[בתמונה: יוסף סטלין. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 15 בדצמבר 2021

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק השביעי בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

מלחמת העולם השנייה הסתיימה באירופה במאי 1945 (ובמזרח הרחוק בספטמבר 1945) בניצחון מוחלט של בעלות הברית. שינויים גיאו פוליטיים מפליגים התרחשו בעולם, ובמיוחד ביבשת אירופה. במישור הגלובלי נוצרו שתי מעצמות על, ארצות הברית וברית המועצות, ושאר המעצמות נחלשו בעקבות המלחמה.

עד מהרה, התדרדרו היחסים בין המערב לברית המועצות, משיתוף פעולה של בעלי ברית, לעוינות של מתחרים מרים. הדבר נבע ממגמות ההתפשטות של ברית המועצות, אשר התקשתה להסתפק בטריטוריות שהוענקו לה על פי ההסכמים, בוועידות בעלי הברית ביאלטה ובפוטסדם. על פי הסכמים אלה, הכיר המערב בבעלות סובייטית על השטחים שסופחו בשנים 1940-1939, על פי הסכם ריבנטרופ מולוטוב (דהיינו, מזרח פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בפועל, הועברו תחת השפעה סובייטית מרבית מדינות מזרח ודרום מזרח אירופה, וכן חלקה המזרחי של גרמניה.

סטלין לא הסתפק בקיומן של מדינות תחת השפעתה של ברית המועצות. הוא חתר, כמעט מלכתחילה, להגיע להשתלטות מלאה על חלקים של אירופה, בד בבד עם ניסיון להרחיב את האימפריה הסובייטית החדשה, שהחלה לקרום עור וגידים (ניסיונות כאלה נעשו תוך הישענות על יסודות קומוניסטיים באיראן, ביוון ובמדינות אחרות).

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ההשתלטות הסובייטית על מדינות מזרח ודרום מזרח אירופה (למעט יוגוסלביה) הושלמה, למעשה, בראשית 1948, במעורבות הפעילה של הזרוע המודיעינית העיקרית, ה- .N.K.G.B (ב- 1943 שוב חולק ה- .N.K.V.D לשני גופים), אשר נקרא ב- 1946 ה- .M.G.B (עם מעבר ברית המועצות לשיטת המיניסטריונים, במקום הקומיסריאטים העממיים).

קציני ה- .M.G.B, אשר הציפו את המדינות, פעלו, הן במסגרת שלוחות והן במסגרת שירותי הביטחון והמינסטריונים לענייני פנים שלהן, כאשר מלכתחילה, הקומוניסטים, בסיוע הלחץ המסיבי של ברית המועצות דרשו לעצמם, ואף קיבלו, שליטה בגופים אלה בממשלות הקואליציוניות, שפעלו במדינות מזרח אירופה עד להשתלטות המלאה של הקומוניסטים.

כך, תוך מספר שנים מתום המלחמה, ירד, כדברי וינסטון צ'רצ'יל (ראו תמונה משמאל), "מסך הברזל" על אירופה, שהביא לניתוקה ולבידודה של חלקה המזרחי מיתר חלקי היבשת.

[בתמונה משמאל: וינסטון צ'רצ'יל - טובע המונח 'מסך הברזל'. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: "מסך הברזל" - כחול - הגוש המערבי, אדום - הגוש המזרחי, אפור - מדינות נייטרליות. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי RickyMnt. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

פעילות אגרסיבית של סטלין, שינוי היערכות גיאופוליטית והחרפת הפיקוח על אוכלוסיית ברית המועצות, חייבו שינוי בהיערכות שירות הביטחון הסובייטי.

