[בתמונה: במה חטאה האשה היולדת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sanjasy לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן]

עודכן ב-8 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת תזריע בספר ויקרא מופיעה תורת היולדת, העוסקת בדיני טומאה וטהרה של האישה היולדת. הסעיף המרכזי בתורה זו עוסק בלדתו של בן זכר, ומשך הזמן ההיטהרות הדרוש לכך. בסעיף משני, דן המקרא ביולדת שילדה בת, והסיום של תורת היולדת הינו תיאור של הטקס הדתי בתום ימי ההיטהרות להולדת בן או בת.

לכאורה לפי התיאור המקראי, לידה הינה סוג של חטא על פי דברי הכתוב: "אישה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים... ובמלאת ימי טהרהּ, לבן או לבת, תביא כבש בן שנתו לעולה, ובן יונה או תור לחטאת אל פתח אוהל מועד אל הכהן, והקריבוֹ לפני ה' וכיפר עליה וטהרה ממקור דמיה"[1].

[בתמונה: במה חטאה האשה היולדת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ThorstenF לאתר Pixabay]

מדברי הפסוקים הללו אנו למדים כי היולדת מחויבת בהבאת קרבן חטאת, שמשמעותו חטא שעבר המקריב, משמע שהיולדת מוחזקת כאדם חוטא ועליה להביא קרבן להיטהר ממנו. הדבר נראה תמוה מאוד, היות ואנו יודעים כי הציווי הראשון במקרא נסוב על מצוות פרייה ורביה כדלקמן: "פרו ורבו ומלאו את הארץ"[2], וגם אם קיימת פרשנות שאין המדובר במצווה אלא בברכה למין האנושי, הרי קשה להניח כי האל יצווה או יברך את האדם בדבר שיש בו שמץ של חטא. אם כן, מה חטאה של היולדת?

קודם שננסה לענות על כך, נראה מה היה נהוג בפולחן הדתי לגבי יולדת בתרבויות הקדומות[3]. בתרבויות אלה משכה היולדת את הכוחות הדמוניים, שרצונם היה הרג ומוות של היילוד. הפרשנות המגית הזאת, לא אמורה להיות נכונה באמונת המקרא.

עם זאת, בתורת היולדת המקראית, אנו מוצאים מוטיב של סכנה הקשור לילוד בן יומו; ולכן, אסור ליולדת להיות בתחום המקדש בגלל טומאתה. הפחד מפני הכוחות הדמונים שעלולים לתקוף את הילוד מצוי בכתובת ארסלן טאש[4], שהתגלתה באסיה הקטנה, ובכתובות וטקסטים עתיקים נוספים המקבילים בזמנם לתקופת המקרא. העולה מהן היא התמונה הבאה: הכרזת טומאה של היולדת באה להגן על האם ועל היילוד הרך ולשמור את בטחון כלל העם והקהילה מהתקרבותה של היולדת למקום פולחן האל.

[בתמונה: במה חטאה האשה היולדת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sanjasy לאתר Pixabay]

יתכן שהרחקה זו מהמקדש המקראי, משמעותה תשובה לריטואליים הדתיים הקשורים בפולחן הפריון שרווחו במזרח הקדום, היות ועל האישה היולדת נאסר ליטול חלק בפולחן הדתי במקדש לפרק זמן מסוים, ועד הבאת קרבן חטאת. ברם, דווקא תהליך מקראי זה מהווה ניגוד לפולחן של התרבויות הקדומות, כפי שהוא בא לידי ביטוי במיתולוגיה האוגריתית, מסוף האלף השני לפני הספירה, שם הוצג עניין הפריון בחגיגות והעלאת מחזות שהראו את הקשר של הלידה גם בקרב האלים השונים, דבר שמנוגד בתכלית להשקפת המקרא, בו האל הוא מקור הטוב והברכה, ולכן אין הוא יכול להיות כפוף לתהליכים טבעיים או פולחניים כלשהם.

