תקציר: בימים אלה - שבהם, רב הלהג בישראל על סוף הדמוקרטיה, ועל הפיכת המשטרה לפשיסטית - הזדמנות טובה להעיף מבט ב'דבר האמיתי'. כיצד תפקדו המשטרות - הגרמנית והאיטלקית תחת הנאצים והפשיסטים? היה שוני מהותי ביחס למשטרה בין השלטון הנאצי לשלטון הפשיסטי. בניגוד לנאצים שהיו משטר מהפכני מכל בחינה שהיא, הפשיסטים יצרו תדמית של משטרה כזו, אך למעשה השאירו על כנם איזונים ובלמים רבים.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

עודכן ב- 18 באפריל 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בימים אלה של הקמת ממשלת הימין אחרי בחירות 2022, רב הלהג בישראל על סוף הדמוקרטיה, ועל הפיכת המשטרה לפשיסטית... הזדמנות טובה להעיף מבט ב'דבר האמיתי'... כיצד תפקדו המשטרות - הגרמנית והאיטלקית תחת הנאצים והפשיסטים?

על פי התאוריה, המעבר של משטרות ממשטר מדינתי דמוקרטי לדיקטטורי הוא קל ומתקבל בשמחה על ידי הממסד המשטרתי, כי הוא פוטר את המשטרה מ'קונפליקט הלגיטימציה':

הצורך לייצר לגיטימציה בקרב האזרחים, יוצר קונפליקט מובנה בקרב השוטרים שחיים מבחינה - מבנית ותרבותית - בארגון היררכי דיקטטורי, וצריכים להתנהג בדרך אחת בתוך הארגון; ובדרך הפוכה מחוצה לו. זאת בניגוד, למשל לחיילים, שבאים במגע עם אוכלוסיית אויב. האחרונים פטורים מקונפליקט הזה, כי דפוס היחסים שהם אמורים לקיים נותר היררכי [למאמר: לגיטימציה ו'קונפליקט הלגיטימציה' בקרב משטרות בדמוקרטיות, לחצו כאן].

מבט מסוים על התופעה הזו ניתן למצוא בספרו של ההיסטוריון האמריקני, רוברט א' פקסטון: האנטומיה של הפשיזם (The Anatomy of Fascism; ראו כריכת הספר משמאל למטה), שראה אור בהוצאת ספרי עליית גג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ב- 2009.

פקסטון כותב כך, תחת הכותרת: "משיכת החבל שבין המפלגה למדינה":

"... היטלר ומוסוליני היו חייבים שניהם לגרום למנגנוני המדינה לעבוד עבורם... למשטר הפשיסטי ולמשטר הנאצי לא היה קושי של ממש לבסס את שליטתם על השירותים הציבוריים. על פי רוב, הם הגנו על נחלתם של משרתי הציבור מפני הטרדות המפלגה, והותירו את זהותם המקצועית ללא פגע.

אבל למרות זאת, היה שוני מהותי ביחס למשטרה בין השלטון הנאצי לשלטון הפשיסטי (פקסטון, 2006, ע' 208); שכן, בניגוד לנאצים שהיו משטר מהפכני מכל בחינה שהיא, הפשיסטים יצרו תדמית של משטרה כזה, אך למעשה השאירו על כנם איזונים ובלמים רבים.

כך למשל, היה מוסוליני כפוף למועצה הפשיסטית העליונה (שבסוף אף הדיחה אותו...) ולמלך, ויטוריו אמנואלה השלישי.

אולי בשל כך, המשטרה האיטלקית נשארה תחת פיקוחו של עובד ציבור והתנהגותית רק מעט יותר בלתי מקצועית או מוטה מתפקודה תחת ממשלות קודמות. במשך רוב תקופה הפשיסטית, ראש המשטרה האיטלקית היה עובד ציבור מקצועי בשם ארתורו בוקיני (Arturo Bocchini; ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: מפכ"ל משטרת איטליה בעידן הפשיסטי, ארתורו בוקיני. התמונה היא נחלת הכלל]

אמנם, מוסוליני - בדומה להיטלר ולהימלר - הקים גם משטרה פוליטית, ה- OVRA, אבל מעמדה היה רחוק מזה של הגסטאפו, והיא הוציאה להורג, רק מספר קטן יחסית של אויבים פוליטיים.

המצב בגרמניה

אדולף היטלר הבין מהר מאוד את חשיבות השליטה על המשטרה, והמשטרה הגרמנית נוהלה ישירות על ידי ראשי המפלגה הנאצית יותר מכל זרוע שלטונית אחרת

משרתי הציבור גילו, לעיתים תכופות, אהדה רבה לנטייתם של המשטרים הפשיסטים לסדר ולסמכות, נגד הפרלמנט ונגד השמאל, והם העריכו חופש מוגבר מהגבלות חוקתיות. חיסול יהודים פתח, לעתים, פתח לקידום מקצועי (פקסטון, 2006, ע' 208).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: 'האנטומיה של הפשיזם' לרוברט פקסטון. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המשטרה הגרמנית הייתה זרוע המפתח, כמובן. היא הוצאה במהירות אל מחוץ לשליטת המדינה הנורמטיבית, והועברה לשליטתה של המפלגה הנאצית באמצעות האס-אס. היינריך הימלר, שהיה ממונה המסורתי על המשטרה זכה לתמיכתו של אדולף היטלר נגד יריבים ונגד משרד הפנים; טיפס, באפריל 1933, מתפקיד המשטרה הפוליטית של בוואריה (שם הקים את מחנה הריכוז הראשון בדכאו), ונעשה ראש כל המערכת המשטרתית של גרמניה, ביוני 1936 (פקסטון, 2006, ע' 209).

המשטרה הגרמנית - שהייתה מפוצלת למשטרות שונות בכל מדינה - אוחדה ב- 16 ביוני 1936, בפעם הראשונה בתולדות גרמניה למשטרה מאוחדת אחת (שירר, 1976, כרך א', ע' 224).

ההתמרמרות שחשו אנשי משטרה רבים בגרמניה כלפי רפובליקת ויימאר, ו'הטיפול העדין' שלה בפושעים, ומאמציו של המשטר הנאצי להאדיר את יוקרתה של המשטרה בעיני הציבור, קידמו את התהליך הזה. עד שנת 1937, התקיים בגרמניה מידי שנה יום הצדעה שנתי למשטרה. מ- 1937 כבר התארכו 'ימי ההצדעה' לשבוע ימים (פקסטון, 2006, ע' 209).

בתחילה שמשו אנשי ה- SA ככוח עזר למשטרה בפרוסיה, אבל הנוהל הזה הסתיים בשני באוגוסט 1933, והמשטרה לא הייתה נתונה עוד לאיום של פיחות במעמדה מצד פעילי המפלגה. היא נהנתה ממעמד מיוחד, מעל החוק, כפוסקת האחרונה בסוג של "צדק משטרתי" בלתי מוגבל משל עצמה (פקסטון, 2006, ע' 209).

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית';
• מאמר: לגיטימציה ו'קונפליקט הלגיטימציה' בקרב משטרות בדמוקרטיות.

מקורות והעשרה

• רוברט פקסטון (2006), האנטומיה של הפשיזם, תל אביב: ספרח עליית הגג , ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• פנחס יחזקאלי (2019), לגיטימציה ו'קונפליקט הלגיטימציה' בקרב משטרות בדמוקרטיות, ייצור ידע, 6/5/19.