[בתמונה: פוסטר שהפיץ הצבא הלבן, אשר מציג את לאון טרוצקי כשד. הצלחת חיסולו של טרוצקי גרם הרבה נחת לסטלין, אך השמחה הייתה קצרת מועד: מלחמת העולם השנייה כבר עמדה בפתח! התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק החמישי בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

תקופת ייז'וב

גל הטרור האימתני, שהציף את ברית המועצות לא ידע גבולות, ונדמה היה, שלעולם לא ייפסק. מערכות השלטון ומנגנוני הכוח היו על סף התמוטטות. איש לא חש עצמו בטוח שלא ייעצר בלילה או באחד הימים הקרובים. במשרדים הפסיקו לתלות שלטים עם שמות המנהלים, בשל הצורך להחליפם תכופות. ב- .N.K.V.D הפכו החוקרים לנחקרים והוצאו להורג, אך גם גורלם של חוקריהם לא שפר עליהם.

ההערכה היא, כי בין השנים 1938-1936 הוצאו להורג, לפחות, מיליון בני אדם. בנוסף, נשלחו מיליוני אסירים לעבודת כפייה במחנות ריכוז, ומילאו, כעובדי כפייה, תפקיד מרכזי בביצוע תכניות החומש. ההערכה היא, כי ב- 1937 הגיע מספרם של עובדי הכפייה ל- 5 מיליון, וב- 1940 קפץ מספרם ל- 10 מיליון. כל אלה התווספו לקרבנות מלחמת האזרחים, לדיכוי מרידות מקומיות בשנות העשרים של המאה הקודמת, לקולקטיביציה (הגליה ורצח של מיליוני אזרחים), ועוד כהנה וכהנה. ההערכה היא, כי ממלחמת האזרחים ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה, היו כוחות הביצוע של שלטונות הביטחון אחראים לרציחתם של עשרות מיליוני בני אדם.

[הכרזה: ייצור ידע]

נראה, כי כאשר החל סטלין לחוש, כי מכונת הטרור, שהפכה בלתי נשלטת, עלולה לקבור את המדינה כולה, החליט להתחיל ללחוץ על הבלמים. מבחינתו, ייז'וב עשה את שלו, ועתה, ניתן היה להועיד לו תפקיד של "שעיר לעזאזל".

כמחליפו של "התליין הגמד", שעד לא מכבר, שרה לו התעמולה שירי הלל על מלחמתו חסרת הפשרות נגד "אויבי העם", סומן צ'קיסט ותיק מגרוזיה, לברנטי בריה (Beriya Lavrenty; ראו תמונה משמאל), אשר שימש, באותה עת, כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית בגרוזיה. בריה הובא למוסקבה, ובאוגוסט 1938, מונה לתפקיד סגן ראשון לראש ה- .N.K.V.D והממונה על ה- .G.U.G.B.

[תמונתו של לברנטי בריה משמאל היא נחלת הכלל]

כעבור כחודשיים, הודח ייז'וב מתפקידו. בהמשך, נעצר, וב- 1940, הוצא להורג, הפעם, ללא משפט ראווה. בריה מונה לעמוד בראש ה- .N.K.V.D. הוא ביצע, בשלב ראשון, טיהור של אנשי אמונו של קודמו והציב בתפקידי מפתח את אנשי שלומו, אשר הובאו מגרוזיה.

הטרור נחלש. סטלין ובריה דאגו להפיץ בקרב אזרחי ברית המועצות מסרים, לפיהם הטיהורים ההמוניים היו מעשה ידם של ייז'וב וחבר מרעיו, אם כי הרוב המכריע של קרבנות הטרור, גם אלה שישבו במחנות ה- GULAG, לא זכה ברה-הביליטציה ממה שכונה "Yezhovshchina", "תקופת ייז'וב".

'אין ארוחות חינם'

אין ארוחות חינם, והטיהורים גבו מחיר כבר משירות הביטחון. כאשר סקר בריה את מצבו של מודיעין החוץ - שכונה, בעקבות השינויים הארגוניים, "מחלקה 5" ב- .G.U.G.B, הייתה לו סיבה טובה לדאגה. רוחות מלחמה סערו בחוץ; אירופה הייתה לאחר הסכמי מינכן, כאשר מעצמות המערב ניסו לפייס את היטלר, בתקוה שיפנה את צבאותיו מזרחה, לעבר ברית המועצות; ואילו המודיעין הסובייטי היה נתון במצב קשה לאחר הטיהורים. מתוך 450 עובדי ה- .I.N.O, בברית המועצות ובחוץ לארץ, חוסלו 275. במהלך 12 ימים ב- 1938, לא העביר ה- .I.N.O להנהגת המדינה, קרי לסטלין, אף לא דיווח מודיעיני אחד. אנדרלמוסיה השתררה בשלוחות החסויות, בהן נותרו, לעיתים, עובד או שניים (כך היה, בין היתר, אף בגרמניה), הקשר עם הסוכנים נותק, וחלק מהרשתות קרסו.

