[בתמונה: המשטרה כשעיר לעזזאל בידי הפוליטיקאים... התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחד מתפקידי המשטרה, הלא פורמליים - בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה - הוא לשמש בעת הצורך, חיץ בינם לבין ההמון. משמע, מפקדי המשטרה הם 'השעירים לעזזאל' הפוטנציאליים של הפוליטיקאים. כשמרגישים הפוליטיקאים את תער הגרזן קרב את צווארם, הם מקריבים מפקדי משטרה להמון, בתקווה שהסערה תשכח.

על פי האמונה היהודית שעיר המשתלח - שהוא למעשה תיש מבוית - היה מכפר לישראל על כל עבירות שבתורה, חמורות כקלות. זהו ה'שעיר לעזאזל'... המדינה המודרנית יצרה לה 'שעיר לעזאזל' משלה: המשטרה...

[למאמר: ייעוד המשטרה ותפקידיה, לחצו כאן]

[בתמונה: הדמוקרטיה המודרנית יצרה לה 'שעיר לעזאזל' משלה: המשטרה... מפקד משטרת פריז כ'שעיר לעזאזל' של הפוליטיקה הצרפתית...]

אחת התופעות המרתקות ב'פרעות תשפ"א הייתה העובדה שמשטרה ישראל - בראשות המפכ"ל קובי שבתאי - החליטה להפסיק לשכב על הגדר למען עם ישראל; ו'לא להוציא עבורו את הערמונים מתוך האש'. הפעם גילינו משטרה מהאום שאינה נכנסת למצבים שבהם היא תהיה חייבת לירות במתפרעים ערבים, גם במחיר הפקרת חייהם ורכושם של אזרחים יהודים. זאת, בניגוד לאירועי אוקטובר 2000 למשל, שבהם היא ניצבה בחזית דיכוי המרד, השתמשה באש מבוקרת של צלפים; ונבגדה בידי הדרג הפוליטי, 

היטיב לבטא זאת ניצב אליק רון, שהוקרב בעצמו על ידי פוליטיקאים בתום מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי (ראו בהמשך): "מפקד משטרה, שאיננו יודע, שבערבו של יום הוא יוותר לבדו לצד הדרך, או שהוא רפה שכל, או שהוא משקר לעצמו..."!

[הצילום המקורי: משטרת ישראל]

מפקד משטרת פריז ממלא הנחיות, עד שהפרדיגמה מתחלפת...

התופעה הזו איננה ישראלית ואופייניות לרוב המדינות הדמוקרטיות: כך למשל, ב- 18 במרץ 2019 היה ה'שעיר לעזאזל' התורן מפקד משטרת פריז, מישל דלפואש (Michel Delpuech; ראו תמונה משמאל), שפוטר  בעקבות מה שכונה "מחדלי המשטרה בהתמודדות עם הוונדליזם הגובר של מהומות האפודים הצהובים בבירה הצרפתית", אחרי חודשים שבהם משטרת צרפת נהגה באיפוק יחסי כלפי המפגינים (בהנחיית הפוליטיקאים כמובן...).

[תמונתו של מישל דלפואש משמאל היא צילום מסך]

שנים של הטמעת פרדיגמות חשיבה כמו "שיטור בחברה רב תרבותית" הביאו את המשטרה - בעידוד הפוליטיקאים - להימנע מעימותים פיזיים נגד קבוצות גדולות ולהבליע דיווחים הפוגעים לכאורה בקבוצות שונות (במקרה הזה כפריים מול עירונים ועשירים מול עניים) מסיבות של תקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט)

אבל, לכל דבר יש סוף, מסתבר; והגיע הרגע, שבו פקעה סבלנות האזרחים לכאוס המתחולל בפריז.