במישור הארגוני, התבטאו השינויים הראשונים ב- 1946 בהחלפת ראש ה- .M.G.B, מרקלוב (Merkulov), בגנרל אבאקומוב (Abakumov), אשר בתקופת המלחמה עמד בראש הארגון .S.M.E.R.S.H (המינוי של אבאקומוב סימן היחלשות מסוימת של מעמדו של ברייה (Beriya), אשר כחבר בפוליטבירו שימש כמתאם של שירותי הביטחון והמודיעין, בד בבד עם ניהול פרויקט הגרעין הסובייטי). מודיעין החוץ הפך למינהל הראשי הראשון של  ה- .M.G.B, אשר הורכב משני מינהלים עיקריים: "1-A" (פעילות איסוף לגאלית, דהיינו, באמצעות שלוחות חסויות) ו- "1-B" (מודיעין בלתי לגאלי). ראש המינהל הראשון, גנרל פיטין (Fitin), הודח מתפקידו ביוני 1946. מחליפו שרד רק שלושה חודשים.

.K.I – הניסיון הכושל

בספטמבר 1946 הועמד בראש המינהל גנרל פדוטוב (Fedotov), אשר בתקופת המלחמה עמד בראש מינהל הריגול הנגדי של ה- .N.K.G.B, אך בכך לא תמה הקדחת הארגונית. השינוי המשמעותי והמוזר ביותר התרחש במאי 1947. ההנהגה הסובייטית, ובראשם סטלין ומולוטוב, התרשמו עמוקות מדיווחי שלוחת וושינגטון, על הקמת ארגון המודיעין המרכזי של ארצות הברית, ה- .C.I.A, ובייחוד מאותו פרק בחוק הביטחון הלאומי האמריקאי, אשר התייחס לתפקיד הארגון כמתאם בקהיליית המודיעין של ארצות הברית, ובעיקר, בתחום ההערכה המודיעינית. הם החליטו לנקוט בצעדים, שיאפשרו להתמודד עם האיום האמריקאי המרוכז, שמולו עמד מערך המודיעין הסובייטי המפוצל.

כתוצאה מכך, אוחדו ב- 1947 מודיעין החוץ של ה- .M.G.B, המודיעין הצבאי, (ה- .G.R.U) וכן, גופי האיסוף וההערכה של משרד החוץ והמשרד לסחר חוץ הסובייטים. הגוף החדש נקרא .K.I ("הוועד לאינפורמציה"), ובראשו הועמד שר החוץ הסובייטי מולוטוב (Molotov; ראו תמונה משמאל), סגנו הראשון היה ראש המינהל הראשי הראשון של ה- .M.G.B עד אז, גנרל פדוטוב (Fedotov), וכסגנים נוספים שימשו ראשי ה- .G.R.U וראש המודיעין הימי.

[בתמונה משמאל: ויאצ'סלב מולוטוב. התמונה היא נחלת הכלל]

גופי המודיעין אוחדו פיזית, בקומפלקס בניינים בפרברי מוסקבה, אשר אכלסו בעבר את מוסדות ה- "KOMINTERN". ה- .K.I כלל בתוכו שלושה מינהלים גיאוגרפיים, מינהל בלתי חסויים, מינהל למודיעין מדעי טכני, מינהל "יועצים" במדינות מזרח אירופה, וכן, מספר יחידות פונקציונליות נוספות, כגון הגירה, ומושבה סובייטית בחוץ לארץ.

פעילות מודיעינית של ה- .K.I בחוץ לארץ נוהלה על ידי ראשי השלוחות הראשיים, תפקיד אשר הוטל על שגרירי ברית המועצות. ברובם המכריע של המקרים, גילו השגרירים חוסר הבנה אלמנטרי בנושאי מודיעין, ולכן, ראשי שלוחות ה- .M.G.B וה- .G.R.U עשו תרגילים אין ספור, שנועדו למנוע את עדכונם של השגרירים בדבר פעילות אנשי המודיעין. .K.I הפך למכשול ביורוקרטי משמעותי, אשר עיכב את תהליכי קבלת ההחלטות. אנשי הצבא, קרי המטה הכללי הסובייטי, טענו נגד ה- .K.I, בין היתר, שה- .G.R.U מצא את עצמו במצב נחות. בסופו של דבר, ב- 1948, לאחר ויכוחים מרים, הוחזר המודיעין הצבאי, ה- .G.R.U, לפיקוד המטה הכללי; וכך, החלה גסיסה הדרגתית של ה- .K.I.

