תקציר: מגעיל… להסתכל על הפוליטיקה - שלנו ושל אחרים - ולהקיא… כולם מטילים רפש איש ברעהו וכולם מתלוננים על הריח; מספרים, שמעולם לא היה כל כך מגעיל (לא נכון… היה!); ומחפשים ערכים ומוסר בפוליטיקה…
[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן]
עודכן ב- 26 בדצמבר 2022
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
מגעיל... להסתכל על הפוליטיקה - שלנו, וגם של אחרים - ולהקיא...
כולם מטילים רפש איש ברעהו וכולם מתלוננים על הריח; מספרים, שמעולם לא היה כל כך מגעיל (לא נכון... היה!); ומחפשים ערכים ומוסר בפוליטיקה.
אז לצערנו, מוסר איננו ערך מוביל במאבקים פוליטיים, כמו שהוא לא ממלא תפקיד משמעותי, לא בזירה הבינלאומית; לא בזירה הלאומית והעירונית (משמע, בפוליטיקה); לא בזירה הארגונית (משמע, בפוליטיקה הארגונית); ולצערנו, פעמים רבות, גם לא בזירה המשפחתית והאישית.
למה? כי הזירה הפוליטית היא מערכת מורכבת...
כדרכן של מערכות מורכבות, היא מתפתחת באמצעות מאבק עוצמה מתמיד בין חבריה. במאבק הזה, וערכים ומוסר הם רק אסטרטגיה אחת מתוך רבות - בדרך כלל של החלש - וממש לא זו המועדפת על אלה שבאמת שרוצים לנצח...
לכן, ניצחונות פוליטיים מדיפים, בדרך כלל, צחנה. וכשהם אינם מסריחים, זה קורה מהסיבות הלא נכונות.
מוסר וערכים הם רק כלי נשק אפשריים, במלחמה שהכל מותר בה. שולפים אותם כשזה אפקטיבי, ומסתירים אותם כשלא; וכשקוראים לנו לדגל בשמם של אותם ערכים, זה, בדרך כלל אחיזת עיניים!
פרדוקס הערכים של הפוליטיקה
מערכת מורכבת בנויה, כאמור, מניגודים, הנאבקים ביניהם. כשאנחנו נלחמים/מתחרים, במקביל לאחרים, על השגתה של מטרה, לא די שנפעל בכל הכוח להשגתה. עלינו לסכל, במקביל, את ניסיונותיהם של אחרים להגיע לשם לפנינו.
זו שלימות הניגודים. השילוב המתחייב של הקמפיין הפוליטי החיובי והשלילי... שני הצדדים - היפה והמכוער של המירוץ אל המטרה.
ברוכים הבאים לפרדוקס הערכים של הפוליטיקה: לדבר על ערכים זה סקסי. אבל, כשאתה נוהג לפיהם אתה נחלש ביחס ליריביך. כשיריבך חלש, אתה יכול להרשות לעצמך. אולם ככל שהוא מתחזק, תאלץ להיפרד מערכיך (אם אתה עדיין מאמין בהם), ללכלך את ידיך בגועל נפש, ולמרוח אותו על פרצופו של יריבך.
ומה עם הסכמים בין מתמודדים לעשות הכל 'נקי', ושהטוב ינצח? תלוי כמה הניצחון חשוב למפסיד. מדוע? כיוון שברגע שייחלש יצטרך לבחור בין הסיכוי לנצח לבין הערכים...
מתי השימוש בערכים אפקטיבי?
חברי לאינטרנט המכנה עצמו 'האזרח דרור', הציג בתגובה לאחד ממאמרי שתי דוגמאות להצלחה של מאבק ערכי. הוא כתב כך:
"יש דווקא 2 דוגמאות מפורסמות לכך שהתעקשות על ערכים, שהייתה קשה בטווח הקצר הועילה בטווח הארוך. שתי הדוגמאות הן המאבק של מהאטמה גנדי מול האנגלים בהודו ושל מרטין לוטר קינג על זכויות השחורים (וזכויות האדם בכלל) בארצות הברית.
בשני המקרים היו שקראו לאימוץ של טקטיקות ודפוסי מחשבה אלימים שהציגו לכאורה "פרס מהיר" שכן על ידי איום באלימות יגבר הלחץ על הצד השני להגיע להסדר. אלימות היא גם משלהבת וגורמת לתגובת נגד שיוצרת שלהוב של המחנה שלך (ראו כיצד זה עובד מצוין בישראל ובפלסטין - שני המחנות הימניים משני צידי המתרס מעודדים שנאה ואלימות כלפי הצד השני – מקבלים תגובות אלימות ובונים עם תגובות אלה את המחנה שלהם עוד).
גם גנדי וגם קינג סרבו לדרך הזו והלכו לדרך ערכית, דרך שהתבררה כ"דרך ארוכה קצרה", לקח שנים לגבש מחנה מספיק גדול רחב וכזה שפועל ביחד בצורה אפקטיבית, אבל הפרס היה שתכנון ארוך טווח השתלם ושתי התנועות האלה השיגו הרבה ממה שהן חלמו עליו. בשני המקרים רצח המנהיגים הותיר הרבה אלימות ועם האלימות והחשיבה לטווח קצר גם ירדו חלק מההישגים לטמיון".