נחזור אל השאלה האם היולדת נחשבת לאדם חוטא בגלל הלידה? חז"ל הסבירו עמדה מקראית זו באופן הבא:" שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה אמרה תורה: יולדת מביאה קרבן? אמר להן, בשעה שכורעת לֵילד (ללדת), קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן"[5], כלומר, תהליך הלידה שמלווה בצירים ובכאב רב, גורמים לאישה היולדת למצב בו היא מכריזה בליבה בנוסח של שבועה, שלא תקיים עוד יחסי אישות עם בעלה, בניגוד לצו האלוהי של פרו ורבו. אשר על כן, רק לאחר שהיא מתעשתת מכאבה, חובה עליה להביא קרבן חטאת בשל שבועתה האישית שלא תלד עוד. תשובתו של רבי שמעון בר יוחאי מדוע יולדת מביאה קרבן חטאת אינה מתיישבת עם פשוטו של מקרא, והיא דרשנית מעיקרה.

הבעיה הנוספת של פרשנות זו הוא כאמור האיסור של היולדת להתרחק לא רק מהמקדש אלא גם בדברים הנחשבים לקדושים:" בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא", האם בגלל שבועה שבלב שלא תלד עוד מוטלת עליה הרחקה שכזאת? לשון אחר, אין הלימה בין דבריה של היולדת שנאמרו ברגע של כאב, להרחקתה המוחלטת מהמקדש ומכל כלי הקדושה האחרים, עד מלאות ימי ההיטהרות שלה שבסיומן היא מביאה קרבן. יתרה מזאת, פרשנות זו אינה מסבירה את הפשר שאם נולדת בת, הרי שזמן הטומאה מוכפל לארבעה עשר יום, וזמן ההיטהרות לשישים ושישה יום, המסתכמים יחד לשמונים יום.

[בתמונה: במה חטאה האשה היולדת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי reneeellisdesigns לאתר Pixabay]

אחרית דבר

תורת היולדת המקראית יוצרת קושי פרשני גדול. האם בעטיו של תהליך טבעי היא תחשב לאדם חוטא, תוגבל נוכחותה במקדש ובסיום ימי טהרתה תביא קרבן חטאת? אם נברר את שמו של הקורבן, "חטאת", נראה כי אינו קשור דווקא בחטא אלא בסוג של חיטוי, ופעולת החיטוי הזו מכונה גם כפרה. בשפה האכדית השורש כ.פ.ר, מציין ניקוי, וזו מובנה של הכפרה בקרבן החטאת של היולדת - הסרת הטומאה בגין דם הלידה. האדם הטמא אחראי אמנם על כפרתו, כלומר על ניקוי הקודשים מן הטומאה שהתחוללה בעטיו, אך אין בכך כדי להאשים אותו בחטא כלשהו.

לכן, התשובה לשאלה במה חטאה היולדת היא שהיולדת לא חטאה כלל, אלא שלידה יוצרת טומאה ולכן מוטלים על היולדת איסורים וחובות הנוגעים לאותה טומאה. המערכת המסועפת של דיני טהרה וטומאה הקיימת במקרא, משקפת את העובדה שהמקרא מייחס לטומאה לא כעיקרון יורידי או כמנהג עתיק וחסר פשר, אלא כתופעה ממשית הקיימת במציאות.

כך מסביר יעקב מילגרום את חטא היולדת בספרו [6]. לפי המשך דבריו, המקרא הכיר באופייה הדינמי של הטומאה אך דחה את הפן הדמוני שלה. במחשבה המקראית הטומאה איבדה מהכוח ההרסני שיוחס לה בתרבויות המזרח הקדום והיא נתפסה כתופעה טבעית, שיש להסדיר את דפוסי פעולתה. טומאת היולדת אינה מעמידה בסכנה את היילוד ואת העם בכללותו, היות ויש כאן תופעה טבעית שאינה מסכנת חיים, אלא קשורה למושגים של טהרה וטומאה הרחוקים כמטחווי קשת מהשקפתו ותפיסתו של האדם המודרני.

[לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.

[1] ויקרא, פרק י"ב, פסוקים:  ב'-ז'.

[2] בראשית, פרק א', פסוק כ"ח.

[3] עולם המקרא, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים:82  – 83.

[4] ארסלן טאש , ( (Arslan Tash ,חדתה הקדומה, שבצפון סוריה. חדתה סופחה לאימפריה האשורית בימי שלמנסר השלישי (858 – 824 לפנה"ס), ואז גם הפכה לבירת הפחווה האשורית במקום.

[5] בבלי, נידה, דף ל"א, עמוד א'.

[6] יעקב מילגרום, ויקרא – ספר הפולחן והמוסר, מוסד ביאליק, ירושלים, 2014, פרק י"ב – לידה.