אקורד הסיום היה ב- 1951, כאשר כל גופי מודיעין החוץ הוחזרו ל- .M.G.B. ה- .K.I המשיך, אומנם, להתקיים, אך, למעשה, ללא פונקציות מודיעיניות אופרטיביות. וכך, ב- 1951, שוב הוקם המינהל הראשי הראשון של ה- .M.G.B, ובראשו הועמד גנרל אבצ'נקו (Savchenko).

מהלך ארגוני נוסף היה ב- 1950, עת הוקמו במסגרת ה- .M.G.B שני גופים חשאיים: לשכה מספר 1 לניהול פעילות חבלה וטרור בחוץ לארץ ולשכה מספר 2 לביצוע חיסולים חשאיים בתוך ברית המועצות, על פי הנחיות הדרג המדיני העליון, קרי סטלין. לראש לשכה מספר 1 מונה גנרל סודופלטוב.

זעזוע נוסף, שפקד את ה- M.G.B., התרחש ב- 1951, כאשר נטען, שבתוך הארגון האימתני נחשף "קשר ציוני". כתוצאה מנקיטת קו אנטישמי על ידי סטלין, נעצרו מספר קציני מודיעין וקצינים משירות הביטחון שהיו ממוצא יהודי, וביניהם גנרל איטינגון (Eytingon) (שמילא, כזכור, תפקיד בחיסול טרוצקי). הוחל בטיהור שיטתי של ה- .M.G.B מיהודים.

[בתמונה: טרוצקי וחברים בימים טובים יותר. התמונה: Hulton Archive / Getty Images]

תקלות מביכות

כתוצאה ממאבקי הכוח במוסקבה, הודח גנרל אבקומוב מתפקיד ראש ה- .M.G.B, ובהמשך נעצר. בראש הארגון הועמד איגנטיב (Ignatyev), אפרטצ'יק מפלגתי אפור.

מודיעין החוץ של ברית המועצות בשנים אלה נתקל במספר קשיים, אשר החלישו יכולות שנבנו בשנים שקדמו למלחמה ובמהלכה. בארצות הברית פורק ארגון המודיעין .O.S.S, בו נהנה ה- .M.G.B משירותיהם של מספר סוכנים בעלי נטיות שמאלניות. ה- .C.I.A שהוקם, לא קלט את האלמנטים הללו לתוכו. הדבר חידד את הצורך של ה- .M.G.B לבנות מחדש את מערך החדירה למודיעין אמריקאי, אשר חיש מהר הפך ליריב העיקרי של המודיעין הסובייטי.

סוכן חשוב שהופעל בתוך הסטייט דפרטמנט היה אלדגר היס (Hiss Eldger), שהוסגר על ידי חברה ברשת ריגול סובייטית, אליזבט בנטלי (Bentley Elizabeth), ונאלץ להתפטר.

[בתמונה: היס בשעת מתן עדותו. התמונה היא נחלת הכלל]

תחילת פעילותה של וועדת הסנאט לחקירת פעילות אנטי אמריקאית, שבראשה עמד הסנאטור ג'וזף מקארטי, הביאה רבים מבעלי דעות פרו סובייטיות במשרדי הממשלה (כולל אלה שהיו מעורבים ברמה זו או אחרת בפעילות ריגול) לפרוש.

[תמונתו של הסנטור ג'וזף מקארתי משמאל היא נחלת הכלל]

בבריטניה איבדו שני חברי "חמישיית קיימברידג'", בלאנט וקרנקרוס, את תפקידיהם בקהיליית המודיעין הבריטי (בלאנט בשל מצבו הנפשי הרעוע, כתוצאה ממתח שנבע מפעילותו האינטנסיבית לטובת הסובייטים. הוא פרש, בהסכמת ה- .M.G.B לעולם האומנות).

ואילו שני החברים האחרים ב"חמישיה", ברג'ס ומקלין, נהנו מעמדות מכובדות בשירות החוץ הבריטי (מקלין שירת בשגרירות בריטניה בוושינגטון); והעבירו למפעיליהם הסובייטים "מידע ערכי" על מדיניות בריטניה וארצות הברית כלפי ברית המועצות, על שיתוף הפעולה האנגלו אמריקאי וכדומה.

