כך נתניהו מנצל עד תום את החשיבות שנותנים שמרנים לערך של שלמות הקבוצה, וגם לערך של כבוד לסמכות, וקנאות כלפי מי שפוגע בכבוד הזה. מי שנגדי הוא נגד האנחנו, ומי שנגדי הוא שמאלני. לא סתם בנט סער ודרעי נזהרו מאוד מלצאת נגדו באופן שיטתי. הם הבינו שזה יהיה הסוף הפוליטי שלהם.

כשהכל מתרכז באדם אחד, הדמיון הסוציולוגי נתקע. איזה מוסדות חברתיים גדולים נבנו בעידן של נתניהו? אנשים אמיצים בחברה הישראלית בונים שערים חדשים ונכנסים בהם יום יום, שערים של אחריות לפריפריה, רשתות קהילתיות ורשתות של תמיכה בעניים ובחולי סרטן, חיבורים ובניית אמון ושותפות בין מגזרים שונים, מאמצים לגישור על משבר התפוצות, מיזמים משותפים עם יהדות התפוצות למלחמה בהתבוללות, מיזמים כלכליים עם ארצות ערב, אבל הכל בשושו. כלומר, כל עמותה או קבוצה חברתית מובילה את הסיפור הקטן שלה, ואולי אפילו מגיעים לנשיא, אבל הממשלה והעומד בראשה לא מאמצים, תודעתית ומבנית את המיזמים הללו. כאילו זה של סמאלנים. כי אנחנו הימנים חייבים להגיד שלש פעמים ביום 'קרן חדשה' 'תקשורת' ו'איראן', ולהגיד שאכפת לנו מ'החיים עצמם', מבלי לדאוג לחיים עצמם.

אני מקווה שהיום שאחרי נתניהו הוא לא יום שיהיה בו נתניהו 2. אני מקווה שהיום שאחרי נתניהו יהיה יום של 'בראשית'. בראשית זו לא יוזמה פרטית (לכל מי שצעק 'להפריט' על מערכת ספירת הקולות), וגם לא יוזמה לאומית, או יוזמה של יהדות התפוצות. היא יוזמה משולבת. חלום שמתחיל מלמטה של יזמים שמגייסים כסף יהודי, ותשתיות וכסף ממשלתי. השוק עושה את שלו איפה שהוא עושה את שלו, אבל במשימות הלאומיות שלנו נעמוד מתוך פעולה אזרחית שלא מתחילה שלשה חודשים לפני בחירות עם סוללת יועצים אסטרטגיים. צריך לזכור שלא המדינה הקימה את המדינה ולא דוד בן גוריון הקים את המדינה. החברה האזרחית הציונית בנתה מוסדות ותשתיות ודוד בן גוריון ליכד את זה לכדי מדינה.

בעולם של נתניהו, אי אפשר באמת להתמודד עם כישלונות. כי כישלונות מערערעים את המנהיג. לא רק שאסור לדבר על פרשיות, אלא גם על בריאות וחינוך זו בעיה לדבר. אבל בעולם של בראשית, מבינים שרק בעלי מזל מצליחים בפעם הראשונה, הכישלון הוא מבחן הלמידה, וההתמדה היא מבחן המחויבות. הגיע הזמן להתחיל מבראשית!