מעניין לציין, שלמרות שגייסים, מפעילים וראשי שלוחות הוכרזו כמרגלים "אימפריאליסטים", כאשר לכל אחד "הודבקו" האשמות של שיתוף פעולה עם שירותי מודיעין מערביים, לא הוסקו מסקנות לגבי סוכנים אלה, והפעלתם נמשכה במקרים שהקשר נמשך או חודש.

[בכרזה: אין ארוחות חינם... בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

מודיעין החוץ מתאושש

בריה וסגנו, וסבולוד מרקלוב (Merkulov; ראו תמונה משמאל), ניגשו במרץ למלאכת חיזוק מנגנון מודיעין החוץ של ה- .N.K.V.D. הוקם בית ספר להכשרת קציני מודיעין, שכונה "SHON" (בהמשך הוחלף שמו ל"בית הספר 101", אשר הפך, בשנות ה- 70', ל"מכון KI"). בראש "מחלקה 5" הוצב קצין צעיר ודינמי, פבל פיטין (Fitin), אשר במרוצת השנים התגלה כאחד מטובי ראשי המודיעין. פיטין דאג לתגבר באופן מהיר ומסיבי את השלוחות בחוץ לארץ, ובעיקר את ראשיהן. במרוצת 1940-1939 הגיעו למדינות המערב קצינים מנוסים, כמו זרובין (Zarubin), ריבקין (Rybkin), קורטקוב (Korotkov) ואחרים.

[בתמונה משמאל: וסבולוד מרקלוב, סגנו של בריה. התמונה היא נחלת הכלל]

כתוצאה מהפעילות האינטנסיבית, הצליח המודיעין של .N.K.V.D, במחצית 1940, לשוב לאיתנו. המטה כלל קרוב ל- 700 עובדים, ואילו מחוץ לברית המועצות הוצבו קרוב ל- 250 קצינים. ה- .N.K.V.D הצליח להקים מחדש 40 שלוחות, אשר הגדולות שבהן היו בארצות הברית (18 אנשים) בפינלנד (17 אנשים) ובגרמניה (13 אנשים). קציני השלוחות הצליחו, בעמל רב, לחדש את מערך המקורות הפעיל בגרמניה, באנגליה, בארצות הברית, בצרפת, באיטליה ובסין, שמנה קרוב ל- 600 מקורות פעילים למיניהם.

הרשת הגרמנית

הפעילות האינטנסיבית במוסקבה ובחוץ לארץ לוותה בשינויים מבניים תכופים, שהחשוב ביניהם התרחש בראשית 1941. על פי החלטת הפוליטבירו, חולק ה- .N.K.V.D לשני מינסטריונים נפרדים: .N.K.V.D ו- .N.K.G.B. ה- .N.K.G.B הורכב מכל היחידות שעסקו בביטחון המדינה, קרי, בריגול נגדי, בפיקוח פוליטי ובמודיעין חוץ. מודיעין החוץ אורגן מחדש כמינהל ראשון של ה- .N.K.G.B, ובראשו המשיך לעמוד פיטין. בריה מונה לראש ה- .N.K.V.D (במקביל שימש כמתאם של ה- .N.K.G.B), ואילו מרקולוב הועמד בראש ה- .N.K.G.B. באותה תקופה, התקבלה החלטה לארגן את השלוחות החסויות בערוצים: מודיעין פוליטי, מודיעין מדעי טכנולוגי וריגול נגדי חוץ לארץ. פעילות השלוחות התנהלה תחת פיקוח צמוד של המרכז. בניגוד לעבר, הותנה כל גיוס של סוכן באישור המטה.

חידוש הפעלתם של "סוכנים ערכיים" בגרמניה, קארנק (Kharnak), אשר כונה Korsikanets; וליימן (Leman), אשר כונה Braytenbakh, היה מהמבצעים הבולטים של המינהל הראשון של ה- .N.K.G.B. המשימה הוטלה על קצין מודיעין מנוסה, אלכסנדר קורוטקוב (Korotkov), לימים, מראשי המודיעין הסובייטי, שניהל את מינהל הבלתי חסויים בשנות החמישים של המאה העשרים. קורוטקוב הגיע לברלין בכיסוי של מזכיר שלישי בשגרירות ברית המועצות. הפעלתו של הסוכן ברייטנבאך (Braytenbakh), שניהל את המדור הסובייטי בגסטאפו, נמשכה עד יוני 1941, והוא העביר, בנוסף ל"מידע ערכי" בתחום הריגול הנגדי (וקל להבין, עד כמה הקל על פעילות השלוחה, בדווחו על הפיקוח אחר עובדיה ועל הערכת האיום המודיעיני הסובייטי בגרמניה) גם מידע התרעתי. היה זה קורוטקוב, אשר שלושה ימים לפני פלישת גרמניה לברית המועצות מסר למפעילו החדש את המועד המדויק לפרוץ המלחמה.