ומסכם האזרח דרור: "כמובן שתמיד ניתן להציג דרישות גבוהות יותר של ערכים שיקשו עוד יותר על הפעילות, אולם הימנעות מכל ערכים כלשהם מותירה את הפוליטיקה כלי לקידום פרסונלי / כלי לקידום אינטרסים כלכליים בלבד. הנשיא או השר וכו' נבחרים אבל ההשפעה שלהם לטובת הציבור עצמו היא נמוכה".
שתי הדוגמאות הללו נהדרות ללמוד, מתי נכון לדבוק באסטרטגיה של ערכים:
כאשר עוצמתך היחסית נמוכה מאוד ביחס ליריב, השימוש בכוח הוא הימור, והיגררות לעימות ישיר עלולה להביא לחיסולך. הדבקות בערכים מאפשרת לך מאבק לאורך זמן, מקשה על היריב לבצע מעשים נחרצים לחסלך, ותמיד יש סיכוי שהתפתחויות בסביבה המשימתית תפעלנה לטובתך עד שיתהפך הגלגל, ותשתנה המציאות.
[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם';
- אוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה;
- הרחבה על 'מערכת מורכבת';
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
- הרחבה על מאבק העוצמה במערכות מורכבות;
- הרחבת המושג 'אפקטיביות';
- הרחבת המושג 'פרדוקס';
- הרחבה על 'שלימות הניגודים';
- הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
- מאמרו של אלעד רזניק: על קצינים בכירים במיל’, מוסר ופוליטיקה'.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
- אלעד רזניק (2019), על קצינים בכירים במיל’, מוסר ופוליטיקה, ייצור ידע, 18/10/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
- פנחס יחזקאלי (2020), שירי נצח: פרנצ’סקה פוליטיקה – גם צחנה עשויה לעתים להיות בקונצנזוס!, ייצור ידע, 14/11/20.
אשמת השיטה והאופי הישראלי
כאשר "רוחות בחירות" מנשבות בחלל, חלק ניכר מהציבור מתחלחל מלשוב לסיוט הפוליטי בישראל עם ספק לפתרון המבוי הסתום שאנו חווים מזה שנים. הבעיה היא תוצאה של הדפוס הבלתי יעיל והמושחת של שיטת הממשל המיושנת הארכאית שאולי תאמה את צרכי המדינה שבדרך, אך עם הזמן איבדה מתקפותה בסטגנציה שאינה מאפשרת יצירת קואליציה בעלת יכולת לממש קדנציה שלמה אחת עם משילות שלטונית.
אנו נמצאים בנקודת זמן המאפשרת לנו לחולל שינוי היכול לייצב מערכת שלטונית בעל יכולת משילות אפקטיבית החיונית כול כך למדינה, וללא קשר לנטייה פוליטית כזו או אחרת. וזה הרעיון:
לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות, יחדו שתי המפלגות הגדולות כוחות (יהיו אשר תהיינה, שהניסיון מלמד שבפועל אין ביניהם הבדלים מהותיים), ויחד עם 70 מנדטים (לפחות) – יקבעו סדר יום מוסכם ומחייב, יעלו את אחוז החסימה ל 5% לפחות. מפלגות אחרות יוכלו להצטרף לקואליציית השתיים לפי המסגרת והמצע שנקבעה ללא תנאים וסחטנות סקטוריאלית (אם כול חטאת).
הייתה לנו הזדמנות לעשות כך בימי ממפלגת כחול-לבן והליכוד באחד מסבבי הבחירות האחרונים, אך הרעיון לא הבשיל מהנסיבות הידועות, וגם כי קשה היה להאמין שבקונסטלציה דאז יסכימו נבחרי הציבור לגדוע את הענף.
לדעתי זו הדרך לאפשר הקמת ממשל יציב לאורך זמן בעל יכולת משילות לקדם את המדינה להתמודדות עם אתגרי המחר. אחרת- נמשיך לדשדש בחוסר תוחלת תוך בזבוז משאבים יקרים שאיננו יכולים להרשות לעצמו יותר- כי בנפשנו הדבר.
כדי לחולל רפורמה (אם לא מהפכה) בשיטת הבחירות, הבשורה לכך צריכה לבוא מתוך הציבור המואס בפוליטיקה הרדודה שאנו חווים מדי יום שאת מחירה- כולנו משלמים. זאת בתמיכה והובלה של עורכים וכתבי תקשורת, ואנשי ציבור רציניים שאכפת להם, והנהנים מהערכה ציבורית..
הערה: אני ער לסוגיות העשויות לעלות עם ימומש שינוי זה כמו מתן אפשרות ביטוי לקבוצות מיעוט (היכן זה קיים בעולם?). להערכתי ניתן להתגבר על סוגיה זו לפתח מנגנון מתאים מבלי להוות "לשון מאזנים" סחטני.
"כאשר עוצמתך היחסית נמוכה מאוד ביחס ליריב, השימוש בכוח הוא הימור, והיגררות לעימות ישיר עלולה להביא לחיסולך." ראה מרד צדקיהו בבבלים ומרי הבריונים ברומא — לשתי המרידות לא היה סכוי מלכתחילה
המצחיק והביזאר הוא שלמחרת הבחירות כל האויבים שלכלכלו וטינפו אחד על השני עד ליום הבחירות, יושבים למשא ומתן ומחזרים אחד אחרי השני כאילו לא היו אתמול ושלשום.