[בתמונה: כמאל אתא תורכ, מייסד המדינה התורכית המודרנית והאיש שהמציא את ה'דיפ סטייט' המזרח תיכוני... התמונה היא נחלת הכלל]

[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

דיפ סטייט הוא מושג במדע המדינה, המתאר מצב, שבו עובדי המדינה הבכירים בשירותי המודיעין, הצבא, הביטחון, הרשות השופטת ואפילו הפשע המאורגן, מאמצים פרדיגמה, לפיה הם הריבון האמתי, וחוברים יחד לנהל את המדינה מעל ראשם של הדרג הנבחר (הפוליטיקאים) והעם.

מושג זה הועלה לסדר היום על ידי הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ והקשר לנעשה בארצות הברית. על הרקע הזה החלו להישמע קולות אף בישראל, המדברים על כך שבישראל מתפתחת גרסה מקומית של ה'דיפ סטייט', המכונה 'דיפ שטעטל', על שם העיירה היהודית שהתפתחה בחסות הגביר. לטענתם, מאז 2009 מנסה הפקידות הבכירה להיפטר מנתניהו בדרכים שונות...

[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [למאמרו של אלעד רזניק: 'דיפ סטייט .vs דיפ שטעטל', לחצו כאן]

אבל האמת היא שהדיפ סטייט במיטבו נוצר בתורכיה הכמליסטית (ראו את תמונתו של כמאל אתא תורכ בראש המאמר והרחבה למטה). וממנה היגר, בפורמט מעוות, למדינות מוסלמיות נוספות במזרח התיכון. בגרסה המזרח תיכונית, הוא קשור, בעיקר, לצבא; שנמצא, לכאורה, מעל הפוליטיקה, ונחלץ להגן על שלום הציבור בכל פעם שהפוליטיקאים מגדישים את הסאה, או שההמון גורר את המדינה לכאוס.

דוגמאות עכשוויות קיבלנו באפריל 2019, כשהצבא הזיז ממשרתם את נשיאי אלג'יריה וסודן:

אלג'יריה: הצבא דוחק בנשיא בוטפליקה ללכת...

באלג'יריה, הנשיא לשעבר, עבדאלעזיז בּוּטֶפְליקָה (ראו תמונה משמאל), יליד 1937, שימש כנשיא 20 שנים תמימות, משנת 1999 ועד 2019.

השנה, כשהתכוון להעמיד עצמו לבחירה נוספת, הוא פתח גל מחאות עצום, שאילץ אותו להודיע שלא יתמודד שוב. יחד עם זאת, כשניסה למשוך זמן, והודיע שיישאר בשלטון עד סוף השנה כדי ״לפקח על תקופת המעבר לדמוקרטיה״, גברו המהומות עוד יותר, ואילצו את הצבא להתערב (כדי להגן מן הסתם על עצמו, ולמנוע את התפוררותו במהפכה, שמי יודע לאן תגיע...).

[בתמונה משמאל: עבדאלעזיז בּוּטֶפְליקָה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bendaoud ain youcef. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

מפקד הצבא כינס, בלית ברירה, את מועצת החוקה והביא אותה להכריז על בוטפליקה ״בלתי כשיר״ ולאכוף את התפטרותו. כאשר בוטפליקה ניסה למשוך עוד כמה שבועות, הצבא הכריח אותו להתפטר מיד.

אבל, לא נענתה דרישת המפגינים, שכל צמרת המשטר תפרוש אתו. הצבא לא העמיד את עצמו, ישירות, בראש המדינה, ומינה את נשיא הסנאט כראש המדינה הזמני, עד לבחירות, שיתקיימו בתוך שלושה חודשים. המפגינים לא קיבלו את ההסדר, והם כנראה יודעים למה...

המהומות נמשכות; והמשך, מן הסתם, יבוא!

סודן: שלושים שנות טרור הסתיימו בהדחה על ידי הצבא...

בסודן שלט הנשיא, עומר אל באשיר (ראה תמונה משמאל), יליד 1944, שלטון אכזרי ללא מיצרים, עד שהודח ב- 11 באפריל 2019 על ידי הצבא. אציין עוד כי ב-14 ביולי 2008 הוגשה נגד אל-בשיר תביעה רשמית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על רצח עם בחבל דארפור.

[תמונתו של עומר אל באשיר היא נחלת הכלל]

בשנה האחרונה פרצו מהומות, בכל רחבי סודן, על רקע סוגיות של יוקר מחיה. כשהמשטרה נכשלה בדיכויין, הכריז אל באשיר על מצב חירום לשנה אחת, אבל המהומות רק התעצמו. בצר לו הוא הציע הידברות עם האופוזיציה (הלא חוקית) שסירבה.

לאחר שיחידות צבא החלו, ביזמה מקומית, להגן על המפגינים מפני המשטרה, הבין ראש הצבא שהוא עומד בסכנת התפוררות; ובלית ברירה, הודיע לאל בשיר שזמנו תם...