החבר החמישי, קים פילבי, היה לכוכב של המודיעין הסובייטי, טיפס בהתמדה, בסולם הפיקוד של שירות המודיעין הבריטי, "6-MI", ורבים בארגון ראו בו מועמד טבעי לעמוד בראשו. תפקידיו המגוונים של פילבי ב- "6-MI" אפשרו לו להתריע בפני מפעיליו על הפעילות האינטנסיבית שניהלו השירותים של ארצות הברית ובריטניה להחדרת סוכנים בודדים וקבוצות לברית המועצות (במיוחד למדינות הבלטיות ולאוקראינה) ולמדינות מזרח אירופה, לניהול פעילות אסופית וחבירה לגורמים מקומיים, שניהלו פעילות התנגדות מזוינת מחתרתית לכיבוש הסובייטי.

ה- .M.G.B ושירותי הביטחון במזרח אירופה סיכלו את מרבית המאמצים של ה- .C.I.A וה- "6-MI", רבים מהסוכנים נתפסו מיד עם הגיעם ליעד, חלקם הוצאו להורג וחלקם נאלצו לשתף פעולה עם ה- .M.G.B. שניהל מבצעים מבוקרים במתכונת מבצעי ה- .O.G.P.U. כלומר, "ייסוד" גופים אנטי סובייטים לוחמים ביערות ובערים, אשר נועדו לנתב את כל המבצעים של המודיעין המערבי אליהם, ובכך, לסכל את הפעילות.

אך כפסע היה בין הצלחות אלה של פילבי לבין נפילתו האפשרית. בספטמבר 1945 פנה סגן ראש שלוחת ה- .M.G.B באיסטנבול, וולקוב (Volkov), אשר פעל  בכיסוי סגן הקונסול, אל עמיתו הבריטי. הוא ביקש מקלט מדיני, לו ולאשתו, בתוספת סכום כספי גבוה; ובתמורה, הבטיח מידע רב, לרבות מסמכים שאגר כשעבד במחלקה הבריטית במודיעין החוץ הסובייטי. וולקוב טען, כי מבין הסוכנים של ה- .M.G.B שפעלו בתקופת המלחמה, שניים הם אנשי משרד החוץ, ואילו שבעה מהזרועות השונים של קהיליית המודיעין, כאשר אחד מהם מילא תפקיד ראש מחלקת הריגול הנגדי ב- "6-MI". וולקוב דרש מהדיפלומט הבריטי להעביר את פרטי הצעתו בדואר דיפלומטי, ובשום אופן לא להשתמש בקשר רדיו, מאחר שכל חליפת המברקים בין לונדון למוסקבה מפוענחת על ידי ה- .M.G.B, מזה למעלה משנתיים.

כעבור שבועיים נודע לפילבי הנדהם על צעדו של וולקוב. היה לו ברור מהו פוטנציאל הסכנה בדבריו של הרוסי, ולכן, בערב ה- 19 ספטמבר, הוא יזם פגישה דחופה עם מפעילו, קרוטוב. למזלם של פילבי וחבריו, שגריר בריטניה באיסטנבול היה באותה תקופה בחופשה ומחליפו הזמני סלד מעסקי ריגול. לכן, לא טרח לעדכן את ראש שלוחת "6-MI" לגבי פנייתו של וולקוב. אין ספק, שאילו היה מקבל האחרון עדכון, הוא לא היה משהה את הטיפול בוולקוב ומטפל בפנייתו ללא דיחוי.

הסובייטים פעלו במהירות. למחרת פגישת פילבי עם קרוטוב, הוגשה לקונסוליה הטורקית במוסקבה בקשה להעניק אשרות כניסה לשני "בלדרים דיפלומטיים", מומחים מה- .M.G.B לטיפול במצבים מעין אלה. בלונדון היו העניינים יגעים יותר. רק ב- 22 בספטמבר הוחלט במטה ה- "6-MI" לשגר לאיסטנבול את קים פילבי, על מנת לבחון בשטח את סוגיית וולקוב. פילבי הגיע ליעדו ב- 26 בספטמבר, וניסה באמצעות סגן הקונסול ליצור קשר עם הרוסי, אך ללא הועיל. אין זה מפתיע, מאחר שוולקוב ואשתו, שסוממו עד אבדן הכרה, הוטסו למוסקבה יומיים לפני שכף רגלו של פילבי דרכה באיסטנבול.