[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'תקינות פוליטית', לחצו כאן]

[בתמונה: כותרת ה'טלגרף' על פיטורי מפקד משטרת פריז. לכתבה המלאה (באנגלית), לחצו כאן]

לאחר שהוצתה שרשרת המסעדות, חנויות היוקרה, וכלי הרכב שחנו לידם בשדרות השאנז אליזה; ולאחר ששודרו מספר סצנות קשות בטלוויזיה הצרפתית, כמו אמא וילד נמלטים ברגע האחרון מבניין בוער, הגיע מעמדם של נשיא צרפת, עמנואל מקרון וממשלתו לשפל חסר תקדים. בצר לו, הוא פנה לשיטה הדמוקרטית המוכרת: 

ראש ממשלת צרפת, אדוארד פיליפ, הודיע בנאום טלוויזיוני כי "האסטרטגיה לשמירת הסדר לא בוצעה כראוי". כתוצאה מכך, הוא אמר כי מפקד משטרת פריז יוחלף:

מקרים קודמים - בעקבות אירועי סדר ציבורי -לא חסרים:

למשל, נביא כדוגמה, למשל, את פיטוריו של מפקד משטרת שיקגו בנובמבר 2015, על רקע גל מחאות בעקבות פרסום סרטון וידאו שבו יורה שוטר לבן במפגין שחור, שלא לדבר על פיטורי מפקדי משטרה אמריקנים בעקבות מהומות ה- BLM בערי ארצות הברית:

וגם אצלנו...

כאמור, המקרה המובהק ביותר אצלנו - שבו שימשו מפקדים במשטרת ישראל 'שעיר לעזאזל' עבור הפוליטיקאים - היה בעקבות אירועי אוקטובר 2000:

בעקבות טראומת מלחמת יום הכיפורים, הוגדר ציר ציר וואדי ערה כסיכון ביטחוני, בגלל קירבת היישובים הערביים אליו; ושורטטו תרחישים אין קץ על כך שבעת מלחמה ייסגר לתנועה על ידי המקומיים, כדי למנוע ממובילים נושאי טנקים לתגבר את רמת הגולן בכוחות שריון. גם גורמי אקדמיה כפרופסור ארנון סופר (ראו תמונה משמאל) העריכו, שסגירת הציר במהומות סדר, ברגעי חירום, היא רק עניין של זמן. 

[תמונתו של פרופ' ארנון סופר משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי בני משפחתו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

נושא סגירת הציר תורגל פעמים רבות, והפרדיגמה, שנתקבעה במוחם של אנשי המשטרה על ידי הדרג הפוליטי היה, שיש למנוע את סגירת הציר בכל מחיר...

עד שהגיע הרגע וההערכה התגשמה: מהומות אוקטובר 2000 פרצו ב-1 באוקטובר 2000 (היום השני של ראש השנה ה'תשס"א), יומיים אחרי פרוץ העימות המזוין עם הפלסטינים.

הצהרות בתקשורת של צעירים ערבים - על כך שמלחמת 1948 טרם נסתיימה - ליבו את תחושת המצור בציבור היהודי ובקרב הקצינים והשוטרים. השוטרים פתחו את ציר ואדי ערה באש. במהלך העימות המדמם הזה נהרגו מבין המפגינים 12 ערבים אזרחי ישראל, ופלסטיני שאינו אזרח ישראלי. כן נהרג יהודי ישראלי אחד מיידוי אבנים על כביש חיפה ת"א.

הלחץ הציבורי של הנהגת ערביי ישראל גרם לראש הממשלה דאז, אהוד ברק, להקים ועדת חקירה, ב־8 בנובמבר 2000, היא ועדת אור,בראשות השופט תיאודור אור. אהוד ברק אף התנצל בפומבי בפני הציבור הערבי (בבחירות זה לא עזר לו...).

ומי בעיקר שילם את המחיר? המשטרה כמובן.

חזרנו לדברי ניצב אליק רון, מפקד המחוז הצפוני דאז, שסולק מתפקידו בעקבות דוח הוועדה:

"מפקד משטרה, שאיננו יודע, שבערבו של יום הוא יוותר לבדו לצד הדרך, או שהוא רפה שכל, או שהוא משקר לעצמו..."! 

[למאמר: 'יחסי המשטרה עם המדינה והמערכת הפוליטית המנהלת אותה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ייעוד המשטרה ותפקידיה, ייצור ידע, 24/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיטור בחברה רב תרבותית, ייצור ידע, 5/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פנחס יחזקאלי: יחסי המשטרה עם המדינה והמערכת הפוליטית המנהלת אותה, ייצור ידע, 24/4/14.