הצבא מינה כמחליף את סגנו של אל בשיר ושר ההגנה ״למשך שנתיים״; אבל המפגינים לא בלעו את הפיתיון וגרמו גם למחליף להתפטר. בינתיים מונה גנרל נוסף...

נראה...

ואיך אפשר בלי מצרים באביב הערבי...

הצבא מילא תפקיד דומה במצרים ב- 2011, במהפכת כיכר תחריר.

כשהיה חשש שיחידות צבא לא תישמענה להוראות לתקוף את ההמון, סרב הצבא להנחיית הנשיא לשעבר, חוסני מובארכ, לפזר בכוח את ההפגנות. מפקד הצבא, הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי הביע תמיכה במפגינים, וירד אליהם לכיכר.

בלית ברירה הורה הצבא למובארכ ללכת, וטנטאווי שלט, למשך שנה, עד לבחירות, שהעבירו את השלטון לאחים המוסלמים.

ב-12 באוגוסט 2012, הודח טנטאווי - יחד עם הרמטכ"ל ו-3 גנרלים בכירים נוספים - על ידי הנשיא מטעם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. עבד אל-פתאח א-סיסי מונה במקומו.

לא עבר זמן רב, וסיסי עצמו ביצע הפיכה, ונטל בחזרה את השלטון.

מקור הדיפ סטייט הים תיכוני: כמאל אתרא תורכ

מעטות הן הארצות שהשתנו בצורה כה מקיפה על ידי שליט אחד, כטורקיה תחת אתא תורק.

כמאל הבין שבמציאות הים תכונית, דמוקרטיה לא תשרוד זמן רב, ולכן, הפך את הצבא התורכי לשומר הלאומיות הטורקית והחילוניות. בכל פעם שעלה לשלטון גורם שחתר תחת דפוסי המדינה הכמאליסטית, הוא סולק על ידי הצבא, שהחזיר את השקט וארגן בחירות כדי להחזיר את השלטון לדרג האזרחי. 

הדפוס הזה שרד עד לעידן רג'פ טאיפ ארדואן (ראו תמונה משמאל), שאט אט ובאפקטיביות, חיסל את יכולת הצבא למלא את תפקידו ה'דמוקרטי'; ואז ביצע צעדים משמעותיים לאיסלמיזציה של תורכיה.

[מקור תמונתו של ארדואן משמאל: פייסבוק]

שירת הברבור של הצבא כמגן הדמוקרטיה היה ב-15 ביולי 2016, עת בוצע ניסיון הפיכה צבאית בשלטונו של ארדואן בטורקיה. ארדואן הפציר בנאמניו לצאת לרחובות להתנגד (ראו תמונה למטה). הם נענו לו והניסיון נכשל. לאחר הניסיון בוצעו מעצרים גדולים של עשרות אלפי אזרחים שופטים וקצינים, שחיסלו בעצם את הפרדיגמה הכמאליסטית.

[בתמונה: המונים יוצאים לרחובות בעד ארדואן ונגד ההפיכה הצבאית ביולי 2016. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Lubunya. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בין כמאל טראמפ ובוטפליקה...

לסיכום: ניתן לזהות פה שלושה מודלים שונים של דיפ סטייט:

• המודל המעניין מכולם - שלצערנו איננו עוד - הוא המודל הכמאליסטי: לצבא אין בו כוונות שלטון, אולם, יש לו תפקיד היסטורי מסורתי, והוא מפקח מלמעלה על הפוליטיקאים, מזהיר אותם כשהם חורגים מכללי המשחק, מתערב כשכלו כל הקיצין, מוביל את האומה לבחירות, ומוסר את השלטון לדרג האזרחי.
• המודל הערבי הוא מודל של הישרדות: כל עוד מעמדו של הצבא בטוח, הוא תומך בשליט. אבל, כשהצבא רואה מולו סכנת התפוררות... כאשר יש סכנה שיחידות צבאיות תפנינה להגן על המתקוממים, הוא הופך פניו ומאלץ את השליט לפנות את מקומו, לגורם שיבטיח את שלימות הצבא ואת מעמדו.
• והמודל המערבי נוסח ארצות הברית, עוסק בחשד שעובדי ציבור פועלים מתחת לאפו של הדרג הפוליטי הנבחר, בכוונה לסכל את פעולותיו ואת שלטונו.

במציאות של המזרח התיכון, הגרסה שבנה כמאל אתא תורכ של הדיפ סטייט, היא אולי הדרך היחידה שדמוקרטיה עשויה לשרוד במדינה ערבית. בעשור הראשון של המילניום שקד ממשל ג'ורג' בוש הבן על דמוקרטיזציה של המזרח התיכון, וכשל.

אם הפרדיגמה - של הצבא כמגן הדמוקרטיה - הייתה חלק מהותי במודל שניסה לקדם, אולי ניסיונותיו היו מוצלחים יותר, ואולי תורכיה לא הייתה נפרדת לעד משורשיה הכמאליסטיים.

אבל זה חלב שכבר מזמן נשפך...

[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלעד רזניק (2019), דיפ סטייט .vs דיפ שטעטל, ייצור ידע, 5/3/19.