[בתמונה: אימה כז'אנר קולנועי... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי darksouls1 לאתר Pixabay]
[לאסופת המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]
דניאל יחזקאלי הוא מלחין למשחקי וידאו ומרצה בבית הספר למוסיקה רימון; בבית הספר לאומנויות, תלמה ילין; ובבית הספר למקצועות המולטימדיה של האוניברסיטה הפתוחה.
הוא עוסק בחיבור שבין מוסיקה ומשחקים לניהול, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פיזיקה ומדעי המוח.
משמש כמנהל מחלקת השמע והמלחין הראשי של אולפן המשחקים האמריקאי-שווייצרי Amstad Digital.
* * *
אימה (Horror) מוגדרת כ"פחד גדול ומשתק" (מילוג: אימה).
פעמים רבות אנחנו צורכים אימה כסוג של שעשוע, כמו ז'אנר תחפושות האימה בפורים.
אולם, סוגים שונים של אימה במדיות השונות משקפים אימה שחלקנו עלולים לפגוש ביום יום.
להלן סרטון יו טיוב, שדן בטכניקות המסייעות ליצירת אימה במדיות השונות:
אימה גוטית ואימה קוסמית
ניתן למנות סוגים מגוונים של אימה, שהתפתחו בעיקר כז'אנרים של ספרות וקולנוע, ומאוחר יותר ביצירות מולטימדיה אינטרקטיביות (משחקי וידאו); אך לצרכינו נבחן שני ז'אנרים ספצייפים מתוך המדיום: אימה גוטית ואימה קוסמית:
[להעמקה בנושא ה'מגוון', לחצו כאן]
אימה גוטית
ז'אנר זה משלב סיפורי אימה, שבהם מעורבים יסודות אפלים ועל-טבעיים, וסוגים של מפלצות שמקורן סודו-מדעי.
הז'אנר - שנוצר ברקע התמורות הפילוסופיות והתגליות המדעיות של התקופה הרומנטית - בוחן לעיתים קרובות את הנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם בעת רדיפתם של בני האדם אחר ידע.
הז'אנר השתמש בחשש שרווח בקרב הציבור עקב תגליות מדעיות כדי לעורר בהם רגש מסוים- פחד.
דוגמה לכך ניתן למצוא בספרו המוכר של לואיס סטיבנסון: 'המקרה המוזר של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד' שיצא לאור בשנת 1886.
[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של לואיס סטיבנסון. התמונה היא נחלת הכלל]
בספר מטשטש הסופר את הקו בין אדם משכיל ומתורבת לבין חיה פראית ואכזרית, בתהליך של אבדן שליטה.
באור כזה, קשה שלא לקשר בין הנושאים שעולים בספר לבין תורת האבולוציה של דארווין שפורסמה בשנת 1859, וקשרה קשר ישיר בין אדם לחיה.
.
ספר נוסף המזוהה עם הז'אנר הוא ספרה של מרי שלי: פרנקנשטיין (Frankenstein), שפורסם בשנת 1818.
בספר, ד"ר פרנקנשטיין מעורר חיים ביצור דומם, שהורכב מחלקי גופות; ובכך, הוא קורא תיגר על חוקי הטבע.
ספר זה הושפע ללא ספק מגילוי השפעתם של זרמים חשמליים בהנעת רגליהן של צפרדעים לאחר המוות (גלווניזם והשפעותיו); שכן, גם את המפלצת של פרנקנשטיין, הביא הד"ר לחיים באמצעות זרם חשמלי עוצמתי.
אימה קוסמית
האימה הקוסמית - שנוצרה כמעין ממשיכת דרך רוחנית לאימה הגותית, מבוססת על הבלתי נתפס והבלתי נודע. היות והאנושות תופסת את עצמה כמרכז התבוני של היקום, שואלת האימה הקוסמית, איך יגיב אדם המגלה שמאזן הכוחות השתנה לחלוטין... מה אם אנחנו רק 'בורג' קטן וזניח ביקום ענק, שיש בו ייצורים תבוניים - שמולם אנו נתפסים כפשפשים - ואשר אינם מודעים לקיומנו?
מטבעם של יצורים אלו, הם מסוכנים לנו הרבה יותר. ראשית, כיוון שאנו מסוגלים להיכחד בפעולת אגב שלהם. בנוסף לכך, העובדה שאין להם עניין בנו כלל, מערערת את הנחת היסוד שאנו נושאים עמנו, המציבה את האדם במרכז היקום.
אבי הז'אנר הזה הוא סופר האימה, המדע הבדיוני והפנטזיה האמריקני, הווארד פיליפס לאבקרפט (Howard Phillips Lovecraft; 1937-1890) (ראו תמונה משמאל); שיצר פנתיאון שלם של אלים בדיוניים, כמו: קת'ולו, יוג סות'ות, ניארלאטהוטפ ורבים אחרים.
תמונתו של הווארד פיליפס לאבקראפט, משמאל היא נחלת הכלל]
לאבקרפט עצמו לא זכה להכרה ספרותית ולתהילה בימי חייו. אבל, לקראת סוף המאה ה-20 הפך לדמות של תרבות הפופ וזכה לאין ספור אזכורים, מחוות, ביקורות ודיונים ביצירתו.
עד היום ניכרת השפעתן של יצירותיו בתרבות הפופולרית כמו למשל דמותו של "קפטן דייווי ג'ונס", הפיראט אימתני דמוי דיונון המופיע בסדרת סרטי "שודדי הקאריביים" (ראו בתמונה למטה משמאל), השואבת השראה מדמותו של קת'ולהו (ראו בתמונה למטה מימין):
[תמונתו של קפטן דייוי ג'ונס משמאל היא צילום מתוך כריכת הסרט. אנחנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן; תמונתו של קת'ולהו מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי BenduKiwi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
השפעתו של לאבקראפט ניכרת מאוד ואף משמשת במידה רבה כיסודה של יצירת המולטימדיה האינטרקטיבית, המשחק Bloodborne של חברת: From Software. הדבר בא לידי ביטוי לא רק באלמנטים אסתטיים, אלא גם במרכיבי הסיפור ובניית העולם. בתמונה למטה: יצור במשחק שנוצר בהשראת עבודותיו של לאבקראפט:
[עוד על מקומן של אימה גוטית ואימה קוסמית במשחק Bloodborne של חברת: From Software תוכלו לקרוא במאמר שיתפרסם בעתיד: האימה של Bloodborne]
ניתן לראות את הז'אנר הזה כמחובר לתורת המערכות המורכבות, לפיה כל מערכת היא חלק ממערכת גדולה יותר, שאיננה ממוקדת בקיומנו, ושככל שהיא מתרחקת מאיתנו, אנו מתקשים להבין את היגיון פעולתה ואת מטרתה; ולמרות זאת, כל תזוזה קלה שלה משפיעה עלינו עמוקות. הניסיון לתפוס את טבעה וכוחה של מערכת כזו באופן מודע, עשוי לעורר תחושות דומות לאלו שמעוררת אימה קוסמית.