זבח תודה שונה בזמן הקצוב לאכילתו משאר הזבחים?

הנה ההסבר שלי: זבח תודה הוא האהוב ביותר על אלוהים. זהו זבח שהאדם מביא אותו כדי להביע תודה לאלוהים על משהו טוב שקרה לאדם. למשל – הולדת בן או בת, או הצלחה גדולה בעסקים, או אולי החלמה ממחלה קשה או הצלחה בהימורי ה"טוטו".

האדם מביא קרבן ואומר תודה לאלוהים. בלשון ימינו האדם לוקח את העושר או האושר שנפל בחלקו, ומשתף חלק ממנו עם סביבתו, מתוך ענווה וצניעות. האדם מבין שהטוב שנפל בחלקו הגיע אליו לא כי הוא "שווה" יותר והוא מכיר תודה לבורא עולם, או לטבע, או לחברה הסובבת אותו. לקרבן כזה אומרת התורה, צריך לתת טיפול מיוחד, טיפול VIP.

הרי הגיעו לאוהל מועד, כל יום, הרבה מאוד אנשים עם קרבנות מקרבנות שונים. התוצאה – יש תור וצריך לחכות. הפרק הזה אומר בפשטות – זבח התודה הוא כל כך נקי מאינטרסים, שצריך לאפשר לו לעקוף את התור והכוהנים מחויבים ליצור מצב שבו הזבח הזה יאכל עוד באותו היום. הזבח הזה לא מחכה בתור ולא משנה אם מביא אותו איש עשיר או עני. מה שמשנה הוא הסיבה המיוחדת  - תודה.

אז יש קרבנות במחלקה רגילה, ויש קורבנות VIP!! הפרק הזה צריך לקבל את השם – בשבח (בזבח) הצניעות והענווה...

ויקרא, פרק ח' - אורים ותמים

זהו פרק, שבו מכשיר משה את אהרן הכהן ובניו לעבודת הקודש, עבודת הקרבנות באוהל מועד. אחרי כל ההנחיות על אופן בניית אוהל מועד, מלבושי הכוהנים, סוגי הקרבנות השונים וכו', משה מוכן להדריך את אהרן הכהן, בניו וכל בני ישראל בעבודה עצמה.

משה המדריך: ד וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד ׃ ה וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת. חשוב ללמוד מזה, שעל מנהיג / מנהל מוטלת החובה, לא רק לחלק הנחיות והוראות; אלא גם להדריך באופן אישי את האנשים. יש בכך מסר חשוב מאוד לאופן הרצוי של מעורבות המנהיג/מנהל, בעבודה שהוא דורש מאנשיו.

לעומת המסר החיובי הזה, תפס אותי הפסוק הבא, ולא לטובה: ח וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים: משה מניח בתוך החושן (אחד מפרטי הלבוש של אהרן הכהן) את "האורים והתומים".

מה זה או מהם ה"אורים והתומים"?

בימינו מקובל הביטוי "אורים ותומים" כהתייחסות לאדם שהוא מומחה בתחומו והוא בר-סמכא, שאליו פונים בשאלות בתחום התמחותו: "תשאל את חיים, הוא האורים והתומים בנושא...".

אוניברסיטת ייל שמה על סמלה את ה"אורים והתומים" בעברית ובלטינית (ראו משמאל).

[בתמונה משמאל: סמל אוניברסיטת ייל. התמונה היא נחלת הכלל]

קראתי קצת חומר רקע בהקשר של ה"אורים והתומים" ביהדות וגיליתי להפתעתי שהם נועדו לתפקיד של לתת תשובה לשאלות שהאדם רוצה לשאול את אלוהים.

האדם עם השאלה, מגיע לכהן הגדול שבתוך בגדיו מוטמנים ה"אורים והתומים", שואל שאלה, וה"אורים והתומים" עונים לו!

כלומר, חפצים הנמצאים ברשות הכהן הגדול, נותנים מענה לשאלות הנשאלות ע"י אנשים, כאשר המענה מגיע לכאורה מאלוהים.
הכהן הגדול וה"אורים והתומים" הם התשתית להעברת השאלות והתשובות. הנה לכם תקשורת "סלולרית" ניידת שמקשרת מזה 3000 שנה בין אלוהים לבני האדם.

[בתמונה: האורים והתומים הטמונים בבגדיו של הכהן הגדול. ציורי תנ"ך / הכהן וחושן המשפט /ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

האם ייתכן שזו הסיבה שבגללה רבים המאמינים הפונים בשאלות בנושאים של חיי היומיום לרבנים, כדי לקבל תשובה, ועל פיה הם פועלים? האם זו התשתית האמונית לכך שהאדם יכול שלא לקחת אחריות על מעשיו אלא לפנות לגורם מתווך לאלוהים, כמו רב, כדי לקבל תשובה? האם פנייה לחפצים כמקשרים לאלוהים לא יכולה להפוך לעבודת אלילים? עבודת החפצים?

מסתבר שיהושע, שאול המלך, ודוד אחריו התייעצו עם ה"אורים והתומים" מספר פעמים בקריירה שלהם. משום מה זה מזכיר לי את שועי הארץ ופשוטי העם, שהולכים לקבל עצות ממקובלים למיניהם בעניינים עסקיים או אישיים כאלו ואחרים.

אני, ורבים כמוני, חונכו על כך שאין "אורים ותומים" שעובדים עבורנו. עלינו לחקור בכל דבר ולקבל תשובות שיספקו את ההיגיון, את ניסיון החיים או את המוסר הבסיסי שלנו. כל דבר אחר אינו אלה אחיזת עיניים.

בכל מקרה זה ביטוי יפה, המביא אורים (אור) ותומים (תום/שלמות) לחיים של רבים.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת צו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת צו'.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: פרשת צו.
• פנחס יחזקאלי (2023), פרשת צו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/3/19.