כשהצליח קורוטקוב לחדש את הקשר עם הסוכן קארנאק (Kharnak), פקיד בכיר במיניסטריון הכלכלה בגרמניה, הוא הופתע לשמוע, לא רק שקבוצת מתנגדי המשטר הנאצי שהתרכזה סביבו, ממשיכה לפעול, אלא שהיא אף התרחבה ובהתאם, גבר הפוטנציאל שלה. בסיוע קארנאק הצליח קורוטקוב לגייס "סוכן ערכי" נוסף, קצין במחלקת המודיעין במיניסטריון האווירי של גרמניה בשם שולץ-בויזן (Shultse-Boyzen), שכונה "Starshina", נצר למשפחת אצולה גרמנית, אשר ריכז סביבו מספר אנשים בעלי נטיות אנטי פשיסטיות, מבין האנשים הקשורים בחיל האוויר הגרמני. שתי הרשתות – זו של Korsikanets וזו של Starshina העבירו ל- .N.K.G.B מידע התרעתי רב על הכנות גרמניה למלחמה נגד ברית המועצות.

"חמישיית קיימברידג'"

באנגליה, קיבלה הפעלת "חמישיית קיימברידג'" תאוצה. בשלב זה, היה ג'ון קרנקרוס "הסוכן הערכי" ביותר מבין החמישה, אשר בספטמבר 1940 הפך למזכירו האישי של חבר הקבינט הבריטי, שהיה נגיש לכל מסמכי הקבינט. קרנקרוס העביר למפעיליו כמות עצומה של מסמכים רגישים ביותר, כולל דוח מיוחד שהעריך, כי להיטלר אין כל סיכוי לפלוש לבריטניה (מסקנה מתבקשת מהדיבורים של הדיקטטור בברלין על מבצע "אריה הים", תוכנית הפלישה לאיי בריטניה), וכי ההכנות לפלישה הן, למעשה, מסך עשן.

החבר השני בחמישיה, דונלד מקלין, שב לעבוד, ביוני 1940, במשרד החוץ הבריטי. דיווחיו הרבים אודות מדיניות החוץ של בריטניה זכו להערכה גבוהה במוסקבה.

יתר חברי ה"חמישייה" הונחו על ידי מפעיליהם הסובייטים לחדור לשירותי המודיעין של בריטניה. הראשון שהצליח למלא את המשימה היה גאי ברדג'ס, שהתקבל לשירות החשאי הבריטי, המוכר כיום כ- MI-6. הוא אף סייע לחברו, קים פילבי (ראו תמונה משמאל), להגיע לאותו מקום, ואילו אנטוני בלאנט, לאחר שסיים ב- 1939 קורס במסגרת המודיעין הצבאי ובתום שירות קצר בצרפת, הועבר ללונדון והוצב בשירות הביטחון הבריטי MI-5, במחלקה, שעסקה בפיקוח על שגרירויות של מדינות ניטרליות. כך, זכה המודיעין  הסובייטי, במחצית  1940, להתבונן בקהיליית המודיעין הבריטי מפנים.

[בתמונה למעלה משמאל: בול עם דיוקנו של קים פילבי שהונפק בברית המועצות. התמונה היא נחלת הכלל]

סופו של "האויב המר"

במקביל למאמץ הקדחתני להשיג מידע על המתרחש במעצמות אירופה, בדגש על חשיפת כוונות מלחמה מצד גרמניה, ועל עמדתה של אנגליה, שנותרה אז בודדה במלחמה מול גרמניה (סטלין חשד במזימה מצד בריטניה וגרמניה, שתי המעצמות, הנלחמות זו נגד זו, לכרות ברית שלום ולהפנות את מכונת המלחמה נגד ברית המועצות), נאלץ ה- .N.K.V.D, במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה הקודמת, להשקיע מאמץ מודיעיני רב בניסיונותיו למלא אחר המשימה שהטיל עליו סטלין: לחסל את גדול אויביו של הדיקטטור הסובייטי, לב טרוצקי (ראו תמונה משמאל), אשר הוגלה בסוף שנות העשרים מברית המועצות, ומאז, נע ונד מטורקיה לאירופה ומאירופה למקסיקו, בה מצא, לבסוף, מקלט.