בדרכו חזרה ללונדון, הכין פילבי דוח מפורט, ובו הציע הסברים שונים להיעלמותו של וולקוב. הדוח נוסח כך, שהגרסה בדבר קיומה האפשרי של  חפרפרת, אשר התריעה לסובייטים על כוונות עריקה, הוצגה כלא רלוונטית. פילבי היה מוטרד עד מאוד; שכן, הדברים שמסר הרוסי עלולים היו להביא לחשיפתו. לכן, הוא ניסה לערער, בדוח נוסף שכתב, את אמינותו של וולקוב, אך עשה זאת בצורה גסה ומגושמת. בכל אופן, הפרשה לא הביאה להטלת חשד בפילבי, שמעמדו ב- "6-MI" היה איתן, והדוח נגנז. רק כעבור שנים הוא שימש בסיס לחקירה שנוהלה נגדו.

"מבצע ונונה"

ב- 1951 הקיץ הקץ על "חמישיית קיימברידג'", הגם שספיחי הפרשה נמשכו עוד מספר שנים. הפרשה החלה ב- 1944, כאשר המודיעין האמריקאי, ה- .O.S.S, קיבל לרשותו מפינלנד 1500 דפי מחברות של צופן סובייטי. המקור הוחזר לסובייטים על ידי הנשיא רוזוולט, אך ראש ה- .O.S.S שמר לעצמו עותק. הצופן הסובייטי לא ניתן לשבירה, אם משתמשים במפתח חד פעמי. אך, בשנה האחרונה של המלחמה היה נפח התקשורת בין שלוחת ה- .N.K.G.B למרכז כה גבוה, שאיש הצופן במרכז המוסקבאי שלח על דעת עצמו שוב את המחפים, שכבר נעשה בהם שימוש, לארצות הברית. ב- 1945 ערק בקנדה צפן שלוחת ה- .G.R.U, גוזנקו (Guzenko), אשר סיפר על עקרונות הצופן שבשימוש ה- .G.R.U וה- .N.K.G.B.

ב-1948 הגיע קריפטולוג אמריקאי מבריק לפריצת דרך בפיצוח הצופן הסובייטי ובהדרגה, הצליח לפענח, ולו חלקית, חילופי מברקים בין שלוחת ה- .N.K.G.B בניו יורק למרכז. בסך הכל, במסגרת מבצע חשאי זה שכונה "ונונה" (Venona), פוענחו כמה אלפי מברקים, ולקציני ה- .C.I.A וה- .F.B.I, שהורשו לטפל בחומר, נתגלתה תמונה מדהימה על פעילות תשתית הריגול הסובייטית בארצות הברית ובמדינות מערב אחרות. כמה אירוני היה, שנציג רשמי של "6-MI", שהורשה לעקוב אחר תהליך פענוח המברקים של ה- .M.G.B, היה מיודענו קים פילבי, שהוצב ב- 1949 בוושינגטון.

הודות לדיווחיו, קיבל המרכז המוסקבאי התרעה על חשיפת סוכניו, ופעל, במקרים מסוימים, להזהיר ולמלט סוכנים, נוכח הסכנה הנשקפת, כדוגמה בני הזוג מוריס ולאונטינה כהן, שכונו "ולונטיאורי" (Volontyory), אשר פעלו, בין היתר, כבלדרים מול סוכני הגרעין בלוס אלאמוס. מברקי "ונונה" הביאו לחשיפתו של סוכן האטום קלאוס פוקס. יצוין, שצוות "ונונה" זיהה את פוקס, בערך באותו זמן בו ביצעה ברית המועצות את הניסוי הראשון של פצצת אטום משלה. פוקס שהה אז בבריטניה ונעצר על ידי שירות הביטחון הבריטי. מדען גרעין אחר, שהופעל על ידי ה- .M.G.B, ברונו פונטקורבו (Pontekorvo Bruno), הוברח על ידי הסובייטים לברית המועצות, בטרם נחשף. במרוצת השנים, הפך האיש לאזרח סובייטי, ועשה חיל בברית המועצות בתחום  הפיזיקה  הגרעינית.

ראוי להזכיר את קרבנות "ונונה" המפורסמים ביותר, בני הזוג, יוליוס ואתל רוזנברג (ראו תמונה למטה), קומוניסטים אדוקים, שהוצאו להורג על כיסא חשמלי ב- 1953, מבלי שהסכימו להודות בפעילותם למען המודיעין הסובייטי. חוגי השמאל ו"שוחרי השלום" למיניהם העלו אותם לדרגת קרבנות מעונים של המקארתיזם וטענו, כי הומתו על לא עוול בכפם, רק בשל דעותיהם. רק שנים רבות לאחר חשיפת מבצע "ונונה" והודאתו של מפעילם הסובייטי של בני הזוג, הועמדו הדברים על דיוקם.

[בתמונה יוליוס ואתל רוזנברג מופרדים ברשת מתכת, לאחר פסיקת בית המשפט, ב- 1951. התמונה היא נחלת הכלל]

סופה של "החמישיה"

ב- 1949, בלט במברקים המפוענחים שמו של סוכן ה- .M.G.B, שכונה "הומר" (Homer). פילבי ניחש שמדובר בחברו, דונלד מקלין, חבר "חמישיית קיימברידג'", מאחר שהיה מעורב בוושינגטון בניסיונות שירות הביטחון הבריטי לזהות את הסוכן. תחילה, לא נשקפה סכנה למקלין, מאחר שרשימת החשודים הפוטנציאליים כללה כ- 7000 שמות. מפעילו של פילבי בארצות הברית הבהיר לו, כי ה- .M.G.B אומנם הכין תכניות מילוט, אך על מקלין להמשיך לעבוד, כל עוד הטבעת לא התהדקה סביבו. בהדרגה, הצטמצמה רשימת החשודים, תחילה ל- 35 שמות, ובאפריל ל- 9 בלבד. פילבי ניסה להוביל את החוקרים בפרשה לכיוון מוטעה, אך תוך זמן קצר פוענח מברק נוסף, אשר הפרטים שהובאו בו הצביעו, חד משמעית, על מקלין.

לרשות הסוכנים ומפעיליהם הסובייטים עדיין עמד זמן מה, מאחר שבשל ההחלטה לא לעשות שימוש בחומר "ונונה" הממודר, חיפשו בלונדון דרכים חלופיות להפללתו של מקלין. פילבי דן עם מפעילו במצב שהתהווה, והחליט להזהיר את מקלין באמצעות חברם המשותף, ברג'ס, אשר שירת אז בשגרירות בריטניה בארצות הברית, ובשל התנהגותו הפרועה, עמד על סף גירוש מוושינגטון. פילבי תדרך את ברג'ס לגבי הפניה אל מקלין ומגעיו עם המפעיל הסובייטי בלונדון, מודין (Modin). הופעתו של ברג'ס הבהירה לו את חומרת המצב, למרות שהאזהרה נמסרה לו על גבי פתק, בפגישה חטופה בתוך משרד החוץ הבריטי.

הסובייטים חששו, שלאחר בריחתו של מקלין, ברג'ס לא יחזיק מעמד בחקירתו. לכן, החליט מודין למלט את השניים, תוך שהוא נעזר באופן חד פעמי בחבר אחר של ה"חמישיה", בלאנט, לקשר עם ברג'ס.