[תמונתו של לב טרוצקי משמאל היא נחלת הכלל]

באופן פרדוקסלי, טרוצקי, שנהנה מפופולריות בקרב חוגים מהפכניים, הפך בעיני סטלין למסוכן אף יותר מהיטלר, מוסוליני ושמרנים בריטיים, אשר הטיפו נגד ברית המועצות. בהתאם להנחיותיו של סטלין, פעל ה- .N.K.V.D במרץ, להחדיר סוכנים לתוך החוגים המקורבים לטרוצקי. אחד הסוכנים, מרק זבורובסקי, יצר יחסים קרובים מאד עם בנו של המהפכן הגולה, לב סדוב. זברובסקי סייע לאנשי ה- .N.K.V.D לחטוף את הארכיונים האישיים של טרוצקי בנורבגיה ובצרפת, ואמור היה ב-1939 ליטול חלק בחטיפתו של סדוב לברית המועצות, על ידי יחידת הלוחמים של ה- .N.K.V.D (קבוצת "YASHA" שכבר הוזכרה לעיל). מותו של סדוב, בבית חולים פריזאי, ביטל את הצורך במבצע.

[בתמונה: טרוצקי בימים אחרים, סוקר מסדר צבאי בכיכר האדומה במוסקבה ב- 1920. התמונה היא נחלת הכלל]

לאחר שיסודות טרוצקיים חוסלו באכזריות בספרד, הגיע תורו של טרוצקי עצמו. סטלין הטיל את התפקיד, אישית, על קצין .N.K.V.D צעיר יחסית, אך מנוסה בחיסולים, פבל סודופלטוב (Sudoplatov), אשר הסתייע באיש מבצעים עתיר ניסיון ממלחמת ספרד, נאום אייטינגנון (Eytingon).

ניסיון התנקשות ראשון התרחש במאי 1940, כאשר קבוצת לוחמים, שבראשה הבלתי לגאלי, יוסף גריגולביץ' וצייר מקסיקני מפורסם, בשם דויד סיקיירוס (Sikeyros David), ריססה בנשק אוטומטי את חדר השינה של טרוצקי. הניסיון נכשל. טרוצקי ואשתו הצליחו להסתתר מתחת למיטתם.

אך, הכישלון לא הרתיע את סודופלטוב, אשר ידע מה צפוי לו אם טרוצקי יישאר בחיים. הוא הפעיל הפעם את הזרוע השנייה, שהכין במקביל ללוחמים הטרוריסטים שכשלו. לרשותו של אייטינגון, ששהה לאורך שבועות במקסיקו, עמד מבצע מוכשר יותר, שחיכה להזדמנות.

שמו של הסוכן המיוחד של ה- .N.K.V.D, ממנו קיבל הנחיה לעבור בסתיו 1939 למקסיקו היה רמון מרקדר (ראו תמונה משמאל) לאחר שהתבסס במדינה זאת, הצליח מרקדר לשכנע את פילגשו לבוא בעקבותיו. הבחורה פעלה בדיוק על פי שאיפותיו המבצעיות של אייטינגון. במשך חודשיים שימשה מזכירתו של טרוצקי, כאשר מרקדר מסיע אותה אל הבית, שהיה מוקף חומה ומוגן על ידי שומרים, בו עבד והתגורר טרוצקי עצמו. הוא לא עורר חשד אצל השומרים ואצל חסידי הגולה, והוא הרבה לשחק עם נכדו.

[תמונתו של רמון מרקדר משמאל היא נחלת הכלל]

ב- 20 באוגוסט 1940, הגיע מרקדר לביתו של טרוצקי, כשהוא מסתיר תחת מעילו גרזן של מטפסי הרים. הוא ביקש מטרוצקי לעיין במאמר שכתב, וכאשר זה שקע בקריאה, הנחית על ראשו מהלומת גרזן חזקה. בניגוד לציפייתו, טרוצקי לא מת ופתח בצעקות אימה. מרקדר נתפס על ידי שומרי ראשו של טרוצקי, אשר מת מפצעיו כעבור יום.

מרקדר סירב לשתף פעולה עם חוקריו ושמר בסוד את כל פרטי פעילותו בשירות ה- .N.K.V.D, למרות שהובטח לו, כי ישוחרר לאחר ריצוי חלקי בלבד של גזר דינו (20 שנות מאסר). הוא נשאר חייל נאמן ופנאטי של הקומוניזם הסטליניסטי והאמין בצדקת מעשיו. לאחר שחרורו ב- 1960, הוא עבר לקובה, ומשם, הגיע דרך צ'כוסלובקיה לברית המועצות, שם התגורר עד סוף ימיו. בחשאי, הוענק לו תואר גיבור ברית המועצות. אייטינגון ואמו של מרקדר ברחו לברית המועצות במסלול מילוט, שהוכן מראש. כך הסתיים המרדף, וסטלין יכול היה לחוש סיפוק רב ורווחה, אך לא לאורך זמן. שכן, מלחמת העולם השנייה כבר עמדה בפתח.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.