הביורוקרטיה בלונדון פעלה, בינתיים, לאיטה. בדיון אצל שר החוץ הבריטי הוחלט להתחיל בחקירתו של מקלין, אך, באישור בכתב שנתן השר, לא צוין המועד בו ניתן יהיה לגשת בפועל לחקירה. בשל מחסור בכוח אדם ואי תיאום מול ה- "5-MI" ומול המשטרה, לא הופעל פיקוח על ביתו הכפרי של מקלין. כתוצאה מכל התקלות הללו, יכול היה ברג'ס להגיע ברכבו לבית ולהוציא את מקלין. השניים הגיעו לנמל סאוטהמפטון ועלו לספינה שהפליגה לצרפת. שם, צוידו על ידי אנשי ה- .M.G.B בתעודות מזויפות, ודרך וינה הגיעו למוסקבה.

בריחת השניים עוררה תדהמה בלונדון ובוושינגטון. הצטרפותו של ברג'ס אל חברו (יש גרסאות, שהיה זה ביוזמתו ולא ביוזמת ה- .M.G.B), החשידה באופן מיידי את קים פילבי, מאחר שעד לנסיעתו החפוזה ללונדון, התגורר ברג'ס בדירת השרד של משפחת פילבי בוושינגטון. ביום בו נודע לפילבי על בריחתו של ברג'ס, הוא קבר ביער את הציוד המודיעיני שהיה ברשותו, אך החליט, בניגוד להמלצת מפעילו, לא לברוח אלא להמתין. בשובו ללונדון (ה- .C.I.A דרש את סילוקו מתפקיד קצין הקישור) נחקר פילבי על ידי ה- "5-MI", ולמרות שהחוקרים היו משוכנעים בהאשמות שהוטחו בו, התיק נסגר מחוסר ראיות. פילבי פרש מה- "6-MI", ועד 1963, עבד ככתב עיתון בריטי במזרח התיכון.

בסופו של דבר, ב- 1963, לאחר שהמודיעין הבריטי קיבל מאחד העריקים מידע חד משמעי בדבר היותו של פילבי סוכן סובייטי, הוא נקרא ללונדון, אך גם הפעם ה- .K.G.B היה זריז יותר, ומילט את הסוכן הבכיר למוסקבה, שם הוא חי עד יום מותו, ב- 1988.

שאר חברי ה"חמישיה" נחשפו אף הם, אך בסופו של דבר, לא נשפטו.

החדירה לתוך ה- .B.N.D

בסוף שנות הארבעים ובראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, הפכה גרמניה זירה למאבק חריף בין המודיעין הסובייטי לשירותים המערביים. עיקר הפעילות התרכזה בברלין, שחלקה המזרחי הפך לעיר הבירה של גרמניה הסוציאליסטית, בת חסותה של ברית המועצות (.D.D.R), ואילו חלקה המערבי נוהל כעיר עצמאית, עם נוכחות של צבאות מערביים.

המעבר החופשי בין שני חלקי ברלין וזרם פליטים מהמזרח לגרמניה המערבית, הפך את האחרונה למוקד להחדרת סוכנים. המודיעין המערב גרמני, ה- .B.N.D, שבראשו עמד גנרל ריינהרד גהלן (Gelen; ראו תמונה משמאל), נקבע כיעד מועדף להחדרה. הסוכן הבכיר ביותר שה- M.G.B. הצליח לבנות לאורך שנים בתוך ה- B.N.D. היה קצין S.S. לשעבר, בשם היינץ פאלף (Felfe Heints), אשר ב- 1958 הועמד בראש המכלול הסובייטי בשירות הריגול הנגדי של ה- B.N.D.. בכך, התאפשרה לסובייטים נגישות למערך סוכני ה- B.N.D. שהופעל נגד ברית המועצות.

[בתמונה משמאל: גנרל ריינהרד גהלן במדי הווארמאכט. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-27237-0001 / CC-BY-SA 3.0]

במזרח אירופה פעל ה- .M.G.B בנחישות בארגון משפטי ראווה, בהם נשפטו ונדונו למוות מנהיגים וותיקים של המפלגות הקומוניסטיות, שהואשמו בריגול לטובת המערב והציונות הבינלאומית.

משפט סלאנסקי בפראג, ב- 1952, סימל את השנאה שחשו הסובייטים כלפי היהודים והציונות.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]